דברים ב, ה

עד מדרך כף רגל. אפלו מדרך כף רגל, כלומר אפלו דריסת הרגל איני מרשה לכם לעבור בארצם שלא ברשות ומדרשי אגדה, עד שיבא יום דריסת כף רגל על הר הזיתים שנאמר (זכריה יד, ד) ועמדו רגליו וגו':

ירשה לעשו. מאברהם, עשרה עממים נתתי לו, שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא, עשאו כבנו:

לָא תִתְגָרוּן בְּהוֹן אֲרֵי לָא אֶתֵּן לְכוֹן מֵאַרְעֲהוֹן עַד מִדְרַךְ פַּרְסַת רִגְלָא אֲרֵי יְרֻתָּא לְעֵשָׂו יְהָבִית יָת טוּרָא דְשֵׂעִיר

לָא תִיתְגְּרוּן בְּהוֹן אֲרוּם לָא אֶתֵּן לְכוֹן מֵאַרְעַתְהוֹן עַד כְּמִיסַת פַּרְסַת רִיגְלָא אֲרוּם יְרוּתָא לְעֵשָו יְהָבִית יַת טַוְורָא דְגַבְלָא מְטוֹל אִיקָרָא דְעָבַד לַאֲבוֹי

אל תתגרו בם. כמו יגרה מדון כענין תנוע' ושבוש:

כי לא אתן לכם מארצם - וכן כתיב במואב: אל תצר את מואב וכן בבני עמון: אל תצורם - כל האזהרות הללו הוצרך משה להודיע עכשיו פן ירך לבבם לאמר אם רצון הקב"ה לתת לנו נחלה ויכולת בידו למה לא הוריש לנו אלה האומות שעברנו דרך עליהם?! לכך הודיעם עכשיו שהקדוש ברוך הוא לא חפץ בדבר, שהרי נתנה הקב"ה להם ככתוב בכלם:

כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה - וגם בעמון: כי לבני לוט נתתיה ירושה - לכבוד אברהם שקרוביו היו.

עד מדרך כף רגל. עד דרך כוכב מיעקב עד שיבא זמן שנאמר פורה דרכתי לבדי כף רגל לעת תמוט דגלם עד שיגיע תדמסנה רגל רגלי. עני וגו':

ירושה לעשו בגימ' בשביל מצות כיבוד:

עד מדרך כף רגל. אפילו דריכת הרגל בה איני נותן לכם רשות שלא ברצונם,

ובמדרש עד מדרך כף רגלם עד שיבא יום דריכת הרגל על הר הזיתים, שנאמר (זכריה יד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. ובמקום אחר דרשו, עד מדרך כף רגל עד (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי.

כי ירושה לעשו. מאברהם, עשר עממין נתתי לו לאברהם, שבעה שלכם, וקיני וקנזי וקדמוני הן של עמון ומואב ושעיר, נתתי אחת מהן לעשו והשתים לבני לוט.

״לא אתן וגו׳ מדרך כף״ וגו׳. פרוש, אין אני נותן לך לעבר בארצם כדי שתוכל לכופם עליו, אבל אם בני עשו יתרצו להניחם לעבר בארצם אין ה׳ אוסר עליהם הדבר, ולזה שלחו מלאכים בדברי אחוה ורצוי אם ירצו לתת להם מדרך כף רגליהם לעבר בארצם.

שאל תתגרו בם, כי בזה"ז לא אתן לכם מארצם באשר עתה נתתי ירושה לעשו שיורש אותה ממתנת אברהם:

ט דעד ועד בכלל כאלו אמר לא אתן לכם רשות למשול על ארצם אפילו דריסת רגל לעבור דרך העברה בעלמא דרך ארצם שלא ברשות וכמוהו לא נשאר בהם עד אחד אפילו אחד:

י דאם לא כן קשה למה שלח משה למלך אדום שיניחם לעבור דרך ארצו כיון שהקדוש ברוך הוא צוה שלא יעבור בו לכן פירש שלא ברשות אבל ברשות היו רשאים לעבור:

כ דלפי פשוטו קשה הל"ל אף מדרך וגו' למה נקט לישנא של שעור זמניי שהוא ל' עד לכן מביא מדרש אגדה:

ל ר"ל הא העשר עממים לאברהם ניתנו ולמה ניתנו אלו שתים ללוט: