דברים לב, ח

בהנחל עליון גוים. כשהנחיל הקדוש ברוך הוא למכעיסיו את חלק נחלתן הציפן ושטפם:

בהפרידו בני אדם. כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן, אלא יצב גבלת עמים קימם ולא אבדם:

למספר בני ישראל. בשביל מספר בני ישראל שעתידים לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון:

בְּאַחֲסָנָא עִלָאָה עַמְמַיָא בְּפָרָשׁוּתֵהּ בְּנֵי אֲנָשָׁא קַיִים תְּחוּמֵי עַמְמַיָא לְמִנְיַן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

בְּאַחְסָנוּת עִלָאָה עַלְמָא לְעַמְמַיָא דִי נְפָקוּ מִבְּנוֹי דְנׂחַ בְּאַפְרָשׁוּתֵיהּ מִכְתָּבִין וְלִישְׁנִין לִבְנֵי נְשָׁא בְּדָרָא דְפַלְגוּתָא בֵּי הוּא זִמְנָא רָמָא פִיצְתָא עִם שׁוּבְעִין מַלְאָכַיָא רַבְרְבֵי עַמְמִין דְאִתְגְלֵי עִמְהוֹן לְמֶחֱמֵי קַרְתָּא וּבֵי הוּא זִמְנָא אָקִים תְּחוּמֵי אוּמַיָא כִּסְכוּם מִנְיַין שׁוּבְעִין נַפְשָׁתָא דְיִשְרָאֵל דִנְחָתוּ לְמִצְרַיִם

בְּאַחֲסָנוּת עִילַיָא אוּמַיָא בְּפָרָשׁוּתֵיהּ לִשְׁנֵי בְּנֵי אֵינָשָׁא קְבַע תְּחוּמִין לְאוּמַיָא לְמִנְיָן שִׁבְטַיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל:

בהנחל עליון גוים. אמרו המפרשים על דור הפלגה שנפצה כל הארץ כי אז גזר השם להיות ארץ שבעה גוים לישראל והוא שתספיק למספרם על כן למספר בני ישראל:

יצב. י״א שהוא שם הפועל כמו הנה לא ידעתי דבר. וי״א שהוא פועל עתיד תחת פועל עבר כמו יעשו עגל בחורב. והנכון בעיני כי שאל אביך רמז למביני' וכן זקניך והטעם כמו אשר חלק ה' אלהיך כי לכל חלק למטה חלק למעלה:

וטעם למספר בני ישראל. כאשר אחז״ל כי צורת יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד והוא סוד גדול והעד כי חלק ה' עמו וזו היא המעלה הגדולה שלא עשה כן לכל גוי על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם שנפל ממעלתו באולתו וזה טעם אביך קנך כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש כמעשה האב עם הבן:

בהנחל עליון גוים - שנתן להם נחלות.

בהפרידו בני אדם - אחר מיתת נח ובימי אברהם שכתוב שם: משם נפרדו איי הגוים איש ללשונו, ושם תמצא שהציב גבולות עמים. בני כנען שנים עשר כנגד מספר בני יעקב שהיו שנים עשר. שתמצא כנען וי"א בניו שנים עשר וכתיב שם: ויהי גבול הכנעני מצידון וגו' - לפי שכל אלו היו לישראל, אבל בכל שאר בני נח לא פירש בהם שום גבול. ושוב מצאתי כמה פנים במדרש למספר בני ישראל - כי כנען ובניו כמו כך שנים עשר הם.

יצב גבולות עמים. והציב גבולות עמים בהפלגה ולא אבדם לגמרי כמו שהיו חייבים:

למספר בני ישראל. בשביל בני ישראל שהיו מתי מספר והיו עתידים אז לצאת מאותם העמים. והראיה לזה:

בהנחל עליון גוים. שהנחיל לכל אומה ואומה נחלתם:

בהפרידו בני אדם. בדור הפלגה שהפרידם והפליגם והלכו איש ואיש למקומו כד"א ויפץ א' אותם משם וגו':

יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. בירר נחלה לשנים עשר שבטים אע"פ שעדיין לא נולדו כיצד שמסר ארץ ישראל לבני כנען שהם עבדים לבני שם כדי שלא יוכלו לערער עליהם כשיבואו ליטלה מידם. ובני כנען שנים עשר היו דכתיב וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי הרי י"א וכתיב ואחר נפוצו משפחות הכנעני דמשמע דאחד מן המשפחות נחלקה לשנים זהו הפריזי שאינו מנוי כאן הרי י"ב וזהו למספר בני ישראל:

בהנחל לומר כל שהוא, ובנו, ובן בנו, ת"ח. הרי היא לו כנחלה שאין לו הפסק:

גבלת חסר ווי"ן, לומר י"ב מזלות יצב למספר בני ישראל:

בהנחל עליון גוים שהנחיל לכל אומה ואומה את נחלתה.

בהפרידו בני אדם בדור הפלגה שהפרידן והלכו איש איש למקומו.

יצב גבלת עמים למספר בני ישראל בירר נחלה לי״ב שבטים שעדין לא נולדו ומסרה לי״ב בני כנען שהם עבדי בני שם כדכתיב ויהי כנען עבד למו, שלא יוכל לערער עליה כלום דמה שקנה עבד קנה רבו ושמרו אותה עד שבאו ישראל אדוניהם ונטלוה מידם וכן פי׳ למעלה בסוף פרשת קדושים. ובני כנען י״ב היו כדכתיב וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי והם י״א ואחר נפוצו משפחות הכנעני שנחלקה אחת ממשפחותיו לשתים ויצא ממנו הפריזי שאינו מנוי כאן הרי י״ב למספר בני ישראל.

בהנחל עליון גוים. שהנחיל כל אומה ואומה נחלתה. בהפרידו בדור הפלגה שהפרידם והפליגם איש במקומו כד"א ויפץ ה' אותם משם. יצב גבולות עמים בירר נחלה לי"ב שבטים אע"פי שעדיין לא נולדו מצד שמסר א"י לבני כנען שהם עבדי בני שם שלא יוכל לערער עליה כשיבואו ליטלה מידם ובני כנען י"ב שנא' וכנען ילד את צידון בכורו וכו' ואחר נפוצו משפחות הכנעני דמשמע דאחת מן המשפחות נחלקה לב' זה פריזי שאינו מנוי כאן הרי שנים עשר וזהו למספר בני ישראל. כי חלק ה' עמו כלומר לכך התחיל נחלתן מכל האומות לקחם לחלקו יעקב לחבל נחלתו וחבל הוא לשון חלק כמו ויפלו חבלי מנשה:

בהנחל עליון גוים. שהנחיל לכל אומה ואומה נחלתו:

בהפרידו בני אדם. בדור הפלגה שהפרידם והלך כל אחד למקומו ולנחלתו. כדכת' ויפץ ה' [אתם משם] על פני כל הארץ:

יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. בירר נחלה לשנים עשר שבטים שעדיין לא נולדו השבטים. והציב גבולות עמים. שמסר לשנים עשר בני כנען ארץ ישראל שהם עבדי בני שם. ולא רצה להנחילה לשאר אומות שלא יערערו עליה אלא מסרה לעבדיה בני כנען שאינם יכולים לערער עליה כלום דמה שקנה עבד קנה רבו. ושמרו אותה עד שבאו אדוניהם ונטלום מידם. כי בני כנען עבדים לבני שם. דכתי' ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו. לשם ולזרעו. וכתי' יפת אלהי' ליפת [וגו'] ויהי כנען עבד למו לעולם. כשהוא מזכיר שם אומ' ויהי כנען עבד. לפי שהם עבדים לבני שם. ובני כנען שנים עשר היו. כדכתי' וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת [ואת היבוסי] ואת האמו' ואת הגרג' וא' החי' ואת הער' ואת הסיני ואת הארודי וא' הצמ' ואת החמ' והם י"א. ואחר נפוצו משפחות הכנעני. שאחת מן המשפחות נחלקו לשנים ויצאו מהם הפריזי שאינו מנוי כאן. הרי י"ב. והם למספ' בני ישראל. ולכך התקין נחלתם:

בהנחל עליון גוים. פרוש, כשהנחיל ה׳ ברוך הוא את הגוים לשרי מעלה, זה יגיד אשר הם פחותים אצלו, אשר לא רצה שיתכנו לשמו, ונתנם לשרי מעלה:

בהפרידו בני אדם. פרוש, שלא מסר ה׳ כל האומות ביד שר אחד, אלא הפרידם ונתן חלק לכל שר ושר. ואופן החלוקה שעשה בהם כשיצב גבולם היתה למספר בני ישראל. פרוש, יש לך לדעת כי כל מעשה ה׳ עשה זה לעומת זה וטוב ורע, וכל נפשות שבנבראים נטעם ה׳ משני אילנות: אילן אחד טוב ואחד רע. אילן הטוב הוא אדם הראשון, אילן הרע הוא ס״מ אדם בליעל. וכשחטא אדם הראשון ונתערב רע בטוב, חזרו להיות יוצאים מהולדת אדם הראשון גם נפשות רעות, עד שיצאה נפש אחת טהורה שבה כלולות כל הנשמות הקדושות, ונתברר האילן הטוב מחדש, וזה הוא יעקב אבינו עליו השלום. ולזה אמרו (בבא מציעא פד.; זוהר חלק ג רמד.) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה, והבן הדברים. ואילן זה יש בו שבעים ענפים, והם שבעים נפש שירדו למצרים. ואשר על כן כאשר הפריד ה׳ האומות, הציב גבולם למספר בני ישראל, עשה מהם שבעים כנגד שבעים ענפי הקדושה.

והכונה בזה, כדי שתהיה כל בחינה ובחינה של כל ענף מענפי הקדשה מושלת על שכנגדה בחלק הרע, וזה סוד (משלי ה:ה) ״רגליה יורדות מות״, שרגלים של הקדשה דורכים על ראשי הקלפה, ונמצאים ענפי יעקב שולטים ומולכים על האמות. ואמר ״כי חלק ה׳ עמו״ פרוש טעם לזה, להיות שהאמה אשר בחר לו ה׳ שיהיה הוא המושל עליה הם ישראל, לזה נתכון ה׳ והמליך ונשא את בני ישראל על כל האמות, ובזה כאשר הוא מולך על ישראל הנה הוא מולך על כל העולם כלו. ואמרו ״חלק ה׳ עמו״ יכון אל ישראל אחר שקבלו התורה שאז יקראו בשם עם ה׳. ואמרו ״יעקב חבל״ פרוש החבל שהוא ראש הנחלה, והוא מה שהעירותיך אליו ברמז אמרם זכרונם לברכה (בבא מציעא פד.) שופריה דיעקב וכו׳:

עוד יכון לומר, להיות שיש שתי בחינות בנשמות: יש שבאה מעולם עליון, ולזה יאמר ״חלק ה׳״ – פרוש חלק מה׳ ברוך הוא כביכול, ויש נפשות שבאות ממקום הנקרא נחלת שדי, ולזה יקרא יעקב ״חבל נחלתו״. ודקדק לומר ״חבל״ לרמז ענין גדול אשר גלו יודעי חן, כי כל נפש החיוני שבאדם יש לה חוט אחד דבוק עם שרשה, והוא יוצא מהנחירים ודבוק בשרשו למעלה, ומשם יונקת הנפש לחיות. ועל נפש הרשע אמר הכתוב (במדבר טו:לא): ״הכרת תכרת״ וגו׳ – פרוש שאותו השרש הדבוק מהנפש למקום שממנו חוצבה יכריתנו ה׳, ושוב אין לה יניקה, וזו היא מיתה רחמנא ליצלן. ובצדיקים נאמר (דברים ד:ד): ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים״ וגו׳, והוא אמרו ״חבל נחלתו״, והבן:

בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם. מעתה התחיל לספר החסדים שעשה הקב"ה עם ישראל ביתר שאת על כל העמים והראה כי ישראל שקולים כנגד כולם ע"ז אמר בהנחל עליון גוים, כשחלק העולם לנחלה לכל הגוים באותו פעם הפריד והבדיל מהם את אברהם ואמר לו לך לך מארצך (בראשית יב א). זה"ש בהפרידו בני אדם, כי אתם קרוין אדם ולא האומות, והפרידם הקב"ה מן האומות ולקחם לצד אחד ויצב גבולות עמים למספר בני ישראל, ע' אומות כנגד ע' נפש של יעקב כי בזה הורה שכל איש פרטי מהם שקול כאומה שלימה כמו שפירש בעקידה פר' בהעלותך על פסוק (תהלים פז ד–ה) אזכיר רהב ובבל וגו', ולציון יאמר איש ואיש יולד בה.

כי חלק ה' עמו וגו'. הורה שבג' מיני מספר הראה הקב"ה חבת ישראל כי המה שקולים כנגד כל המציאות מספר א', בשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה כנגד ע' אומות וע' שרים של מעלה על זה אמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. מספר ב', הוא שנים עשר שבטי ישראל כנגד י"ב מזלות אשר חלק ה' לכל העמים כמ"ש פר' ואתחנן (ד יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' לכל העמים. כנגד זה אמר כאן כי חלק ה' עמו ר"ל שאותן שנים עשר מזלות מסר לחלק כל העמים. אמנם חלק ה' עמו, כי הם גם כן במספר י"ב שבטי ישראל חלק כחלק יהיו שוה בשוה. מספר ג', הוא ג' עולמות הכוללים כל המציאות ע"ז אמר יעקב חבל נחלתו. כחבל זה המשולש כך העמיד ג' אבות יסוד לכל המציאות.

בהנחל עליון גוים וגו׳. כבר נתבאר בכ״מ דגוי הוא אומה גדולה ומולכת בפ״ע. ועם הוא עם בפ״ע אע״ג שהיא תחת מלוכה אחרת. והנה אחר המבול נחלקו שבעים אומות אמנם עוד לא הגיעו להיות אומות שלמות בארץ. אבל למעלה קבע הקב״ה שבעים שרים והמה נקראו גוים. באשר תעודתם להיות גוים בארץ והיינו דכתיב בהנחל עליון גוים. שהחלוק ונחלה לא היה אלא עליון:

בהפרידו בני אדם. למטה החלו להפרד בשנות דור ודור ומי שמוכן הי׳ לצאת ממנו אומה שלמה נתפרד מראש משאר אחיו במעלה וברבוי בנים:

יצב גבולות עמים. מהפרדה החלו להתרבות עד שנעשו בדור שני או שלישי לגבולות עמים. אע״ג שלא הגיעו עדיין להיות גוי מ״מ היו לעמים בפ״ע וכ״ז היה למספר בני ישראל. כי כמו בדור הראשון של אומות העולם שהי׳ רק שבעים שרים מחולקים. כך הי׳ בישראל שבעים נפש במצרים גדולי המעלה כמש״כ בס׳ שמות ולעיל י׳ כ״ב. וכמו שאח״כ נעשו שבעים גוים כן אח״כ במדבר נתחלקו לשבעים משפחות. מכ״ז שהיו מכוונים נגד מספר בני ישראל אנו מבינים

[ח] כי בהנחל עליון גוים . אז מן האומות לא השגיח רק על כללותם להציב גבולות אבל על ישראל הוא משגיח על כל איש פרטי יצב רק גבולות של עמים לבד לא פרטי אישיהם. אבל (יצב) למספר בני ישראל סופר כל איש פרטי עד"ש ולציון יאמר איש ואיש יולד בה עי' בס' ארצות השלום דרוש ד':

ז ר"ל מה היה חלק נחלתן הציפ' ושטפם:

ח דאל"כ למספר ל"ל והכי משמע הקרא בהפרידו בני אדם דהיינו כשהפיץ דור הפלגה יצב גבולות עמים ר"ל שלא העבירם מן העולם ולמה עשה כן למספר בני ישראל ר"ל בשביל ישראל שיצא מן שם:

ט ר"ל שרוצה לפרש עוד ענין אחד וה"ק הפסוק יצב גבולות עמים ר"ל עשה אומות הרבה וכמה עשה ומפרש למספר בני ישראל ר"ל במספר של ע' נפש שירדו למצרים עשה דהיינו ע' אומות ויהיה מאמר יצב גבולות עמים נדרש לפניו ולאחריו כדפי' והוצרך רש"י לשני טעמים דלטעם ראשון קשה למה לי למלת גבולות לא היה לו לכתוב רק יצב עמים למספר בני ישראל גבולות למה לי ולטע0 אחרון קשה כיון שהכעיסו לפניו למה לא איבדם מן העולם לכן צריך גם לטעם ראשון: