דברים כז, טו

לִיט גַבְרָא דִי יַעְבֵּד צֶלֶם וּמַתְּכָא מְרָחָקָא קֳדָם יְיָ עֹבַד יְדֵי אֳמָן וְשַׁוִי בְסִתְרָא וִיתִיבוּן כָּל עַמָא וְיֵימְרוּן אָמֵן

שִׁיתָּא שִׁבְטִין קָמוּ עַל טַוְורָא דִגְרִיזִים וְשִׁיתָּא עַל טַוְורָא דְעֵיבָל וַאֲרוֹנָא וְכַהֲנַיָא וְלֵיוָאֵי בִּמְצִיעָא מְבָרְכַיָא הֲווֹן הָפְכִין אַפֵּיהוֹן כֻּלוֹ קֳבֵיל טַוְורָא דִגְרִיזִים וְאָמְרִין בְּרִיךְ יֶהֱוֵי גַבְרָא דְלָא יֶעֱבַד צְלַם וְצוּרָה וְכָל דְמוּ מַה דִמְרַחֵק קֳדָם יְיָ עוֹבַד יְדֵי אוּמַן וְלָא יְשַׁוֵי בְטוּמְרָא מְלַטְטַיָא הֲווֹן הָפְכִין אַפֵּיהוֹן כֻּלוֹ קֳבֵיל טַוְורָא דְעֵיבָל וְאָמְרִין לִיט יֶהֱוֵי גַבְרָא דְיַעֲבֵיד צְלַם וְצוּרָה וְכָל דְמוּ מַה דִמְרַחֵק קֳדָם יְיָ עוֹבַד יְדֵי אוּמַן וְשַׁוֵי בְטוּמְרָא הֲווֹן עַנְיַין כּוּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין אָמֵן

אֲשִׁיתָא שִׁבְטִין יְקוּמוּן לְהוֹן עַל טוֹרָא דִגְרִיזִים וְאַשִׁיתָא שִׁבְטִין יְקוּמוּן עַל טוּרָא דְעֵיבָל וַאֲרוֹנָא וְכַהֲנַיָא וְלֵיוָאֵי יְהִיבִין בִּמְצִיעָא וְכָל יִשְרָאֵל מִן כָּא וּמִן כָּא הָפְכִין אַפֵּיהוֹן לְקֳבֵיל טוּרָא דִגְרִיזִים וּפָתְחוּ הוּמְהוֹם (י"ג פּוּמְהוֹם) בִּבְרָכָה בְּרִיךְ יֶהֱוֵי גַבְרָא דְלָא עֲבַד צְלָם וְצוּרָה וְכָל דְמוּ מַה דְסָנֵי וּמְרַחֵק קֳדָם יְיָ עוֹבַד יְדֵי בַּר נְשָׁא וּדְלָא יְשַׁוֵי בְּטוּמְרַיָא וּמְלַטְטַיָא הֲווֹן הָפְכִין אַפֵּיהוֹן לְקֳבֵל טוּרָא דְעֵיבָל וַאֲמַר לִיט יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יַעֲבֵד צְלָם וְצוּרָה וְכָל דְמוּ מַה דְסָנֵי וּמְרַחֵק קֳדָם יְיָ עוֹבַד יְדֵי בַּר נַשׁ וְדִי יְשַׁוֵי בְּטוּמְרָא וַהֲוַון כָּל עַמָא עַנְיַין אִלֵין וְאִילֵין וְאָמְרִין אָמֵן:

וטעם להזכיר אלה י״א עבירות בעבור שיוכל לעשותם בסתר והעד ושם בסתר כי אם יעשה בגלוי יומת וכן מכה רעהו בסתר והחל מהעיקר שהוא בינו ובין בוראו ואחר כן בינו ובין אבותיו כי מי ידע אם יקלה אותם:

ושם בסתר - כל הארורים שנים עשר כנגד שנים עשר שבטים וכולם עבירות שרגילים להיות בסתר, הם כמו שאפרש בכולם חוץ משנים שרגילים להיות פעמים בגלוי ופעמים בסתר והן עבודת גילולים. ומכה רעהו. ולכך פירש בשניהם בסתר, שעל עבירות שבגלוי לא באו לקלל, כי בית דין יענשוהו על הגלויות, כמו שכתוב בסוף כל הקללות: הנסתרות לה' אלהינו - הוא יקח נקמה מן הנסתרות, שהרי נתקללו בשם הקב"ה, אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת - מלקות סקילה, שריפה, הרג, וחנק. הלא תראה אין כתוב כאן: ארור שוכב עם אשת רעהו, כי מה לך ליכנס בבית אחרים ולא יליזו עליו.

ארור האיש. הנה כל הארורים אמרו תחלה בלשון ברוך כמו שבא בקבלה ולזה אמר אלה יעמדו לברך את העם. אמנם הזכירם הכתוב בלשון ארור בלבד כי עיקר הכונה באלו הארורים היה לקלל את העוברים על אלה כדי שהם לבדם ישאו עונם ולא יהיו שאר העם ערבים להם וזה כי החוטאים האלה היו על הרוב ראשי העם שלא היה על ההדיוטות למחות בידם כמו שהעיד יחזקאל באמרו נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפוך דם אב ואם הקלו בך כו' ובאותה הפרשה הזכיר הנביא רוב אלה הארורים או כולם ואמר שנעשו אלו העונות בירושלים לא שהעיר כולה חטאה בזה אבל הנשיאים הם חטאו בכמו אלה. אמנם בהזכירו שם עונות הצבור האשים את העיר באמרו קדשי בזית ואת שבתותי חללת:

ארור האיש אשר יעשה. בסוטה פרק אלו נאמרין מסיק וכי העובד ע"ז בארור סגי ליה אלא זה הבא על הערוה והוליד בן והלך לבין האומו' ועבד ע"ז אמר הקב"ה ארור אביו ואמו שהן גרמו לו ופרש"י שיש אחד עשר ארורים כנגד י"א שבטי' וכנגד שמעון לא כתיב ארור לפי שלא נתברך כשברך יעקב לבניו וגם לא עלה בלבו של משה רבינו לברכו כשברך האחרים לפני מותו ואי קשיא מה נשתנו אלו הי"א דברים מכל שאר דברים י"ל משום דכל הני ישנן בינו לבין קונו ואין שום בריה יכולה להכיר ולידע בהם ואיתא בשוחר טוב לימד ולמד שמר ועשה ויש ספק בידו למחות ולא מיחה הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לא למד ולא לימד לא שמר ולא עשה כגון שהיה חבוש בבית האסורין והיה ספק בידו למחות ומיחה הרי הוא בכלל ברוך אשר קיים את דברי התורה הזאת:

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. דרשו רז"ל ארור משעת עשיה, וכן כתיב (דברים ט׳:כ״א) ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל, משעת עשיה קם ליה בחטא.

ושם בסתר. עד שיעשה לה דברים שבסתר, מכאן אמרו רז"ל עבודה זרה של ישראל אינה אסורה אלא משתעבד ושל נכרי אסורה מיד, שנאמר (דברים ז) פסילי אלהיהם, משעה שפסלו נעשה אלוה ואע"פ שעדיין לא עבדו. וי"א עברות אלו הזכיר בתחלתן ענין עבודה זרה, לפי ששקולה כנגד כל התורה כלה. ואחריו מקלה אביו ואמו, לפי ששלשתן שותפין ביצירה, ולכך הזהיר בכבוד שלשתן. ומה שיחד הכתוב י"א עברות הללו לפי שהן המחייבות עונש גלות, ולכך פרט אותן להן עכשיו בכניסתן לארץ.

וע"ד הפשט הזכיר בכאן י"א עברות בעבור שיוכל האדם לעשותן בסתר, והחל מן העיקר שהוא בינו ובין בוראו, ואחר כך בינו ובין אבותיו כי מי יודע אם יקלה אותם, וכן מסיג גבול דבר נסתר, וכן משגה עור כי לא יוכל לפרסם מי הטעהו, וכן מטה משפט גר יתום ואלמנה שאין להם עוזר, והנה זה נסתר, כי אם יטה משפט אחרים יערערו עליו ויפרסמוהו, ובשוכב עם אשת אב ואחותו וחותנתו, אינו נחשד להיות עמם, ולכך הוא דבר נסתר ואיננו כן שאר העברות, ושוכב עם בהמה כי אין לה פה שתצעק כמו הזכור, על כן לא הזכירו, וכן לוקח שחד בין הדיין ובין העד להעיד שקר, כן פירש החכם רבי אברהם ז"ל.

וע"ד המדרש י"א עברות הללו כנגד י"א דברים שאמר דוד ע"ה במזמור (תהלים טו) מי יגור באהלך, שכל הדר בחוצה לארץ יתחייב לעשותן, והנה הם הפך י"א עברות הללו. הולך תמים כענין שנאמר (דברים יח) תמים תהיה עם ה' אלהיך וגו'. ופועל צדק, שלא יגזול ושלא יקח כלום משל חברו, וכמו שאמרו רז"ל צדק משלך ותן לו, וזה הפך מסיג גבול, ודובר אמת בלבבו, שיהא פיו ולבו שוין, הפך משגה עור. לא רגל על לשונו הפך מכה רעהו בסתר שהוא הולך רכיל. לא עשה לרעהו רעה, הפך מטה משפט. וחרפה לא נשא על קרובו, כלומר שלא יעשה עמו דבר שישא עליו חטא, הפך גלוי עריות. נבזה בעיניו נמאס, הפך מקלה, כי סבת המקלה היותו חכם ונכבד בעיניו והנקל והנבזה בעיניו יכבד יראי ה', כספו לא נתן בנשך שאינו חומד ממון אחרים. ושחד על נקי, הפך שפיכות דמים. עושה אלה לא ימוט לעולם.

וענו כל העם. הזכיר כן בעבודה זרה, ובכל השאר הזכיר ואמר כל העם, ממה שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ולכך וענו כל העם.

ושם בסתר כל הארורים הכתובין כאן כולן על עבירות שרגילות להיות בסתר כיצד אביו ואמו מי יודע אם יקלל אותם.

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. בסוטה פ' אלו נאמרין מסיק העובד ע"ז בארור לבד אלא זה הבא על הערוה והוליד בן והלך לבין האומות ועבד ע"ז אמר הקב"ה ארור אביו ואמו שכך גרמו לו ופירש"י ש"יא ארורים כנגד י"א שבטים וכו' וכנגד שמעון לא אמר ארור לפי שלא נתברך עם בני יעקב וגם לא היה בלב משה לברכו לפני מותו ואי קשייא אמאי י"א ותו לא וי"ל משום דכל חד וחד ישנו בינו ובין קונו שאין שום בריה יכולה להכיר ולידע בהם אם לעקל אם לעקלקלות ודוק ותשכח. ואיתא בשוחר טוב למד ולימד שמר ועשה ויש ספק בידו למחות ולא מיחה הרי הוא בכלל ארור לא למד ולא לימד לא שמר ולא עשה כגון שהיה חבוש בבית האסורים והיה בידו למחות ומיחה הרי בכלל אשר קיים את דברי התורה הזאת:

וענו כל העם ואמרו. ולא הספיק לומר ״ואמר כל העם״ כדרך שאמר בכל הארורים האמורים בענין, העיר ה׳ בראשונה שצריך שישראל ישיבו זה, לא שהלוים יצטרכו לומר ״ואמר כל העם״, אלא דברי הכתוב הוא שמצוה שיענו העם ויאמרו אמן, ואין על הלוים לומר ״ואמר כל העם״ וגו׳:

מעשה ידי חרש. לפי הפשט אין לדברים אלו טעם ומאי נ״מ אם הוא חרש או הדיוט אבל ראוי לדעת דמשמעות אשר יעשה מתפרש בשני אופנים. חדא שהוא עושה לעצמו היינו שיעבוד הוא ע״ז. ושנית שעושה בשביל עובד כוכבים שיעבוד. ושני הפירושים הללו מתחלפים במשמעות ושם בסתר ומחולקים ר׳ ישמעאל ור״ע במס׳ ע״ז דנ״ב דר״י מפרש דע״ז שעשה ישראל לעצמו אסורה מיד ופי׳ ושם בסתר שטעון גניזה היינו דלא מהני ביטול. וה״ה ישראל שעושה לצרכי העובד כוכבים אסורה מיד כדמוכח שם די״ט ב׳ בפרש״י ד״ה של ישראל שעשה ישראל לצרכו למוכרה לעובד כוכבים. והכי מוכח בסוגיא דשם ואכ״מ. ובתרוייהו אופני משעת עשיה קם בארור ונאסרה בהנאה כדאיתא בד׳ נ״ב א׳. ולר״ע מתפרש ושם בסתר על שני אופנים בישראל העושה לעצמו הפי׳ שאינו אסור עד שיעשה לה דברים שבסתר היינו עד שתיעבד. והא דלא מהני ביטול נ״ל ממזבח כדאיתא שם. אבל בישראל העושה לעובד כוכבים פי׳ ושם בסתר שטעון גניזה ולא מהני ביטול דזה לא ידענו ממזבח. ובהאי גוונא לא אפשר לפרש עד שיעשה דברים שבסתר. שהרי כבר למד ר״ע שם ממקרא אחר דע״ז של עובד כוכבים נאסרה מיד. וכיון שעושה בשביל עובד כוכבים ה״ז כמו שכבר עבדה ותו דבעובד כוכבים לא שייך לומר עד שיעשה דבר שבסתר. הרי עובד כוכבים אינו עובד ע״ז בסתר אלא משמעות ושם בסתר דלא מהני ביטול אפילו לר״ע. והכי מוכח לשון הגמרא שם ד׳ נ״ב ב׳ והא ושם בסתר כתיב אלמא דגם לר״ע דקי״ל כותי׳ מתפרש הכי ואע״ג דלעיל ז׳ כ״ה ביארנו בשם תוספת׳ וירושל׳ דהא דישראל שזכה בע״ז של עובד כוכבים לא מהני ביטול נ״ל מדכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש מ״מ האי קרא מיירי בישראל העושה לעובד כוכבים דקיימא בארור ג״כ. מעתה שפיר כתיב מעשה ידי חרש ללמדנו דמיירי ג״כ בעושה לנכרי והוא אינו אלא אומן:

ארור האיש אשר וגו'. בו נמצא כל הדברים הנ"ל. א) שהוא בסתר. ב) שהוא ע"ז. ג) יש בכללו כל המתגאה ונעשה בעצמו פסל ומסכה כמ"ש כל המתגאה כאלו עובד ע"ז וכמ"ש לא יהיה בך אל זר על הגאוה. וז"ש תועבת ה' כמ"ש תועבת ה' כל גבה לב מעשה ידי חרש שמאמן את עצמו בכל דרכיו ובמלבושיו רק שיתקבל בעיני הבריות. ושם בסתר שמסתיר גאותו ועושה א"ע כעניו, ונצטוו עליהם ב"נ והאבות נזהרו ביותר כידוע שאברהם בער ע"ז ורבקה אמרה קצתי בחיי וביצחק נאמר ותכהין עיניו מראות מפני שהיו נשי עשו מקטרות לע"ז ויעקב אמר הסירו את אלהי הנכר: