דברים לב, ל

איכה ירדף אחד. ממנו אלף מישראל:

אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם. מכרם ומסרם בידינו דילבר"ר בלע"ז:

אֶכְדֵין יִרְדוֹף חַד אַלְפָא וּתְרֵין יֶעֶרְקוּן לְרִבּוֹתָא אֶלָהֵן (אֲרֵי) תַּקִיפְהוֹן מְסָרִנוּן וַייָ אַשְׁלֵמִנוּן

הֵיכְדֵין יְהֵי סַנְאָה חַד רָדִיף אֶלֶף מִנְהוֹן וּתְרֵין יְעִירְקוּן לְרִבּוּתָא מִנְהוֹן אֱלָהֵן מְטוֹל דְתַקִיפְהוֹן מְסָרִינוּן וַיְיָ אַשְׁלֵימִינוּן

כַּד הֲווּ יִשְרָאֵל לְעָיַין בְּאוֹרַיְיתָא וְנַטְרִין פִּיקוּדַיָא הֲוָה חַד מִנְהוֹן רָדִיף אֶלֶף וּתְרֵין מִנְהוֹן רִיבְוָותָא מְעַרְקִין עַל דְחָטוּן וְאַרְגְזוּן קֳדָמוֹי תַּקִיף שְׁבַק יַתְהוֹן בְּיַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן:

איכה ירדוף. הטעם לו חכמו ישראל שישכילו איך ירדוף אחד מהצרים אלף מישראל אין זה כי אם בעבור שעזבם צורם ויש אומרים איך היו ישראל בתחלה רודף אחד מהם אלף ועתה נחלשו:

כי צורם מכרם. כמו נתנם וכן ימכר ה' את סיסרא והטעם כאילו נתנם בשכר מעשיהם והנה היא מכירה ממש:

הסגירם. כטע' יסגור על איש או כמו ולנו הסגירו:

איכה ירדוף אחד אלף. היה להם להבין שאין זה בטבע שאחד ירדוף אלף:

אם לא כי צורם מכרם. הוא נלחם בם והסיר תקפם ובכן נשתה גבורתם והיו לנשים:

אם לא כי צורם מכרם. לשון ימכור ה' את סיסרא:

וה' הסגירם. בידינו על כל הרעות שעשו:

איכה ירדף וגו׳ היאך נשתנה הענין שהיום אחד מן האומות רודף אלף ממנו ושנים מהם יניסו רבבה ממנו ואמש אחד ממנו רודף אלף מן האומות ושניים ממנו יניסו מהם רבבה ומפני מה אירע להם כך אם לא כי צורם מכרם צורם של ישראל מכרם.

רבבה עשרת אלפים וראיה לדבר ולקחנו עשרה למאה ומאה לאלף ואלף לרבבה.

ושנים יניסו רבבה הרי אחד רודף חמשת אלפים ובמדה טובה כתיב ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו הרי אין אחד רודף לכל היותר רק מאה א״כ מצינו מדת פורעניות מרובה ממדה טובה אלא י״ל דבמדה טובה כתיב בה ונפלו אויבכם לפניכם לחרב ולכך אין צריך לרדוף לאחד רק מאה שהרי יפלו לפניו אבל במדת פורעניות לא כתיב נפילה ולא יהרוג הרודף רק ירדוף לכך אין מיחוש אם הוא רודף כל כך.

איכה ירדוף א' אלף נ"ל שלאחד מד' דברים נוצחים הנוצחים או בעבור רבויים או בעבור שר המלחמה הוא הראש שהוא גבור או בעבור חסידותם וזה דרך נס או בעבור שהם תחבוליים ובעלי עצה לז"א אם לרבויים הפך הוא שאחד מהם רודף אלף מישראל וב' רבבה אם לשר וראש צורנו גדול משלהם אם לחסידות אינו כן כי הם רשעים ובני רשעים כי מגפן סדום והכוונה שאם הגפן רע הזמורות רעים ואם הזמורות רעים הענבים מרים ואם הענבים מרים כל האשכול מר ואם האשכול רע היין שיצא ממנו מר וכן הם ובניהם ובני בניהם ואבותיהם רעים וחטאים וז"ש כי מגפן סדום גפנם וגם שדמות וענבימו ואשכלות ויינם ואם בעבור עצות אמר כי גוי אובד עצות המה וא"כ היה ראוי לישראל שיבינו שאין סבת זה אלא השי"ת לרשעותם:

איכה ירדף. יש לפרשו הערה לגוי שאינו מתעורר בהערה נרגשת שהיא ״איכה ירדף אחד״ וגו׳, פרוש, אחד מהאמות אלף מישראל, פרוש כי בכל מלחמות הרגילים בין האמות לא ימצא דבר כזה, שאין שונא משיג כח וגבורה כזו בין העמים.

איכה ירדף אחד אלף. פרוש, אחד המיחד מהאמות אלף מישראל וכו׳. ועין מה שפרשתי בפרשת בחקתי בפסוק (ויקרא כו:ח) ״ורדפו מכם חמשה מאה״ וגו׳:

אם לא כי צורם. פרוש מדת הדין, וכמו שפרשתי בפסוק (דברים לב:ד) ״הצור תמים״ וגו׳. ואמרו ״וה׳ הסגירם״ פרוש מדת רחמים עם מדת הדין, שזולת זה לא היה כל כך ירידה לישראל שיפלו אלף לפני אחד.

אם לא כי צורם מכרם. לעשות בהם כמו שנפשם חפצה. ולא עוד אלא וה׳ הסגירם. כי המוכר את עבדיו אינו מחויב להביא אותם לבית הקונה. אלא הקונה מוציא אותם מבית המוכר אבל אותנו לבד שהצור מכר להם עוד הסגיר אותם דבל״ז אפי׳ אם באמת עשה את ישראל כדגי הים כרמש לא מושל בם כמאמר חבקוק הנביא מ״מ איך אפשר דשנים יניסו מן הים רבבות דגים בפ״א. וגם זה לא אפשר לומר דהוא כח אלוה נכר לפי טעותם דגם זה ידוע לכ״ע דניסא לא עבדי כדאיתא בברכות ד״נ כ״ע ידעי דמאן עביד ניסא קוב״ה. וא״כ יש להבין דרק בהשגחת ה׳ אשר מסר בדרך למעלה מה״ט לידם והוי ניסא לפורענות דאיכא כדאיתא חולין דקכ״ז א׳:

[ל] והיה להם לאמר:

איכה אפשר שירדוף אחד אלף מישראל:

אם לא כי צורם מכרם וגם הסגירם (יל"פ ותחלה ושנים מישראל יניסו רבבה מן האומות):

ר לא אחד מישראל אלף ממנו דהא קללה תחשב כאן יש מקשים והא מדה טובה מרובה ממדת פורעניות והנה במד' טוב' כתיב ורדפו מכם חמשה מאה ובפורעניו' ירדוף אחד מהם אלף מישראל. ויש לתרץ הפורעניות שנא' בשירה זו יוצא משורת הדין והא שנא' במגילת איכה ותרד פלאים שהיתה ירידתם בדרך פלא שלא כדין המדות: