דברים לב, ט

כי חלק ה' עמו. למה כל זאת, לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם ועתיד לצאת ומי הוא חלקו, עמו. ומי הוא עמו,

יעקב חבל נחלתו. והוא השלישי באבות, המשלש בשלש זכיות, זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו, הרי שלשה, כחבל הזה שהוא עשוי בשלשה גדילים והוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם, ולא עשו בן יצחק:

אֲרֵי חֳלָקָא דַיְיָ עַמֵהּ יַעֲקֹב עֲדַב אַחֲסַנְתֵּהּ

וְכֵיוַן דְנָפַל עַמָא קַדִישָׁא בְּפִיצְתָא דְמָארֵי עַלְמָא פָּתַח מִיכָאֵל פּוּמֵיהּ וַאֲמַר אֲרוּם חוּלַק טָב דְשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ עַמֵיהּ פָּתַח גַבְרִיאֵל פּוּמֵיהּ בְּתוּשְׁבְּחָא וַאֲמַר דְבֵית יַעֲקׂב עֲדַב אַחְסַנְתֵּיהּ

אֲרוּם לְחַלְקָא דַיְיָ אִינוּן עַמֵיהּ דִבְנֵי יִשְרָאֵל וּדְבֵית יַעֲקב עֲדַב אַחֲסַנְתֵּיהּ:

חבל. כמו גורל כמו חבלים. כי בחבל ימודו הארץ:

כי חלק ה' עמו. כי אין לאל יתברך חלק במין האנושי אלא עמו. כי כל שאר האומות הם בני אל נכר. ובכן התבאר שלולא עמו שהיה עתיד אז לצאת מאותן האומות, היה לו לאבדם בענין הפלגה:

יעקב חבל נחלתו. שהוא ובניו עבדים לאל יתעלה אבל באומות העולם אם ימצא ביניהם איזה חסיד לא ימשך זה לבניו:

כי חלק ה׳ עמו מכל האומות לקחן לחלקו.

יעקב חבל נחלתו כפל מלה הוא וחבל לשון חלק כמו חבלים נפלו לי בנעימים ולשון חבל שייך גבי נחלה לפי שמודדים בו את הקרקע.

כי חלק [ה'] עמו. מכל אומות לקחם לחלקו:

יעקב חבל נחלתו. כפל מלה. לפי שדרך לחלוק קרקע על ידי חבלים שמודד לה מאה חבלם ולזה מאה חבלים קודם הנחלה חבל. כדכתי' ויפלו חבלי מנשה עשרה. וכתי' וימדד שני חבלים להמית. כי דרך למדוד בחבלים:

כי חלק ה׳ עמו. המה מצוינים שבדור כדאיתא בב״מ דל״ג והגד לעמי פשעם אלו ת״ח ולבית יעקב חטאתם אלו ע״ה. ככה נמשלו גדולי האומה לחלק ה׳ שהוא דבר חשוב אשר נפרד מהכלל:

יעקב חבל נחלתו. כלל האומה נמשלה לחבל שהוא מפותל מהרבה חוטים. וכך פי׳ בספרי מה חבל זה משולש כך הי׳ יעקב שלישי לאבות כו׳. ולפי דרכנו המשל כמו חבל עב שיש בו רבבות אלפי חוטים דקים ולמעלה המה מפותלים יפה ולמטה הם נפרדים כל חוט בפני עצמו. כך הקב״ה כ״י הוא ית׳ נשמתא דנשמתין וכל נשמות ישראל למעלה מקושרי׳ המה. ולמטה לכל אחד נשמה בפ״ע. ומש״ה נקראו ישראל גוי אחד שמאוחדים המה בשרשן למעלה. וע׳ מש״כ בס׳ בראשית מ״ט כ״ד ובס׳ ויקרא י״ט י״ח. ומש״ה העמיד הקב״ה שבעים אומות נגד שבעים משפחות להראות כי אנו בניו ויקרים בעיננו עד שעושה אותם נגד שבעים אומות מצוקי עולם ומלואו ובזה נקראים בשם המיוחד בניך. ועל הקב״ה נאה לומר אביך. אשר כל מעיינו ועסקיו הם לבניו באשר המה חלק ממנו. ובאשר זה הענין עצמו לא כמו שהוא נכתב הוא נקרא ומתפרש ויש להרחיב הדברים לפי ערך המפרש והשומע מש״ה כתיב באב ויגדך לפי ערכו. ובזקניך ויאמרו לך. וכמו שכתבנו בביאור אמירה. הרחבת דברים להסביר יותר לפי כח השומע:

[ט] והטעם לזה כי חלק ה' עמו ומשגיח על פרטותם לא האומות שחלקם תחת המערכות: באוהבים אחרים היש נאצה גדולה מזאת? עז"א ימצאהו בארץ מדבר. ולא במעמד הטוב רק ובתהו ילל ישמן יסובבנהו יבוננהו בלמדו דעת:

י משום דכל כי הוא נתינת טעם אלעיל מיני' ה"נ משמע שרוצה ליתן טעם אלעיל:

כ ר"ל לכך קרא ליעקב חבל נחלתו:

ל דק"ל למה לא כתיב אברהם או יצחק ומתרץ הוא ובניו היו לו לנחלה אבל לאברהם היה ישמעאל דלאו נחלתו הוא וליצחק הי' עשו ואע"פ שכבר נא' למעלה מה שלא אבדם הוא בעבור מספר בני ישראל שהם מבני שם מ"מ עדיין לא פירש שם מה ענינם של מספר בני ישראל עד שינצלו אנשי דור הפלגה בעבורם ופירש כאן הטעם מפני כייעקב וגומר היה כבוש ביניהם אע"פ שמאמר כי חלק וגו' לא יובן שהי' כבוש ביניהם אך כיון שהוא נתינת טעם למה שכתוב למעל' יצב גבולות עמים בעבור מספר ב"י שעתידים לצאת מהם דהיינו שהיה כבוש ביניהם. רא"ם: