דברים כט, כח

הנסתרת לה' אלהינו. ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר (פסוק יז) פן יש בכם איש וגו', ואחר כך (פסוק כא) וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו, אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות' לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו הרבים נקוד על לנו ולבנינו, לדרוש, שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל, ונעשו ערבים זה לזה:

דְמִטַמְרָן קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא וּדְמִגַלְיָן לָנָא וְלִבְנָנָא עַד עֳלָם לְמֶעְבַּד יָת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא הָדָא

טְמִירְתָּא גַלְיַין קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא וְהוּא יִפְרַע מִנְהוֹן וְגַלְיָיתָא יִתְמַסְרָן לָנָא וְלִבְנָנָא עַד עַלְמָא לְמֶעֱבַד לְהוֹן דִינָא מְטוּל לְקַיָימָא יַת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא הָדָא

הנסתרות לה' אלהינו על דעת המפרשים יאמר כי השם אלהינו לו לעשות משפט בעובדי עבודה זרה בסתר כי כל התעלומות גלויות לפניו והנגלות עלינו ועל בנינו לעשות להם את כל דברי התורה הזאת להכות עובדי עובדה זרה כדין התורה וגם כפי המדרש (סנהדרין מג) כן הוא ודעתי בדרך הפשט כי הנסתרות הם החטאים הנסתרים מן העושים אותם כמו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני (תהלים יט יג) יאמר הנסתרות לשם לבדו הם אין לנו בהן עון אשר חטא אבל הנגלות שהם הזדונות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת חוקת עולם שכך קבלנו על אשר ישנו פה ועל אשר איננו פה לדורות עולם ולפי שהביא באלה לעשות כל המצוה הוציא מן החרם העושה בשגגה שלא יתקלל באלה הזאת ודברי אונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים כ״ט:כ״ח) מטין כן שאמר דמטמרן קדם ה' אלהנא ואם כדברי המפרשים ראוי לו לומר דמטמרין לה' אלהנא:

הנסתרות. הטעם מי שיעבוד עבודת כוכבים בסתר:

לה' אלהינו והטעם כי משפטו ביד השם והוא יפרע ממנו ואם היתה בגלוי חיוב לנו ולבנינו לעשות ככתוב בתורה. וי״א כי הנסתרות והנגלות הם לה' ואין לנו כי אם לעשות דברי התורה וזה הפי' בלא ראש ורגל ומה טעם יש להזכיר כן במקום הזה ובעבור שאמר וישליכם אל ארץ אחרת אמר כי אם תשוב אל ה' אע״פ שאתה חוצה לארץ השם ישיב שבותך ועל דעת רבי יהודה המדקדק הראשון כי הוא יניח. והטעם ימצא מנוח' לנשבים ויתן להם רחמים ואחר כן ישוב ויקבץ:

הנסתרות לה' אלהינו - כבר פירשתים אצל הארורים על הנסתרות (כי) הנסתרים היו הברכות והקללות, שאין הדבר ליענש ביד בית דין אלא ביד הקב"ה.

לנו ולבנינו - לעשות דיני עונשין על פי עדים.

הנסתרות לה' אלהינו. אע"פ שאמרתי שאתם נצבים כולכם לפני ה' שלא יוכל אדם להטעותו והוא יפרע מן הבוגד הנה זה יהיה בנסתרות בלבד:

והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. אבל בנגלות הדבר מוטל עלינו ועל בנינו וראוי לנו לעשות אל כל דברי התורה הזאת לענוש החוטאים ולעשות בהם משפט כתוב:

הנסתרות לה' אלהינו. לפי שכתוב והבדילו ה' לרעה ואח"כ הדור האחרון דמשמע דכל הארץ ילקו ע"י איש אחד או משפחה אחת לכך כתי' הנסתרות לה' אלהינו והוא דיין ליפרע מן העושה הרעה לשלם לו גמולו ולא ילקו ישראל עליו אבל הנגלות העבירות שעשו בגלוי לנו ולבנינו העונש אם לא נבער הרע מקרבנו. ובסנהדרין מסיק למה נקוד לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד עולם שלא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן פי' שאז קבלו התורה כאחד ונעשו ערבים זה לזה אז הנסתרות לנו ולבנינו. ואי קשיא א"כ דממעטי' נסתרות מלה' היה לו לינקד על ה' אלהינו י"ל שאין זה דרך כבוד לינקוד על השם שיהא נמחק ולפי שדין הנקודה להיות על ה' אלהינו ומהפכין אותה ליתנה על לנו ולבנינו לפיכך נקודה ע' שבעד להשלים י"א אותיות נקודות כנגד לה' שיש בו י"א אותיות. ובמסורת הגדולה שנינו דבעי על הנקודה הזאת דלנו ולבנינו למאי אתא. ומשני שכך אמר עזרא הסופר כשכתב בתורה אם יבא משה רבינו וישאל למה כתבת זה אומר לו לכך נקדתי עליהם ואם יאמר יפה כתבת אעביר הנקודה מעליהם משמע שהיה מסופק בנגלות אם הם לנו ולבנינו קודם שעברו ישראל את הירדן אם לאו ולפי' נקד עליהם. ומכאן קצת ראיה לאותם הכותבים פסוק בלא שרטוט שנוקדין על ב' תיבות קודם שיכתבו השלישי לפי שהנקודה כמחק מדקאמר עזרא לפיכך נקדתי עליהם והוי כאלו לא כתבתים:

נקוד על עי"ן שבעד, כדאיתא בפרק נגמר הדין שע' יום הי', מאחד בשבט שהתחיל לבאר התורה, עד י' בניסן שעברו הירדן, שאין לנו ולבנינו ליענש. ד"א רמז לע' שנה של גלות בבל:

הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו. כתב רש"י ז"ל, נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן דעד, לדרוש שאף על הנגלות לא ענש הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה. ומביא הירושלמי שאמר כן, אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קבלו עליהם הנסתרות, אמר להם יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם הנסתרות באין מים ושוטפין אתכם, אמר רבי שמעון בן זבידא תדע לך שהרי עכן חטא ורובן של סנהדרין נפלו בעי. אמר להם בכם הותרה הרצועה, יצאה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות. ופירוש בכם הותרה הרצועה שאתם לוקים עכשיו על הנסתרות. ויש שפירש בכם הותרה הרצועה כשאמר משה בכם, כלומר פן יש בכם, אז הותרה הרצועה להענש על הנסתרות,

ורש"י פירש שם במסכת סנהדרין כי משקבלו עליהם השבועה נתחייבו בנסתרות, והיה ראוי לינקד לה' אלהינו כדי לדרוש שאין הנסתרות לה' לבדו כי גם לנו הם, אבל לפי שאין כבוד השם לינקד ונקד לנו ולבנינו במקומו. ועל כן הוצרך לינקד עי"ן כנגד אותיות לה' אלהינו להשלים י"א אותיות.

והרמב"ן ז"ל כתב, דעתי בדרך הפשט כי הנסתרות הם החטאים הנסתרים מן העושים אותן, כמו (תהילים י״ט:י״ג) שגיאות מי יבין מנסתרות נקני, יאמר הנסתרות לה' לבדו הם, אין בהם לנו עוון אשר חטא, אבל הנגלות שהן הזדונות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת חקת עולם, שכך קבלנו על אשר איננו פה לדורות עולם, ולפי שהביא באלה את ישראל לעשות כל המצות הוציא מן החרם העושה בשגגה, שלא יקולל באלה הזאת, עד כאן.

והחכם רבי אברהם ז"ל פירש, הנסתרות מי שיעבוד עבודה זרה בסתר משפטו ביד השי"ת והוא יפרע ממנו אין לנו בו חיוב.

ושמעתי בשם הרמב"ם ז"ל בפירוש פסוק זה, הנסתרות לה' אלהינו, יאמר סודות התורה הנסתרים וטעם המצות לשם יתעלה הם, ואם יזכה אדם שיקח אזנו שמץ מנהם בידיעת שרש המצוה ועקרה בנסתר שבה אל יפטר בכך מן הנגלה שלא יעשה המצוה בענין גופני, אין לו להמנע מזה, שהרי הנגלות לנו ולבנינו לעשות. והפירוש הזה בעצמו שהם יקר וספיר, אבל אינו בענין הפרשה.

ויתכן לפרש הנסתרות לה' אלהינו, כי מפני שהזכיר בפסוק של מעלה ויתשם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, וגלות הנדחים והנפוצים הוא ארוך ביותר, והקץ סתום ונעלם ונסתר, לכך סמך מיד ואמר הנסתרות לה' אלהינו, כלומר אין לנו בו שום ידיעה כי הוא ענין נסתר לה' אלהינו לבדו ואין אתנו יודע עד מה, והנגלות לנו ולבנינו, כלומר כשיהיו אותן הנסתרות נגלות לנו ולבנינו עלינו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ולמדנו הכתוב הזה כי תורתנו קיימת לעולם, לא תבטל בזמן מן הזמנים, ואפילו בזמן המשיח, וקיום תורת משה שוה בכל זמן, בין בזמן הנסתרות שהוא הגלות בין בזמן הנגלות שהיא הגאולה. ומזה דרשו רז"ל (דברים ט״ז:ג׳) ימי חייך, העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. ועם הפירוש הזה יהיה הפסוק מכוון ונקשר עם מה שהזכיר בפרשה למעלה ולמטה.

ויש לך להתעורר במלת הנסתרת שהוא חסר וא"ו, הנסתרת כתיב, וירמוז הכתוב על השכינה. ומה שקראה הנסתרת לפי שהיתה מסתתרת בענן, והיא הנסתרת ממנו בזמן הגלות שאנחנו בו ובהסתר פנים ממה שכתוב (שם לב) אסתירה פני מהם, ויאמר הכתוב כי הנסתרת מבקשת רחמים לה' אלהינו שיגלה הקץ לנו ולבנינו. וכן מצינו כמה כתובים שמצריכין גאולה לעצמו, וכן דרשו רז"ל (תהילים ט׳:ט״ו) אגילה בישועתך, בישועתנו לא נאמר אלא בישועתך, וכן (שם ס) הושיעה ימינך וענני, וכן כתיב (שמואל ב ז׳:כ״ג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. והתבונן בדבר הנביא ע"ה שאמר (ישעיהו ל׳:י״ח) ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם, וכבר העירותיך על סוד פסוק זה בחבור זה. ויש לך להשכיל עוד כי מהפסוק הזה יוצא שם מומחה לשאלת חלום בצרוף אותיות והם שלשה שמות, כל שם ושם של שלש אותיות וכולן הן תשעה, והוא סוד הטי"ת הכפולה בשם הידוע, והשם הזה מעיד שאין במלת הנסתרות וא"ו, אמנם מצאנו וא"ו של אלהינו שנשארה יחידית מן הצרוף, וזה מבואר.

הנסתרת לפי שאמר למעלה והתברך בלבבו ומסברא בסתר הוא עושה.

לה׳ אלקינו עליו הדבר מוטל להיותו נפרע מן העוברים בסתר.

והנגלת והעבירות הנגלות תלויות בנו ובבנינו אם לא נבער הרע מקרבנו, ולפי שלא תאמר מדה זו נוהגת לעולם נקוד על לנו ולבנינו לומר שמשעברו את הירדן וקבלו את התורה ונעשו ערבים זה לזה אף הנסתרות, לנו ולבנינו. וא״ת א״כ הוא דממעטינן נסתרות מלה׳ אלוקינו היה לו לנקוד על ה׳ אלוקינו אלא אינו דרך לנקוד עליו מפני שנראה כמוחק, ולפי שהנקודה של לנו ולבנינו במקום הנקודה שהיה לו לנקוד על ה', נקודה אף העין שבעד כדי להשלים י״א אותיות שבלה׳ אלוקינו. חז״ק אמאי לא פי׳ רש״י כאן נקודת עי״ן שבעד.

הנסתרת לה׳ אלקינו עליו נאמר וגם מהם אקח לכהנים וללויים וגו'.

הנסתרות לה' אלהינו. לפי שנא' והבדילו ה' לרעה ואח"כ אמר ואמר הדור האחרון דמשמע דכל הארץ לוקה ע"י איש א' או משפחה אחת לכך אמר הנסתרות שעשה אותו האיש בסתר לה' אלהינו דיין הוא ליפרע מן העושה רע לשלם לו גמולו ולא ילקו ישראל על ידו אבל הנגלות כלו' העבירות שעשה בגלוי לנו ולבנינו העונש אם לא נבער הדם מקרבנו ובסנהדרין מסיק למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן של עד מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו את הירדן ולפי שאז קבלו ישראל את התורה כא' ונעשו ערבים זה לזה אז הנסתרות לנו ולבנינו וקשה א"כ דממעטינן הנסתרות מלה' אלהינו א"ך על לה' אלהינו היה לו לינקד ולא על לנו ולבנינו וי"ל דאין דרך העולם לנקד על השם שנראה כנמחק ולפי' אין הנקודה על לה' אלהינו ומהפכים על לנו ולבנינו ולפיכך נקוד על עי"ן של עד להשלים מנין האותיות י"א כנגד לה' אלהינו שיש בו י"א אותיות:

הנסתרות לה' אלהינו מה קישור יש לזה הפסוק עם הפסוק הקודם אליו אלא לפי שאמר איש או אשה אשר לבבו פונה היום ועונש היחיד הוא ויתשם ה' לכל ישראל זה שלא כדין שבעבור היחיד ילכו כל ישראל בגלות וזהו תשובת ישראל לשי"ת זה הברית שאנו כורתים הוא על היחיד אם אנו יודעים העבירה שאנו חייבים להוכיחו וליסרו אבל הנסתרות ממנו אין אנו כורתי' ברית עליו וזהו שאמר הנסתרות שעושה הרשע הקב"ה ייסרהו ויענישהו ואין עלינו אשם אבל הנגלות לנו ולבנינו להעניש ליחיד ואם לא נעניש עלינו העונש וכמו שאמר יחזקאל הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש או יאמר הנסתרות שהוא השוגג לה' לבדו הם ואין עלינו עון עליהם אבל הנגלות שהם הזדונות לנו ולבנינו עד עולם לאשר ישנו פה ועל אשר איננו פה הוציאו מן החרם העושה בשגגה והוא כמו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני:

הנסתרת וגו׳ והנגלת. פרוש, היא תשובת ישראל למשה, שהנסתרות לא יתחיבו בהם, אבל הנגלות קימו וקבלו עליהם הערבות. ואמרו ״ולבנינו עד עולם״, כאן קבלו עליהם ועל זרעם אחריהם כמו שהתנה משה בפסוק (דברים כט:יג) ״ולא אתכם״ וגו׳ כמו שפרשנו.

הנסתרות לה׳ אלהינו. לא משום ע״ז לבדו בא כ״ז שהרי אנו רואים שבימי אחאב ומנשה עבדו ע״ז יותר מבימי הושע וצדקיהו ומ״מ לא הגיע העונש עד אז. אלא יש בזה סתרי כוונות הנוגע לתכלית המכוון ממנו ית׳. ועי׳ ס׳ בראשית ט״ו י״ב וא״כ גם הפזור הרב הוא בכונה ידוע אליו ית׳. וכמו שאין אתנו יודע על מה בא בריאת שו״א בזה השיעור המצומצם כך הוא הפזור ושארי פליאות. והכל לתכלית מלוי כבודו ית׳ כמש״כ ואם שאין אנחנו מבינים איך נדרשו להיות כך דוקא:

והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ואנחנו יש לנו די להבין מכל הנגלה לעינינו במשך הגלות שני דברים שלא כמחשבת אוה״ע. א׳ כי עוד ידו נטויה עלינו וא״כ לנו לתקן את המעוות וישוב לרחמינו. שנית שלא כדבריהם שהעונש היה על ברית ע״ז. ובאמת לא כן הדבר כי הגלות עיקרו היה על ע״ז ג״ע וש״ד. אבל חורבן הארץ שגפרית ומלח שרפה כל ארצה. לא היה כי אם מפני ביטול תורה כדאיתא בנדרים דף פ״ח א׳ מי האיש החכם ויבן את זאת על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. שאין מברכין בתורה תחלה. וע״ע בפתיחתא דאיכה רבתי. וזהו עסק התורה ודקדוק דבריה והיינו מש״כ לעשות את כל דברי התורה הזאת. שהוא תקון הדברים ולעמוד על מתכונתם כמש״כ כ״פ ולהלן ל״ב מ״ו:

הנסתרות. עתה ישיבו על השאלה לאמר שבענין גלות ישראל ושממת הארץ יש בזה טעמים נסתרים אשר רק לה' אלהינו לגלותם ליראיו:

והנגלות. מה שנתן לגלות הוא לנו ולבנינו עד עולם. בשביל שאף אחר שגלינו מארצנו וקיים בנו כל דברי הברית, עודינו מחויבים עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. ואף בגלותנו אנחנו עמו והוא אלהינו ששומר אותנו מכליון ומצפה לעת שנשוב אליו באמת ויחזיר אותנו, ובזה תתרפא הארץ מתחלואיה אשר חלה ה' בה לבל יתישבו שם אחרים כנ"ל:

הפרשה הזאת תצוה מה שיעשו בנ"י אחרי שיבא עליהם הברכות והקללות וגם יודיעם שכמו שבצאתם ממצרים שהיו חולים בחולי הנפש היתה רפואתם להלוך במדבר ולקבל התורה, ובהתם הדברים האלה באה רפואתם. ועתה שכבר ניתנה התורה שלא תוכל להיות הרפואה הזאת תהיה רפואתם הברכות והקללות ובהתם כל הברכות והקללות אז ירפאו מחולי הנפש וישיבו אל לבם לראות איך שה' שוכן אתם בתוך גלותם, ועי"ז ישיגו חשק להבין דבר ה' ולקיים כל מצותיו ויהיה להם צער על שרובי התורה כמו הקרבנות וכל מצות התלויות בארץ אי אפשר להם לקיים עתה, וכאשר יראה ה' את התעוררותם לשוב אל ה', לעמתם ישוב גם ה' להראותו השגחתו עליהם וירחמם אח"כ יקבצם מכל העמים ויביאם לאדמתן וייטיב עמהם. ולפי שאם עי"ז שהיו בגלות בבל שבעים שנה אף שנתרפאו מחולי הנפש שהיה להם מקודם שגלו שהם ע"ז ג"ע ש"ד אבל השיגו מחלות אחרות הרבה. מכ"ש עתה שהיו כמה מאות שנים בגלות בכל קצוי ארץ, כשיתישבו בארץ וטוב להם תשוב ותראה בהם כל המחלות הנפשיות, לזה יבטיחם שאז יבטל מהם היצה"ר, וכשם שע"י שסבלו תלאות ויסורין בשבעים שנה בגלות בבל ועמדו בנסיון נתבטל מהם ע"י תפלת אנשי כנה"ג יצרא דע"ג, ככה ע"י התלאות הרבות, יבטל מהם כל ענין היצר, מפני שכל ענין היצר הוא נסיונות להאדם. אם יפן אל היוצר או אל היצר, והם כבר עמדו בנסיון ואז יהיה קץ ימי הנסיון ויחלו ימי הגמול, וינבא להם שכאשר יתקבצו לארץ ישראל ויהיו בשלוה יתקבצו עליהם אויביהם למלחמה שהיא מלחמת גוג ומגוג שדברו הנביאים הרבה מזה, שהם המה אשר רדפו את היהודים בעת גלותם, וה' יביאם לארץ ישראל כדי להענישם לעיניהם, ולפי הקבלה יהיה אז דין ה' על פושעי ישראל, ויותרו מבני ישראל רק מעט, וזה המשפט יכונה בשם יום הדין הגדול, וע"י שיראו משפט ה' יתוספו בתשובה ויקיימו מצות ה' אחרי שיהיו כבר בארץ וה' יברכם בברכה כפולה ומכופלת וישיש בהם כאשר שש עם האבות הקדושים עד"ה (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו:

ת רצ"ל בזה איך תולה הנסתרות בהאי פרשה:

א דמשמע יחיד חטא ואחר כך וראו את מכות הארץ ההיא דמשמע דכל הארץ נענשו בשבילו:

ב פירוש דאי לאו הנקודה ה"א כך היא המדה לעולם באה הנקודה לדרוש דהא דכתיב הנגלות לנו ולבנינו לאו עד הנה נוהגת מדה זו אלא מכאן ואילך דכל נקודה בא למעט. ואם תאמר לא הוה ליה לנקוד אלא לה' לבד דמשמע שפיר מיניה דהן לה' אלהינו ומשמע נמי מכח הנקודה דהן לנו ולא לה' והא כיצד אלא לדרוש שאף על הנגלות כו' ועוד קשה למה נקודה העי"ן שבעד יש לומר דלכך נקוד העי"ן שבעד כדי לנקוד י"א אותיות כנגד י"א אותיות שבשם לאשמועינן שהנקודה ראוי' להיות על השם למעט אלא שאין דרך לנקוד את השם מצאתי בשם מהרי"ץ והרא"ם פירש דהנקודה שבעד מורה שאין כאן מקום מלה זו רק קאי אנסתרות לומר דמדה זו מעולם ועד העולם ואף על גב דבלא נקודה שבעד ידענו דאנסתרות קאי ואל אנגלו' כדלעיל מכל מקום אלמלא הנקודה שבעד המלמדת שנכתב שלא במקומ' היה נרא' כדמות טעות מפני שכותב אותו גבי הנגלות אבל עם הנקוד' כאלו כתב בפי' שאין כאן מקומו אלא למעלה. ואם תאמר גבי עכן למה נענשו כבר תירצו בגמרא משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו: