דברים לב, כט

יבינו לאחריתם. יתנו לב להתבונן לסוף פרענותם של ישראל:

אִלוּ חַכִּימוּ אִסְתַּכָּלוּ בְדָא סְבָרוּ מָה יְהֵי בְסוֹפֵיהוֹן

אִלוּ הֲווֹ חַכִּימִין הֲווֹן מִסְתַּכְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא וְהִינוּן מִתְבּוֹנְנִין מַה יְהֵי עָתִיד לְמֶהֱוֵי בְּסוֹפֵיהוֹן

אִלוּ חַכִּימוּ יִשְרָאֵל וְיַלִיפוּ אוֹרַיְיתָא אִתְבּוֹנְנוּ מַה הֲוֵי בְּאַחֲרָיוּתָא:

לו חכמו. אילו היו חכמי' שישכילו כי השם פעל כל זאת לישראל בעבור עונם אז יבינו לאחריתם כי כן יעשה השם בעבור עונם:

אבל אלו חכמו האומות יאמרו: איכה ירדוף אחד ממנו אלף - מישראל, מה שהיו רגילין בנו, אם לא כי צורם מכרם בידינו לפי שחטאו לו. וכן אמר למעלה: הצור תמים פעלו.

לו חכמו ישכילו זאת. איך נפלו ישראל בידם נגד הטבע בעונם:

יבינו לאחריתם. ובזה היו מבינים מה יהיה באחריתם ברוב פשעיהם:

לו חכמו ישכילו זאת. שאלו חכמו היה להם להשכיל זאת ולהבין מה יהיה באחרית ולהכין לב איך נדע דבר זה כי עם כזה שהיו כבר גדולים על כל אומה ועתה אחד ממנו ירדוף אלף:

לו חכמו, ישראל. ישכילו זאת. כי השם יתעלה פעל להם כל זאת בעונם, ולו חכמו ג"כ ישכילו איכה ירדוף אחד מן האויבים אלף מישראל, אם לא כי צורם מכרם והסגירם בידם.

לו חכמו ישראל ישכילו זאת מה שהולך ומפרש.

יבינו לאחריתם יסתכלו ויתבוננו אל פורענותם שיש להם בגלותם היינו לאחריתם ומה היה להם להבין.

לו חכמו. אילו חכמו והיה בהם חכמ':

ישכילו זאת. היה להם להשכיל:

יבינו לאחריתם. שהרי היה להם יתן לב איך אירע כן לעם זה שהיו גדולים על כל העולם והק' נפרע מכל הקמים עליהם שהכה מצרים בכל מכה בשבילם והפיל לפניהם מלכים גדולים ועם עצום ועכשיו אחד ממנו ירדוף מהם אלף ושנים יניסו רבבה. אם לא כי צורם מכרם. כמו כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא. על אשר דבקו במעשינו ואלהות ופסילים שלנו. ואין עוזר להם והסגירם בידינו:

ישכילו זאת. שלא אלוה שלהם ולא ידם עשתה זאת:

יבינו לאחריתם. מה שיהא ע״י שהזמין הקב״ה לידם להרע לישראל כ״כ מה יהי אחריתם. וכמאמר נירון קיסר בגיטין דנ״ו בעי לחרובי ביתא ובעי לכפורי ידי׳ בההוא גברא. ובאמת גדולי הרומיים הבינו כ״ז כמש״כ לעיל ויבואר עוד להלן דעת מחריבי בית שני אבל מחריבי בית ראשון לא חשו מאומה:

[כט] ובאמת לו חכמו האומות ישכילו זאת שאינו במקרה. יבינו לאחריתם של ישראל (מ"ש אראה מה אחריתם) שאינו במקרה:

צ הוסיף שי"ן על מלת לו מפני שמאמר לו וגומר אינו התחלת הדיבור רק הוא ראיה על מאמר כי גוי אובד עצות המה שאלו היו חכמי וכו':

ק פי' ולא לאחרית של עצמם ואיכה ירדוף וגומר הוכחה לזה שקאי עליו סוף פורעניות ישראל כי איכה ירדוף אלף הוא פי' מלת זאת ימלת אחריתם: