דברים לב, כח

כי. אותו גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה. שאלו היו חכמים, ישכילו זאת, איכה ירדף וגו':

אֲרֵי עַם מְאַבְּדֵי עֵצָה אִנוּן וְלֵית בְּהוֹן סוּכְלְתָנוּ

אֲרוּם אוּמָא מְאַבְּדָן עֵיטִין טָבָן הִנוּן וְלֵית בְּהוֹן סוּכְלְתָנוּ

אֲרוּם אוּמָא הָדָא אֲבִידֵי עֵיצָן בִּישָׁן אִינוּן וְלֵית בְּהוֹן סוּכְלְתָנוּ:

כי גוי אבד עצות המה וכל הפרשה על האויב הנזכר כדברי רבי נחמיה (ספרי כח) וטעם כי לא כצורנו צורם גם כן דברי האויב יאמר הכתוב שהיה להם לחשוב ולהשכיל זאת הנעשה בישראל כי הוא פעל השם על עונם ויבינו ממנה לאחרית נפשם כי כן יעשה בסוף לכל הגוים כי הם מורדים בשם יותר מישראל ישכיל ויאמרו איכה ירדוף אחד אלף מישראל אם לא כי צורם מכרם כי צורם הוא תקיף ובעל היכולת לעזור ולהציל יותר מצורנו ואיבינו פלילים היו בנו מתחלה לעשות בנו שפטים כרצונם ועתה למה בורחים מפנינו אלף מפני גערת איש אחד לולי צורם התקיף שמכרם והביא מורך בלבבם ונפלו ורודף אין פלילים מלשון אשר פללת לאחותך (יחזקאל טז נב) ויעמוד פנחס ויפלל (תהלים קו ל):

כי גוי אובד עצות. הנכון שזה הגוי הם צרי ישראל ומלת אבד שם התאר והיא סמוכה על כן נפתח הבי״ת וידוע כי מלת אבד מהפעלי' העומדי' רק פי' עצות שב אל אבד כמו נובלת עליה וכן ותאבדו דרך שהוא סמוך אל דרך והנה השכיל המתרגם שאמר מאבדי עצה:

כי גוי - האומות.

אובד עצות - כמו מִסְפֵּד תמרורים. מַקֵּל לבנה. לפי שהם דבוקים, מַעֲשֵׂר בקר וצאן.

כי גוי אובד עצות המה. הבבליים:

כי גוי אובד עצות המה. אותם האויבים שמסרתי ישראל בידם אבדה עצתם ואין בהם תבונה:

ואין בהם תבונה ס"ת המן. שלא היה בהם תבונה שנהנו מסעודת אחשורוש:

כי גוי אובד. הן האומות.

כי גוי אבד עצות המה בספרי דורשו רבי יהודה עד ראו עתה כנגד ישראל ור׳ נחמיה דורשו כנגד האומות רבי יהודה דורשו כלפי ישראל ולעיל קאי וה״ק אמרתי אפאיהם לישראל כי גוי אבד עצות המה, אבדו עצה שנתנו להם היא התורה.

כי גוי אובד עצות המה. אותו אויב שמסרתי לו בני אבודה עצתו ואין תבונה בו:

כי גוי אובד וגו' דרך הוא שמי שאינו חכם לוקח עצה מחכם אבל הם גוי שמאבדים העצה ואין לוקחין עצה אע"פ שאין בהם תבונה ואחר שסיי' זה החלק הד' התחיל החלק הה' להוכיח לישראל ואמר לו חכמו ישכילו זאת שאומר לו לבד אני הייתי רואה מה אחריתם אבל הם יבינו לאחריתם:

כי גוי אבד עצות. פרוש, שאין חשש שהגוי יראה ויקח מוסר ויאמר: ומה אלו על שהכעיסו מעט ראה מה עלתה בידם וכו׳ וייטיב מעשיו, והוא אמרו ״כי גוי אבד עצות״, פרוש אין בטבעו דבר זה ואבוד הוא מעצות כאלו, ״ואין בהם תבונה״ להבין דבר מתוך דבר, כמו שאמרנו ״לו חכמו ישכילו זאת״, פרוש חרי האף הבא על ישראל, ומזה יבינו לאחריתם מה תהיה על מעלם.

כי גוי אבד עצות המה. נגד המנכרים שמבינים אשר הוא מעשי אלהות וא״כ יש בהם תבונה. אבל אבד עצות המה אינם מוצאים העצה הנכונה כי אך אלהי ישראל עושה זאת:

ואין בהם תבונה. והרבה מהם שאמרו ידנו רמה אין בהם תבונה כלל. כ״ז הסב טובת כלל ישראל בגלותם אשר הגלו גדולי האומה והמה הראו לדעת האמת עד שנ״נ בעצמו הודה להקב״ה אלהי ישראל כידוע בס׳ דניאל:

[כח] או בחלישת כח ישראל וחסרון עצתם ותבונתם. שיאמרו כי ישראל גוי אבד עצות המה: