דברים כח, סח

באניות. בספינות, בשביה:

והתמכרתם שם לאיביך. אתם מבקשים להיות נמכרים להם לעבדים ולשפחות:

ואין קנה. כי יגזרו עליך הרג וכליון:

והתמכרתם. בלע"ז איפורוונדרי"ץ וו"ש [ותמכרו עצמכם] ולא יתכן לפרש והתמכרתם לשון ונמכרתם על ידי מוכרים אחרים, מפני שנאמר אחריו ואין קונה:

וְיָתֵיבִנָךְ יְיָ מִצְרַיִם בִּסְפִינָן בְּאָרְחָא דִי אֲמָרִית לָךְ לָא תוֹסֵף עוֹד לְמֶחְזְיַהּ וְתִזְדַבְּנוּן תַּמָן לְבַעֲלֵי דְבָבָךְ לְעַבְדִין וּלְאַמְהָן וְלֵית דְקָנֵהּ

וְיַגְלִינְכוֹן מֵימְרָא דַיְיָ לְמִצְרַיִם בְּאִילְפַיָא בְּגוֹ יַמָא דְסוּף בְּאָרְחָא דַעֲבַרְתּוּן וַאֲמָרִית לְכוֹן לָא תֵיסְפוּן תּוּב לְמֶחֱמֵי יָתָהּ וְתִזְדַבְּנוּן תַּמָן בְּשֵׁירוּיָא לְבַעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן בְּדָמִין יַקִירִין הֵיךְ מָרֵי אוּמְנָוָון וּמִן בָּתַר כְּדֵין בְּדָמִין זוֹלִין כְּעַבְדִין וְאַמְהָן עַד דְתִיזַלְזְלִין לְמִשְׁתַּעַבְּדָא מַגָן וְלֵית דְמַכְנִישׁ

וְיַחְזוֹר יַתְכוֹן מֵימְרָא דַיְיָ לְמִצְרַיִם בְּלִבְרָנַיָיא בְּאוֹרְחָא דִי אֲמָרִית לְכוֹן לָא תוֹסְפוּן עוֹד לְמֶחֱמֵי יָתָהּ:

והתמכרתם. אינו כמו ונמכרתם רק פירושו אתם תבקשו למכור עצמכם אנשים ונשים ואין קונה והנה זאת הברית במצות השם בערבות מואב:

והתמכרתם. שתשתדלו לעשות מיני מלאכות להתפרנס בהן בקרב האומות:

ואין קונה. אין איש מהם חפץ במלאכתך כדי שלא תוכל להתפרנס בה:

באניות. ויהיו שבים טף ונשים שאם היו מוליכין אותן ברגל לא היו שבים רק הגדולים היכולים ללכת ברגל:

ואין קונה. פי' ה"ר יוסף קרא שיאמרו המצריים אם תתנו לנו בחנם לא נקח אותם לעבדים לפי שאבותינו נשתעבדו בהם ולקו בכל מיני מכות וכשיראו השבאים כך שאין שוים להם כלום יהיו חובטין אותם במקלות וירעיבו אותם:

והשיבך ה' בגימ' זה יהיה בימי ירמיה. כ"ו שמות בתוכחה, כנגד כ"ו שמות בתפלת י"ח חוץ מברכת המינים, להגן מכ"ו שמות שבתוכחה:

והתמכרתם שם. תבקשו להיות נמכרים. ואין קונה, זו מדה טובה.

והשיבך ה׳ מצרים באניות שהרי נחל מצרים מפסיק בין ארץ מצרים ובין ארץ ישראל כמו שפרש״י בפ׳ מסעי.

באניות מכה קשה לפי שמכניסין בהן הכל זקן בחור נשים בתולות טף שאין יכולין ללכת ברגליהם.

באניות ויהיו שובים טף ונשים שאם היו שובים אותם ברגל לא היו שובים רק הגדולים היכולים לילך ברגל:

ואין קונה אותם פי' שאפי' בחנם לא יקחו אתכם שאומרי' המצריים אם תתן לנו בחנם לא נקבלם עבדים בשביל שאבותינו נשתעבדו בהם ולקו בכל מיני מכות וכשיראו השבאים כן שאין קונה להם כלום יהיו רודין וחובטין אותם במקלות וירעיבום:

והשיבך ה' מצרים באניות פירוש כשיצאתם ממצרים עברתם הים ביבשה ועכשיו באניות ועוד שם אמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדינו ועכשיו והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה ויש להסתפק בזה המוסר ג' ספקות: הספק הא' מדוע קללות שבתורת כהנים לנוכח ואלו שבמשנה תורה שלא לנוכח שאמר בקללות שבתורת כהנים ואם לא תשמעו לי וכן בכל אותו המוסר כאלו מדבר השי"ת עם ישראל פנים אל פנים בעצמו ובכבודו ובמוסר הזה מדבר שלא לנוכח שאמר והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך: הספק הב' מדוע קללות שבתורת כהנים לשון רבים ובקללות האלו שבמשנה תורה לשון יחיד ששם אמר ואם לא תשמעו לי ואם בחקותי תמאסו וכן כל אותו המוסר וזה המוסר כולו בלשון יחיד והיה אם לא תשמע ארור אתה: הספק הג' דאמרינן במגלה פרק בני העיר אין מפסיקין בקללות אמר אביי לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק ויש להקשות למה בזה אינו פוסק ובזה פוסק ואע"ג דאמרינן התם מאי טעמא אמר אביי הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן גם לזה אני שואל מה טעם יש בזה שלפי שאמורות מפי הגבורה לא יפסיק ואלו שמפי עצמו יפסיק. ולהתיר אלו הג' ספקות אקשה ספק רביעי והוא מדוע שינה בזה מת"כ הרבה שינויים השינוי הא' בת"כ אמר ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואמר עוד ואם בחקותי תמאסו ואמר עוד ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי עשה מהם רשעים גמורים ובקללות שבמשנה תורה לא אמר אלא והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחקותיו אשר אנכי מצוך היום למה שינה בזה מזה ולמה לא אמר בזה המוסר כמו שאמר במוסר הראשון. השינוי הב' בת"כ אמר ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם ובמשנה תורה לא אמר כן ולמה זה. השלישי מדוע בת"כ אם תלכו עמי קרי והלכתם עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי ולא הזכיר כלל מזה במשנה תורה. הד' בת"כ והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ולא אמר כן במשנה תורה. ה' בת"כ והשמדתי את במותיכם והכרתי את חמניכם ובמ"ת לא הזכיר במות וחמנים. הששי בת"כ ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם ובמ"ת לא אמר כן. הז' בת"כ והשימותי את מקדשיכם ולא הזכיר מקדש במ"ת. ח' בתורת כהנים הזכיר שמטות שאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה ולא הזכיר שמטות במ"ת. ט' למה והתודו בת"כ ואין וידוי במ"ת. הי' והיא קשה מאד למה בתורת כהנים נתן להם נחמה שנא' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו' ובמ"ת אין נחמה ולמה לא אמר בכאן במ"ת כמו שאמר בתורת כהנים בכל אלו הדברים ועד עכשיו ספקתי בשמה שאמר בת"כ למה לא אמר כן במ"ת ועכשיו אעשה עוד ספק למה מה שלא אמר בת"כ למה שינה במ"ת ואמרו והוא. י"א למה לא הזכיר ארורים בת"כ והזכיר ארורים רבים במ"ת ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה ארור טנאך ומשארתך ארור פרי בטנך ופרי אדמתך ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך כמו שלא הזכירם שם היה ראוי שלא יזכרם כאן. י"ב למה אמר במשנה תורה ידבק ה' בך את דהבר ולא בתורת כהנים. י"ג למה שחפת קדחת דלקת חרחור חרב שדפון ירקון במ"ת ולא בת"כ. י"ד במ"ת בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו ובת"כ לא אמר כן. ט"ו והיתה נבלתך למאכל במ"ת לא אמר כן בת"כ. י"ו במ"ת שחין מצרים ובטחורים ובגרב ובחרס. י"ז בשגעון ובעורון ובתמהון לבב והיית ממשש במ"ת ולא בת"כ. י"ח אשה תארש ואיש אחר ישכבנה במ"ת ולא בת"כ. י"ט שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו במשנה תורה ולא בת"כ. כ' בניך ובנותיך נתונים לעם אחר במשנה תורה ולא בת"כ. כ"א יוליך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך במ"ת ולא בת"כ. כ"ב ועבדת שם אלהים אחרים במ"ת ולא בת"כ. כ"ג ישא ה' עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר במ"ת ולא בת"כ. כ"ד גוי אשר לא תשמע לשונו במ"ת ולא בת"כ. כ"ה הרכה בך והענוגה במ"ת ולא בת"כ. כ"ו והפלא ה' את מכותך ואת מכות זרעך במ"ת ולא בת"כ. כ"ז גם כל חלי וכל מכה במ"ת ולא בת"כ. כ"ח והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ במ"ת ולא בת"כ. כ"ט והשיבך ה' מצרים באניות במש"ת ולא בת"כ. ל' אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל במ"ת ולא בת"כ: ולהשיב לכל אלו הספקות והשינויים נקשה קושיא אחת ובזה יותרו כולם והיא מה צורך שתי בריתות ושני קללות וא"ת לבנים אם כן בכל בנים שיולדו אחר אלו הבנים צריך ברית אחרת וכן בכל דור ודור. תשובה לזו בהקדמה אחת והיא לקוחה מהרמב"ן והוא ששתי גליות היו לנו אחר מתן תורה המוסר הראשון כולו רמז לגלות בבל המוסר השני הזה רמז לגלות אדום שאנו עד היום בו ובזאת ההקדמה יותרו כל הספקות שהמוסר הראשון נאמרו בו שלשה דברים האחד העבירות שיעשו והשני הקללות שיבאו עליהם הג' הגאולה והעבירות כולם היו בהם בבית ראשון והקללות שאמר בו כולם באו עליהם בגלות בבל וכן המוסר השני העבירות שנאמרו בו עשו בבית שני והקללות הנאמרות בו כולם באו עלינו בגלות אדום עד היום והגאולה תבא כמו שאזכיר מחולפת מן הראשונה והנה בבית ראשון חטאו בע"ז גילוי עריות שפיכות דמים ובכל העבירות החמורות שבכל התורה ולא כן בבית שני כמו שאמרו בית ראשון מפני מה חרב מפני ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים. בית שני שאנו בקיאין בהם שהיו עוסקין בתורה ובגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שנאת חנם ולזה במוסר דת"כ עשה מהם עבריינים גדולים שאמר ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם להפרכם את בריתי ואמר בו אם תלכו עמי קרי ולא אמר כן במוסר דמשנה תורה שלא היו רשעים כל כך וגם הקללות שבת"כ כולם באו עליהם שנענשו עונשים גדולים כל אותם שכתובות בו שאמר שבע על חטאתיכם ואמר חרב נוקמת נקם ברית שעברו ברית ה' ולא כן בבית שני ולזה הזכיר בתורת כהנים במות חמנים ופגרי גלוליכם ולא הזכירם במוסר שני שבבית ראשון היו עובדי ע"ז ולא היו כן בבית שני ולכן הזכיר מקדש במוסר ראשון ולא במוסר שני לפי שהבית ראשון היה מקדש מקודש שהיתה האש יורדת ואוכלת הקרבנות ובבית שני לא היתה האש יורדת שאז"ל שחסרו בו ה' דברים וזו אחד מהם ולכן הזכיר שמטות במוסר הראשון ולא בשני כמו שאמר בירמיה בגלות הראשון למלאת דבר ה' מפי ירמיה אז רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה ולזה אמר במוסר השני בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות וכלות אליהם כל היום ולא אמר כן במוסר הראשון שבגלות בבל גלו גלות שלימה אבות ובנים אבל בגלות אדום הזה הזכיר כן לפי שהיו הרומיים מושלים בארצינו ולוקחים בנים ובנות ונשארו קצת האבות בארץ ולזה אמר בברית השני הזה יוליך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך שהלך אגריפס המלך בסוף בית שני לרומה ועל הליכתו שם נחרב הבית ולז"א אשר תקים עליך כלומר שתקים הפך מצות התורה שהיה גר ולז"א בברית השני ישא ה' עליך גוי מרחוק כאשר ידאה הנשר ולא אמר כן בברית הראשון שבאו לבית שני עם רומי הרחוקים מאד מארץ ישראל ולז"א גוי אשר לא תשמע לשונו לפי שהרומיים רחוקים מאד אינם שומעים לשוננו אבל בבל קרובים ויודעים לשוננו ולז"א בברית שני הרכה בך והענוגה שכן קרה בבית שני כמו שהזכירו בגמ' ולזה אמר בברית הזה והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ הוא גלותינו היום שאנו מפוזרין בד' פנות העולם מסוף העולם ועד סופו ולזה אמר בברית הזה והשיבך ה' מצרים באניות כן היה בגלותינו זה שמילא טיטוס מהם ספינות וכן כתב הרמב"ן וכן כתוב בסיפורי הרומיים. ובזה גם כן הותרו ג' ספקות הראשונות והם הספק הראשון למה קללות שבתורת כהנים לנוכח ושבמשנה תורה שלא לנוכח התשובה שהברית הראשונה כרת השי"ת עם ישראל בעצמו ובכבודו לא על ידי שליח ולכן דיבר לנוכח כאלו מדבר הקב"ה בעצמו עם ישראל אבל הברית הזה שבמשנה תורה כרת משה רבינו ע"ה ולכן דיבר שלא לנוכח ואמר והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך ואם תאמר למה הברית השני הזה לא כרת הש"י עצמו כמו הראשון תשובה בבית המקדש הראשון היה השם עצמו במקדש ולכן כרת השי"ת עצמו הברית אבל בבית שני לא היה השם במקדש שחסרו חמשה דברים ואחד מהם השכינה ולכן הוצרך השם לשלוח שליח לכרו' הברית והשליח הוא מרע"ה ואע"פ שבמדבר היה השי"ת עם ישראל בשתי הבריתות לפי שרמז הברית השני לזמן הבית השני רצה שיהיה ע"י שליח. ובזה גם כן הותר השינוי השלשים והוא למה אמר במשנה תורה אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל ולא אמר כן בת"כ שהכוונה אלה דברי הברית על ידי שליח אבל הברית הראשון לא צוה ה' את משה לכרות אותו את משה שהקב"ה בעצמו כרת אותו ובזה גם כן הותר הספק השני מן השלשה ספקות למה בזה הברית דמשנה תורה דיבר בלשון יחיד והראשון בלשון רבים. תשובה לפי שזה הברית כרת אותו משה והוא רחמן לא רצה לקלל את הרבים כאלו לא יהיה בקללה אלא יחיד לא צבור והקב"ה אע"פ שהוא רחמן רצה להפחיד את ישראל ואמר בלשון רבים. ועל זה יש ספק אם כן שבעבור שמשה רחמן אמרן בלשון יחיד מדוע האריך בזה הברית מאד יותר מברית הראשון ועוד שבברית הראשון יש מ"ט קללות ובברית שני צ"ח קללות תשובה שהקללות שבברית הראשון בערך הזמן שעמדו בגלות בבל שהוא שבעים שנה הם רבים מאד יותר מקללות שבמשנה תורה בערך הזמן של גלות אדום שנתארך כ"כ ובזמן רב שהיינו בגלות הזה באו להם רעות גדולות וקללות רבות ובזה הותרו השינויים השינוי י"ב י"ג י"ד ט"ו ט"ז י"ז י"ח י"ט כ' שיש בזה הברית ולא בראשון שלפי שנתארך הגלות הזה כל כך באו עליהם כל הקללות ההם שבמשנה תורה ולא כ"כ בגלות בבל שזמנו קצר. ובזה ג"כ הותר הספק הג' למה אין מפסיקין במוסר הראשון ומפסיקין במוסר השני. התשובה שהגלות הראשון היה לזמן קצוב לע' שנה כמנין השמטות שלא שבתו ולא יועיל תשובה ולכן אין מפסיקין אבל הגאולה הזאת תלויה בתשובה שאם ישובו יפסיק השם גלותם ויגאל השם אותם וכמו שאמרו זכו אחישנה ולכן מפסיקין בו וכבר נהגו שלא להפסיק גם בזה. ובזה הותר גם כן השינוי העשירי למה בת"כ נתן להם נחמה שאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם ובמשנה תורה לא אמר נחמה. התשובה שבזה הגלות נתן נחמות גדולות שאמר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' שמה ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך ואם תאמר מה יועיל שנשוב לחטוא ונחזור להיות גולים ומל ה' אלהיך את לבבך וגו' ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך אבל בגלות הראשון לא נתן בו נחמה אלא מעט שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות וזכירת הארץ לא שימחול עונם ויוסף אהבתם כקדם ולא שיאסוף נדחיהם שכן היה בעלותם מבבל שלא שבו רק יהודה ובנימין והנלוים מעט מקצת השבטים שגלו לבבל ושבו בדלות ועבודת מלכי פרס וגם לא אמר שישובו בתשובה שלימה רק שיתודו עוונם ואמר הנחמה רחוק מן הברית לפי שנתארך הגלות מאוד וכשנהיה מתיאשים מן הנחמה יבוא הגאולה:

והשיבך ה׳ וגו׳. מחמת פחד תברח למצרים. ותרצה להמכר שם כדי להגן עליך ולפרנסך. אבל ואין קונה. כדי שיהיו רק עיניך תלויות בכל שעה בה׳ לבדו. בלי שאר מגן ומחסה:

ת הוסיף מלת בשביה בעבור שבזולת זה אין זו קללה אם ישובו עם הספינו' למצרים רא"ם והיה זה קללה יותר משאם הוליכ' ברגלים משום דזה הי' מכה קשה שהיו מעצמם נטבעים בים:

א כל' ונמכרתם מבנין נפעל כמו כי נמכרנו אני ועמי ומדכתי' והתמכרת' מבנין התפעל יורה שפי' והתמכרתם שתבקשו להמכר ולא תוכלו מפני שאין קונה: