דברים כז, טז

מקלה אביו. מזלזל, לשון (לעיל כ"ה) ונקלה אחיך:

לִיטּ דְיִקְלֵי אֲבוּהִי וְאִמֵהּ וְיֵימַר כָּל עַמָא אָמֵן

לִיט דִמְזַלְזֵל אִיקְרָא דְאָבוֹי וּדְאִמֵיהּ עַנְיַין כּוּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין אָמֵן

מקלה. לשון קלון פועל יוצא:

מקלה אביו -במקום בית גידולו. אין אחרים רגילים שם. וכן משיג גבול - בגנבה הוא עושה, שאם יראה ימחה בידו. וכן: משגה עור ומטה משפט - כל אלו דברי סתר.

התחיל בעכו"ם שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה: וסמך לעכו"ם:

מקלה אביו ואמו. דג' שותפין יש באדם. וסמך למקלה אביו:

ארור מקלה וגו׳. צריך לדעת למה לא בחר מכל העברות לומר עליהם הארורים אלא אלו. גם בעריות למה לא יחד הארורים אלא לאלו, והלא יש עריות חמורים כאלו והם הבא על אשת איש.

ואולי כי לא אמר כאן אלא העברות הטמונים והנסתרים, ולזה רשם בראשונה ואמר ושם בסתר כי העושה בדרך שיהיה מתגלה הנה נתחיבו ישראל בערבות זה על זה. וכן מה שאמר ארור מקלה פרוש שיעשה לו קלון בדרך שאינו נתפס עליו בבית דין של מטה. וכן השגת גבול הוא דבר שאינו נכר. וכן משגה עור בדרך אין רואה. וכן הטית משפט השפלים. וכן הבא על אשת אביו ועל הבהמה ועל אחותו וחותנתו, כלם אין הרגש לזולת המצאו עמהם לחקר בו. וכן מכה רעהו דקדק לומר בסתר. וכן לוקח שחד וגו׳, כגון שהיו בית דין שקול ובא אחד והכריע בסברתו בשביל שוחד, גם זה הוא מדברים המסורים ללב ואין הרגש לזולת.

וטעם שכתב ארור שכב עם בהמה בין אשת אביו לאחותו, לומר כי כל כך מרחק הדבר של אשת אב ואחות כשוכב עם בהמה שהוא דבר זר ומתעב לטבע אנושי:

ארור מקלה אביו ואמו. הוא בסתר שהאב לא יפרסם והוא מעבירות החמורות שהוקש כבודם לכבוד המקום (ונכלל בו כל עניני חלול השם כי האבות הם אברהם יצחק ויעקב והאמהות שרה רבקה רחל ולאה. וכל העושה מעשה מגונה הוא מבזה אותם ובפרט מי שאבותיו ממש הם מאנשי המעלה. ויש לומר ג"כ על דרך רעך ורע אביך שהוא הקב"ה ואמך היא כנסת ישראל וע"ד שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. וכל העושה מעשה מגונה הוא מחלל שם שמים ושם ישראל) ואף שלא נמצא שנצטוו עליהם ב"נ בפירוש אבל הלא נצטוו על ברכת השם וכבוד או"א הוקש כבודם לכבוד המקום והראיה מחם שנתקלל על שספר גנות אביו בחוץ ואחיו שכסוהו נתברכו. ומצינו שהאבות נזהרו בהפך הדבר שהוא כבוד או"א ביותר שאברהם לקח אשה ליצחק בנו ויצחק לא אמר לו דעתו רק סמך עליו וכן יצחק צוה ליעקב לקחת לו אשה מבנות לבן ויהודה לקח את תמר לאשה לער בכורו והרבה כיוצא בזה: