דברים לב, ז

זכר ימות עולם. מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו:

בינו שנות דר ודר. דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם דבר אחר לא נתתם לבבכם על שעבר. בינו שנות דר ודר להכיר להבא שיש בידו להטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא:

שאל אביך. אלו הנביאים שנקראים אבות, כמו שנאמר באליהו (מלכים ב' ב, יב) אבי אבי רכב ישראל:

זקניך. אלו החכמים:

ויאמרו לך. הראשונות:

אִדְכַּר יוֹמִין דְמִן עָלְמָא אִסְתַּכַּל בִּשְׁנֵי דַר וְדַר שְׁאַל אֲבוּךְ וִיחַוִּי לָךְ סָבָיךְ וְיֵימְרוּן לָךְ

אִידְכָּרוּ מִן יוֹמַת עַלְמָא אִתְבּוֹנְנוּ בִּשְׁנַתְהוֹן דְכָל דָר וְדָר קְרוֹן בְּסִפְרֵי אוֹרַיְיתָא וְיִתְנוּן לְכוֹן וּבְסִפְרֵי נְבִיָא וְיֵימְרוּן לְכוֹן

אִידְכָּרוּ יוֹמִין יְמוֹת עַלְמָא אִתְבּוֹנְנוּ לִשְׁנֵי בְּכָל דָר וְדָר שְׁאִיל לְאַבְהַתְכוֹן דְרַבְרְבִין מִנְכוֹן בְּאוֹרַיְיתָא וְיִתְנוּן לְכוֹן חַכִּימִין וְיֵימְרוּן לְכוֹן:

שאל אביך רמז למבינים וכן זקניך והטעם כמו שאמר (דברים ד׳:י״ט) אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו' כי לכל חלק במטה חלק למעלה וטעם למספר בני ישראל כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד והוא סוד גדול והעד כי חלק ה' עמו וזאת מעלה גדולה שלא עשה כן לכל גוי על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם שנפל ממעלתו באולתו וזה טעם אביך קנך כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש במעשה האב עם הבן לשון ר"א (אבן עזרא על דברים ל״ב:ח׳) ודברי פי חכם חן ואם כן יהיה פירוש זכר ימות עולם שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה כמו שיאמר בהנחל עליון גוים וגו' בינו שנות דר ודר שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם כאשר יספר ימצאהו בארץ מדבר וגו' ורש"י כתב (רש"י על דברים ל״ב:י׳) ימצאהו בארץ מדבר אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו מה שלא עשו ישמעאל ועשו ובתהו ילל ישמון ארץ ציה ושממה מקום יללת תנינים ובנות יענה אף שם נמשכו אחר האמונה ולא אמרו למשה היאך נצא למדבר וזה איננו מטעם הפרשה כי הכתוב מוכיח את ישראל ומזכיר הטובות אשר עשה השם עמהם והם גמלו להם רעה תחת טובה:

ימות. עם ימי שתי לשונות וכן שנות עם שני:

עולם.זמן שעבר:

שאל אביך. בעבור שאמר זכור אם שכחת מה שספרו לך אבותיך שאל אותם:

ויגדך. כמו ויגד לך. וכן כי ארץ הנגב נתתני. בני יצאוני:

זקניך. הטעם כפל כי כן דרך צחות:

זכור ימות עולם - בטרם נולדתם הכין לכם נחלתכם.

זכור ימות עולם. אחר שהשלים הקדמת השירה אשר בה הודיע שהמכוון ממנו הוא להגיד צדקת האל יתעלה שהוא אל אמונה להיטיב לעושי רצונו וברך ולא ישיבנה ואין עול במדת דינו נגדם. הואיל משה באר זה בהגדת העבר והעתיד להודיע ראשונה כמה היתה כוונת האל ית' להשיג זה התכלית בכל המין האנושי בימות עולם ובשנות דור ודור ואיך כשלא עלה זה הגדיל ה' לעשות להעלות את ישראל אל גרם המעלות כאשר יעשה באחרית הימים עם השרידים אשר יקרא. שנית שנתן להם מקום נכון לעבדו בשמחה ובטוב לבב מרב כל והמה מרו ושלמו רעה תחת טובה ומי שהחטיא כוונתו עם כל אלה אין ספק שהוא ראוי לעונש נמרץ. שלישית שבגודל עונם נפלו במכמורי רשעים והיו ראוים לכליון חרוץ לולי חלול ה' שמנע מזה. רביעית הודיע סבה אשר בגללה תהיה להם גאלה באחרית הימים. חמישית הודיע אופן הגאולה ורחמי האל ית' על שארית עמו והם חלקי פרשת האזינו שזכרו ז"ל ונתנו בהם סימנין. הזי"ו ל"ך. אמר אם כן זכור ימות עולם ותבין דרכי טובו וכמה כיוון להיטיב למין האנושי בכלל כשתזכור ראשונה מה שהיטיב לאדם הראשון בתחלת ימי עולם ויניחהו בגן עדן והוא קלקל ענינו:

בינו שנות דור ודור. ותבין שנית כמה היטיב לדורות והם השחיתו עד המבול. וכן שלישית מן המבול עד הפלגה והם קלקלו:

זכור ימות עולם. עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הקב"ה עם ישראל:

בינו שנות דור ודור. כי קודם שהיו בעולם הייתי מתקן להם מקום בכל דור ודור כדמפרש ואזיל:

זכור כלומר זכור היאך עשה אותך, ויכוננך, בבטן מטיפה סרוחה:

שאל אביך ויגדך זקניך הרי ג' רורות. וסמיך ליה:

זכור ימות עולם. יאמר תנו לב לזכור מזמן הבריאה הטובה שעשה עמכם בעת היצירה, זהו שאמר בהנחל עליון גוים.

בינו שנות דור ודור. כלומר שיבינו מה שנעשה בדורות משעה ששרתה שכינה בהם, זהו שאמר ימצאהו בארץ מדבר. ומלת יצב מקור, כמו להציב, וכן (ירמיה א) לא ידעתי דבר, ויהיה באור הכתוב, כשהקב"ה הנחיל את האומות וכשהפריד אותם ללשונותם, כענין שכתוב בתולדות שיצאו מנח (בראשית י׳:ל״ב) ומאלה נפרדו הגוים, ותמצא באותה פרשה בתולדות ההם שבעים איש לרמוז על שבעים אומות שעתידין לצאת מהם, ועל כן יבאר הכתוב כי כשהפריד הקב"ה הלשונות להציב גבולות העמים שהן שבעים, למספר בני ישראל יורדי מצרים שהיו שבעים נפש לא בחר מכולן אלא ישראל שהבדילו לחלקו, זהו כי חלק ה' עמו. ויש שפירשו גבולות עמים, הם אלכסוני העולם שהם י"ב, ממונים עליהם י"ב מזלות למספר בני ישראל, כלומר י"ב שבטי ישראל, וסמך לו מיד כי חלק ה' עמו, לא חלק הכוכבים והמזלות. ובפסוק זה מפורש כי אין ישראל תחת ממשלת הכוכבים והמזלות אבל הם למעלה מהם, והמעלה הזאת לא זכתה שום אומה אליה ולא עשה כן לכל גוי.

זכר ימות עולם עכשיו מזכיר והולך החסדים שהקב״ה עשה עם ישראל.

בינו שנות דר ודר שהרי קודם שהיו ישראל בעולם היה הקב״ה מתקן להם מקום.

זכור ימות עולם. עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הקב"ה עם ישראל בינו שנות דור ודור כי קודם שהיו בעולם הייתי מתקן להם מקום בכל דור ודור כדמסיק ואזיל:

זכור ימות עולם. עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הק' עם ישראל:

בינו שנות דור ודור וגו'. כי קודם שהיו ישראל בעולם הייתי מתקן להם מקום:

זכר ימות עולם. אמר ארבע חלוקות כנגד ארבעה דברים שאמר בפסוק שלפני זה. כנגד אמרו ״הלא הוא אביך״ שרמז בו שהוא הבורא, אמר ״זכר ימות עולם״ שהם ששת ימי בראשית, שם ימצא כי הוא היוצר הוא הבורא. וכנגד אמרו ״קנך״ שרמז ליציאת מצרים ושאר הטובות שבהם קנה אותנו, אמר ״בינו שנות דור ודור״ שיתבונן במה שפעל ה׳ בשנים של שני דורות, שהם דור היוצא ממצרים ודור רביעי הנכנס לארץ, ובהם יכיר מעשיו יתברך לעם ישראל שבהם קנך. וכנגד אמרו ״עשך״ שהוא תקון עליון שפרשנו בו שנתן שכינתו בתוכנו ונבא אותנו, אמר ״שאל אביך ויגדך״ – אביך הם הנביאים, וכן פרשוה רבותינו זכרונם לברכה (ספרי). וכנגד ״ויכננך״ שפרשנוה על הכנות עולם הבא, אמר ״זקניך ויאמרו לך״ – פרוש הם חכמי ישראל המכירים בהכנת הדבר והמושג לעולם הבא, הם יאמרו לך.

זכור וגו׳. מפרש והולך ו׳ דברים שאמר הקב״ה שהוא אביך קנך עשך ויכוננך. האיך המה ד׳ דברים הללו והלא הקב״ה קונה הכל והוא ברא עולם ומלואו ואיך נקרא ביחוד ארבע שמות הללו בישראל. ע״ז הסביר תחלה אביך היאך מוכח שראוים ישראל להקרא בשם בנים:

זכור ימות עולם. ימי נח כדאיתא ברבה ויקרא פ״ז עה״פ כימי עולם זה נח כו׳ משום שנתיישב אז תכלית העולם ומלואו:

בינו שנות דור ודור. איזה דורות שאחרי ימי נח. ואמרה תורה כאן בלשון רבים בינו. דשאלה פשוטה וזכירת ימות עולם אפשר בכל האומה משא״כ בינה אין כל האנשים שוין בהתבוננות וכלל גדול שבמקום שמדברים עם כלל האומה מכנה בלשון יחיד ובשעה שמדבר עם פרטי בני אדם מכונים בלשון רבים כמש״כ לעיל ספ׳ וילך ובכ״מ:

שאל אביך. אם אתה אינו יודע מה לזכור ימות עולם שאל אביך ויגדך. יגד לך מיבעי כלשון המקרא באיוב י״א ויגד לך תעלומות חכמה. והכי דיוק לשה״ק אבל שורש הגדה הוא מלשון נמשך כגידים כדאיתא בפ׳ ר״ע עה״פ ויגד משה. וכן המגלה דבר באריכות והמשכת דברים מיקרי הגדה. והבן השואל לאב. דרך האב להוסיף בתשובה עוד יותר משהוא שואל. ונמצא ממשיך את הבן להוסיף לקח וזהו לשון ויגדך ימשיך אותך לדעת הרבה ואח״כ אם תחפוץ להתבונן ותשאל זקניך. היינו חכמי הדור:

ויאמרו לך. כפי שתשאל ותחקור מהם. וכבר ביארנו משמעות אמירה המשך והרחבת דברים כאימרה המחבר חתיכות נפרדות לבגד א׳:

[ז] זכר ימות עולם. הטובות שעברו לך ממנו בהתחלת מציאותך להיות לגוי:

בינו שנות דור ודור. מה שמתמיד עוד בהשתלשלות הדורות (זה נגד הוא עשך ויכוננך):

שאל אביך ויגדך מצד הקבלה והספור, זקניך שראו כ"ז בעיניהם ויאמרו לך:

ה ר"ל היה ראוי לכם לזכור ימות עולם וכיון דלא עשיתם לכל הפחות בינו שנות דור ודור להבא כו' והוצרך לפרש ד"א וכו' משום דלפי' ראשון קשה כפל ל' דהא כבר נאמר זכור ימות עולם וגם דור אנוש ודור המבול בכללם ל"פ ד"א ולפי ד"א לחוד נמי קשה כי אין שייך לו' לשון הבנה אדבר שאינו בעולם הזה אלא בעוה"ב אשר עין לא ראתה בלתי אלהים לבדו ל"פ גם טעם ראשון:

ו פי' כי מלת זקן נוטריקון זה שקנה חכמה: