דברים כט, טו

כי אתם ידעתם וגו' ותראו את שקוציהם. לפי שראיתם האמות עובדי עבודה זרה ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם, פן יש בכם וגו' (פסוק יז) לפיכך אני צריך להשביעכם:

אֲרֵי אַתּוּן יְדַעְתּוּן יָת דִיתֵבְנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם וְיָת דִי עֲבַרְנָא בְּגוֹ עַמְמַיָא דִי עֲבַרְתּוּן

אֲרוּם אַתּוּן יְדַעְתּוּן סְכוּם שְׁנַיָא דְיָתִיבְנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּגְבוּרָן דְעָבַד לָנָא בֵּינֵי עַמְמַיָא דַעֲבַרְתּוּן

כי אתם ידעתם וגו' ותראו את שקוציהם לפי שראיתם את האומות עובדי עבודת כוכבים ושמא השיא לב אחד מכם ללכת אחריהם:

כי אתם ידעתם. יש מכם שרא' תועבת מצרים והטעם אלהיהם וכלכם ראיתם תועבו' הגוים:

אשר עברתם אליהם באדום ועמון ומואב ומדין:

כי אתם ידעתם את אשר ישבנו. ולפיכך ראוי לחוש:

כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים. מלמד שהיה שם מיוצאי מצרים מכאן שלא נגזרה גזרה על פחות מבן עשרים:

כי אתם ידעתם. כלומר יש מכם שראה תועבת מצרים, וכלכם ראיתם תועבת הגוים אשר עברתם בקרבם, והם אדום עמון ומואב ומדין.

אשר ישבנו בארץ מצרים עם אותם שיצאו מארץ מצרים ובשעת הגזרה פחותים היו מבן עשרים שנה ויתרים על ששים שלא נגזרה עליהם גזרה זו במדבר.

כי אתם ידעתם את אשר ישבנו במצרים. מלמד שהיו שם מיוצאי מצרים מכאן שלא נגזרה גזירה על פחות מבן כ' שנה:

כי אתם ידעתם וגו׳. צריך לדעת לאיזה דבר נותן הכתוב טעם ״כי אתם ידעתם״, ורמב״ן זכרונו לברכה פרש שהוא טעם להאמור אחריו בסמוך ״פן יש בכם״ וגו׳, והוא קצת דחק להקדים טעם למה שעתיד לומר אחרי כן. ואולי שדבר הכתוב בסדר זה להעיר דבר אחד, והוא כי לפי שהצריכם הכתוב להכנס לחיב עמהם גם הבאים אחריהם, יאמר האומר ששורת הדין מנגדת הדבר, שהרי אין חבין לאדם שלא בפניו (כתובות יא.), ולא תועיל קבלה זו שיקבלו האבות על הבנים. לזה אמר כי אתם ידעתם וגומר ותראו וגו׳, פרוש ראיתם שאינם אלא שקץ ותועבה, ומעתה אינכם אלא זוכים להם לרחקם מתועבות הגוים ולבחר באלהים חיים, ויכולין אתם לחיבם כמותכם. והוא מה שדקדק לקרותם שקוציהם וגלוליהם, לומר שידעו והשכילו השפלתם ומאיסותם.

כי אתם וגו׳. עד מקרא כ״א. הוא ענין בפ״ע הנוגע להברית אשר כרת עם ישראל באשר א״א שיהא הברית קיים אם לא ברצון שני הצדדים. והנה יש לחקור אולי יש מסרבים ע״ז הברית מעט או הרבה. וביאר במקראות הללו שלא יועיל כמו שיבואר אכן אלו היה הברית רק על ע״ז לא היה למשה רבינו להאריך בדברים ולפרש פן יש אנשים שרוצים לעבוד עבודת כוכבים אלא פן יש בכם וגו׳ אשר לבבו פונה היום מעם ה׳ אלהינו והי׳ בשמעו את דברי האלה וגו׳. וידוע שהענין אשר הוא פונה הוא ע״ז שעל זה נכרת הברית. אבל באשר באמת נכרת זה הברית גם על קיום ת״ת בכלל. וא״כ יש מקום לומר כי אם יהי׳ לבב אחד מישראל פונה היום שלא להיות עסוק בתורה ושלא להקים אותה ברבים יהי׳ בעונשין הללו ובאמת אין העונש הנורא ע״ז הפרט אלא אם כל ישראל מסרבים להפר ת״ת ח״ו. דאז אבדה הארץ ואומלל כל היושב בא״י אבל אם איזה יחידים מסרבים בזה אין עונשו גדול כל כך שהרי אין קיום התורה בטל בזה. מש״ה פירש משה דעונש על היחידים המסרבים אין אלא ע״ז הפרט של ע״ז והחל להקדים מה שיש לחוש באשר כי אתם ידעתם מכבר ענין ע״ז אשר הי׳ במצרים ובגוים אשר עברתם הן המה אדום ומואב:

כי אתם ידעתם וגו'. מבאר למה הוצרך הברית אחרי שהיו דבוקים בה' כמ"ש (ד ד) ואתם הדבקים והגיעו למדרגת וה' האמרת (כז יז) כנ"ל, וישתוקקו מעצמם לדברי ה' עז"א כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים, שהיה לנו ישיבה וקביעות במצרים ונדבקו בתועבותם ואשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם, שע"י חטא המרגלים גרם לסוב במדבר, ולעבור בקרב הגוים שוכני המדבר:

ל דק"ל מאי נתינת טעם הוא אמה שלפניו אאת אשר איננו פה עמנו היום ל"פ שראיתם וכו' עד לפיכך אני צריך להשביעכם כלומר נתינת טעם אש לפני פניו אלעברך בברית וגומר ונ"ט הוא למה היה הקב"ה חושד לישראל שיעבדו ע"א וצריך להשביעם על זה אלא לכך היה חושדן שאמר להם לפי שראיתם כו' ויהיו שני פסוקים הללו כי אתם ודעתם וגומר ותראו את שקוציהם וגומר הם דבוקים עם פן יש בכם הבא אחריהם ויחסר וי"ו מן מלת פן וגומר לכ"פ ותראו וגו' אחר פן יש בכם:

כי אתם ידעתם וגו' עד ואמר הדור האחרון. כפי הכונה השני' אשר זכרתי באשר ישנו פה ואשר איננו פה שהוא לתת טעם אל קבוץ המדרגות כלם כדי שמי שיעוררהו לבי לטעון כנגד התורה יבא ויטול טענת הויכוח. יפורשו הכתובים האלה כך. הנה אחוש עתה לפרטים להכניסם בברית ולהתוכח עמהם אם יספקו בדבר מה שלא נעשה בברית הראשון לפי שנוסף עמהם ספק וחשש ממה שהיה אצל אבותיכם וזה כי כבר ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואולי למד אדם משקוצי עבודתם לאלהיהם. גם אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם והם סיחון ועוג וחמשת מלכי מדין והכנעני מלך ערד ותראו את שקוציהם ואלהיהם אשר היו עובדים מעץ ואבן או כסף וזהב אשר עמהם. רוצה לומר כי פסילי העץ והאבן היו בשווקים וברחובות אבל הכסף והזהב היו עמהם בחדריהם כמו שפירשו רז"ל (דברים כ"ט) ולכן אמר בענין מצרים ישבנו ובשאר העמים עברתם. לומר שלא עברו בהם אבותיהם. לכן היה בהם חשש שמא יש איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום ללכת לעבוד את אלהי וגו'. רוצה לומר מדעתם ושכלם מפאת מה שראו באותן הארצות או לסבה אחרת והוא אמרו שורש פורה ראש ולענה. רוצה לומר שלא יהיה זה משכלו ודעתו כי אם שנשא' לו בקבלה מאביו שהיו מיושבי מצרים והוריש אותה נחלה מבוהלת לבנו. ויהיה זה חולי ירושיי אליו שירשו מאביו שהוא שורש פורה ראש ולענה שהוא הפרי המר מהאמונה הכוזבת הנמצא בזה האיש. ולסבת החטא הזה חמור וזר להמצא בישראל זכר ראשונה איש או אשה. ואחריו המשפחה שהוא דבר יות' זר. ואחריו השבט שהוא דבר זה ומתמי' ששבט אחד כלו ילכד בעון פלילי כזה. וכאלו אמר הנה בעבור זה הוצרכתי לקבץ כלל המדרגות כקטן כגדול כדי שכלם יוכללו בברית. כי הדבור היה על הפרטיות לא על האומה בכללה. ואם אחד מכם לא ירצה במעמד הזה לפרסם דעתו הרע ולגלות אמונתו הכוזבת. באופן שאוכל להשיב כנגדו אבל ישתוק ויתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי לפי שאני אתנהג על פי דעתי ושכלי והשם יתב' נתן השכל לאדם כדי שלאורו ילך וזהו למען ספות הרוה על הצמאה. שקרה בזה הטענה המכרעת לעבוד עבודה אחרת רוה. ונמצא הטענה שתאסו' לעבוד אותה ואמר שלפי שתוסיף הטענה המחייבת על הטענה האוסרת לא תבואהו רעה ויהיה לו שלום. הנה כאשר בלבבו יאמר זה ולא יגלהו בפיו ובשפתיו כיון שמקום הנחתי לו להתוכח עליו ולהגיד כל העולה על רוחו ולא רצה. לכן לא יאבה ה' סלוח לו ולא יקבל טענתו כשיאמר שכלי הטעני ושרירות לבי הביאני לזה. אבל תרבץ בו כל האלה הכתובה בספר הזה כיון שלא רצה להגיד ולגלות טענתו. ולכן יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא. לא בלבד מפני העכו"ם שעבד. כי אם מפני ששמע הברית וקבלו ושתק בהיות לבו פונה מעם ה'. ואם יהיה איש פרטי בחטא הזה ורבצה בו כל האלה הכתובה בספ' הזה מהחלאים והמכות והארורים הפרטיים שזכר. ואם תהיה משפחה ומחה ה' את שמו יובן כן למשפחות רבות שיצמחו ויגדלו בכבוד ומעלה ואח"כ ירדו מטה מטה. ואם יהיה שבט יבדילהו הש"י לרעה מכל שבטי ישראל כמו שהיה בשבט בנימין בענין הפלגש. זהו האופן הראשון מהפירוש:

והאופן הב' מהפי'. והיא היותר נכון בעיני ענינו להודיע שאותו הברית אינו לאותו דור בלבד. כי הוא כולל לכל הדורות הבאים אחריהם וכמו שאמר את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה והיה זה מהסבה אשר זכרתי להיותם עבדים בטבעם אליו יתברך שהוציאם ממצרים מבית עבדים. וג"כ לפי שהיו מקבלים את הארץ וגם בניהם אחריהם ישבו בה ולכן היה החוב ההוא מוטל על כל האומה ובניהם ובני בניהם עד עולם היו חייבים לפורעו אחרי שנולדו באותו עבדות ושזכו וירשו את הארץ ולפי זה הפי' יהיה אמרו כי אתם ידעתם ענין בפני עצמו אחר שגמר ענין הכלל להודיע אשר העתידים לבא והחיים עתה כלם נכללים בברית באופן שוה נעתק לדבר ביחידים באופני חטאם וסורם מעל הש"י. ועליהם אמר כי אתם ידעתם. ואין מלת כי במקום הזה נתינת סבה אבל הוא התחלת דברים נמשכין להלן כמו כי תאמר בלבבך כי אוריש גוים מפניך ודומיהם. וענינו שלפי שידעתם את אשר ישבנו במצרים עיר מלאה גילולים ומיני עכו"ם. ואת אשר עברנו בקרב הגוים כמו שפי'. ואולי יש בכם איש או אשה או יחיד אשר לבבו פונה היום ומהרהר שיש ממש בשום אלוה מאלהי העמים אשר עברתם בם. ועם היות שהמחשבה לא יצאת לפעל. הנה הלב והמחשבה בלבד פונה היום ואולי מזה השרש יצא לעתיד ענף פורה ראש ולענה לדורות הבאים. כי האבות במחשבותיהם ילמדו בניהם ויעשו כמעשיהם. וכל שכן בענין האמונות שהאדם מקבל מאביו כאמרו שאל אביך ויגדך וגו'. על כן אני חושש אולי היחיד או היחידים האלה בשמעם את דברי הברית ואת דברי האלות הנזכרות למעלה המיועדות לעובר על התורה וכופר בה. יתברך בלבבו נאמר שלום יהיה לי. רוצה לומר כי כאשר ישמע הקללות יברך הוא את עצמו בהפכם ויאמר שלום יהיה לי ולא יפנו הקללות עלי אע"פ שבשרירות לבי אלך. לפי שבטוב ההוא אשר ייטיב הש"י את ישראל אהיה נכלל אנכי ולא יוכללו הקללות לפעול בי בפרטות. כיון שלא יאור את העם כי ברוך הוא. וזהו שלום יהיה לי בפרטיות כאשר בשרירות לבי אלך ואעשה כל רצוני. וזה למען ספות הרוה את הצמאה. והוא משל נמרץ. כי האדם שיש לו שני שדות סמוכות זו לזו האחת צמאה צריכה למים והאחרת רוה בלתי צריכה למים. אין ספק שבהיותו שולח מים להשקות את הצמאה ישקה גם את הרוה גם כי לא יכוין להשקותה כמו כן חשב הכופר הזה שאע"פ שלא יכוין השם ית' להשקותו משפע ברכותיו בהיותו הולך בשרירות לבו יקבל בהכרח הטוב וההצלה והצלחה בתוך זה הכלל. ויהיה כפי הפירוש הזה שלום יהיה לי משמש לשני ענינים. אם להוציא את עצמו מכלל הנכנסים בברית. ואם בהבטחתו שיחובר אליהם ובזה ינצל מהרעות. ועל זה אמר לא יאבה ה' סלוח לו. לא יחשוב שיהיה נדון עם הכלל ושהשם יתעלה יעבור על פשעו להיותו יחיד. כי הנה השם יתעלה לא יסלח אליו אבל יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא אע"פ שהוא יחיד ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. רוצה לומר הפרטיות והמיוחדות יחולו עליו ועל כל העדה יהיה שלום. וימחה שמו וזכרו מתוך הקהל ובמספר השבטים לא יבא כפי סגנון הברית. לפי שאלה להיותם רבים יזכו לטובות. וזה בהיותו יחידי יבדל מכללותם לרעתו. כי עם היות שחשב האיש הבליעל הזה שלא יבדל מכללות העם הנה האל ית' יבדילהו מכל השבטים. ואמנם לא זכר האומה בכללה לפי כבודה. לפי שהיה בלתי ראוי להאמר על כל העדה שיסורו מאחרי ה' בהסכמת כלם ושילכו אחרי אלהים אחרים אבל הדבר למד מענינו שדין האומה כדין השבט. ואם כלם יסכימו לעבוד עכו"ם יהי' דינם כדין השבט שיבדלו לרעה וימחו מן הארץ תחת אשר לא שמרו את משפט אלהי הארץ. וזהו אמרו ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה. רוצה לומר יהיה שבט או משפחה יהיה מי שיהיה. הנה יתקיימו אלות הברית וידוע שאלות הברית היו לכלל ולפרט כמו שיראה מעניינם. ולכן בא בזה מאמר ככל אלות הברית לכלול ענין האומה גם כן. וכמו שיבאר אחר זה. גם תרמוז בזה שהאומה בכללה עוד כל ימי הארץ לא תבא לכפירה וסור מאחרי ה' ואם יקרה זה בחלק ממנה לא יקרה בכללותם בשום צד ושהוא כענין המבול שהבטיח השם יתברך את העולם שלא יבא מבול כולל להשחית כל בשר. עם היות שכבר יבא מבול פרטי להשחית עיר אחת כמהפכת סדום ועמורה וזהו המכוון במאמ' הנביא (ישעיה נ"ד ט') כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי וגו'. כלומ' שלא תהי השחתה כוללת כמו שלא יבא לעולם מבול כללי. ור' אברהם פירוש הרוה על הצדיק שהוא כעץ שתול על פלגי מים. והצמאה על הרשע שהוא כערער בערבה. והוא השרש פורה ראש ולענה שהוא במקו' צמא:

הנה התבאר מזה למה אמר ישנו פה ואשר איננו פה בלשון יחיד שהוא בעבור החוטא הפרטי. והותר הספק הו':

ולמה אמר הברית הזאת אם כנגד המתברך בלבבו לבד ואם בעבו' שאר הדורות העתידים. ואמרתי שהיה בעבו' ההכנסה לארץ ושהיה כולל ההווים והעתידים ושזכר ענין המתברך בלבבו להסיר הספק. והותר הספק הז':

והתבאר ענין לא יאבה ה' סלוח לו כפי כל אחד מהפירושים. והותר הספק הח':

ולמה כמו שזכר האיש והמשפחה והשבט לא זכר כללות האומה שהיה מפני הכבוד עם היות ענינו נכלל בדין השבט. ולפי שהאומה נכללה לא תבא להלכד בחטא ההוא ולא במחות שמה מתחת השמים כמו שיהיה האיש או המשפחה או השבט אשר לבבו פונה מעם ה'. והותר הספק הט':