דברים כט, טז

ותראו את שקוציהם. על שם שהם מאוסים כשקצים:

גלליהם. שמסרחים ומאוסין כגלל:

עץ ואבן. אותן של עצים ושל אבנים ראיתם בגלוי, לפי שאין הגוים יראים שמא יגנבו, אבל של כסף וזהב, עמהם, בחדרי משכיתם הם, לפי שהם יראים שמא יגנבו:

וַחֲזֵיתוּן יָת שִׁקוּצֵיהוֹן וְיָת טַעֲוָתְהוֹן אָעָא וְאַבְנָא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דִי עִמְהוֹן

וְחָמִתּוּן יַת מְרַחְקַתְהוֹן וְיַת טַעֲוָון דִלְהוֹן דְמִן קֵיסָא וְאַבְנָא דְרַמְיָין בְּאוֹשְׁקְקֵי וְטַעֲוָון דִכְסַף וּדְהַב דִיהִיבִין עִמְהוֹן בְּבָתַּיָא אַחֲדִין דָמִין בַּתְרֵיהוֹן דְלָא יִתְגַנְבוּן

וַחֲמִיתּוּן יַת מַקְשֵׁיצַתְהוֹן וְיַת מַרְחִקַתְהוֹן טַעֲוָון דְקֵיסַיָא וְטַעֲוָון דְאַבְנַיָא טַעֲוָון דִכְסַף וְטַעֲוָון דִדְהַב טַעֲוָותָא דְקֵיסָא וּדְאַבְנָא הֲווֹן מְטַלְקִין יַתְהוֹן בְּשׁוּקַיָיא וְטַעֲוָותָא דְכַסְפָּא וְדַהֲבָא הֲווֹן יְהִיבִין עִמְהוֹן בְּגוֹ בֵּיתָא דַחֲלִין מִנְהוֹן דְלָא יִתְגַנְבוּן:

ותראו את שקוציהם וגו' עץ ואבן. שהם בגלוי, וכן אותן של כסף וזהב אשר עמהם בחדריהם שמסתירין אותן לפי שמתיראין שמא יגנבו.

ותראו את שקוציהם. בא וראה מעשה או"ה כשיראתו משל עץ או משל אבן נוהג בה מנהג הפקר ומניחה בחוץ ואינו מתירא מגנבים אבל כשהוא משל כסף או משל זהב מניחה אצלו וזש"ה אשר עמהם במקום המשתמר ובחדרי חדרים שלא יגנב וא"ר אלעזר תבא מארה על לבן שאמר למה גנבת את אלהי לגופה לא מצלה לדידיה מצלה ליה אבל אלהי אברהם אינו כך הוא תהלתך והוא אלהיך שהקב"ה משמר את יש' כאב המשמר את הבן שנאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל ד"א בא וראה שהם עצמם משקצים ומחשבים בגלולים ע"ז שלהם לאחר ג' שנים שעשאום כשהם מטושטשין הם משקצים אותם וזורקין אותם בגלל טיט חוצות וכשהם שואלים דבר ואין בקשתם נעשית מחרפים ומקללים אלהיהם כד"א והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה פירש ובאלהיו שעשה ולפי שראיתם גלולים ולפעמים זורקין אותם ואין עליהם שום מרות כי כל העובדים אותם דבקים בגזל ובעריות והולכים בשרירות לבם לכך צריך שתקבלו הקללות והשבועות שתעמדו במסורת הברית:

את שקוציהם. העבודה בלולה בעניני תאוה המושך את הלב והרצון:

ואת גלוליהם. מה שנגלל להם רוב שלוה שיש להם:

עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם. רוב עושר מדברים הנדרשים לחיי האדם וזהו עץ ואבן וגם מותרות ועונג האדם זהו כסף וזהב. ותהיו סבורים שע״ז שלהם ועבודתם בכך הסבה להם כל הטוב. ובהמה שמנה לחמם:

ותראו את שקוציהם וגו'. (מלשון ולבי ראה הרבה חכמה. קהלת א טז) הוא ענין השגה, ולכן יש לחוש:

מ ר"ל אמאי שינה הקרא בלשונו וכתב בעץ ובאבן תראו ובכסף ובזהב לא כתב תראו: