דברים טז, יט

לא תטה משפט. כמשמעו:

לא תכיר פנים. אף בשעת הטענות אזהרה לדין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב. לפי שכשרואה שהדין מכבד את חברו מסתתמין טענותיו:

ולא תקח שחד. אפלו לשפוט צדק:

כי השחד יעור. משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבו אצלו להפוך בזכותו:

דברי צדיקים. דברים המצדקים, משפטי אמת:

לָא תַצְלֵי דִין לָא תִשְׁתְּמוֹדַע אַפִּין וְלָא תְקַבֵּל שֹׁחֲדָא אֲרֵי שֹׁחֲדָא מְעַוֵּר עֵינֵי חַכִּימִין וּמְקַלְקַל פִּתְגָמִין תְּרִיצִין

לָא תֵיצְלוּן דִּינָא וְלָא תִסְבּוּן אַפִּין וְלָא תְקַבְּלוּן שׁוֹחֲדָא אֲרוּם שׁוֹחֲדָא מְסַמֵּי עֵינֵי חַכִּימַיָא דְנַסְבִין לֵיהּ דְּגָרִים לְהוֹן טִפְּשׁוּתָא וּמְעַרְבֵּב מִילִין זַכָּאִין בְּפוּם דַּיָּינַיָא בְּשַׁעַת דִּינֵיהוֹן

לָא תִסְטוּן דִּינָא וְלָא תִסְבוּן אַפִּין וְלָא תִסְבוּן שׁוֹחַד דְּמָמוֹן אֲרוּם שׁוֹחֲדָא מְסַמֵּי עֵינוֹי דְחַכִּימַיָא וּמְקַלְקֵל מִילֵיהוֹן דְּזַכָּאִין בְּשַׁעַת דִּינֵיהוֹן:

לא תטה משפט. עם כל אחד מהשופטים ידבר:

תכיר. פירשתיו בפסוק לא תכירו פנים במשפט:

לא תטה משפט. אזהרה לדיין, או אזהרה לכל אחד ואחד מישראל, שלא ימנו דיין אא"כ הוא בקי והגון, לפי שהוא סבה להטות המשפט, ואם עשה כן כאילו נטע אשרה, לכך סמך לו לא תטע לך אשרה כל עץ.

ובפרשה זו תמצא ששה לאוין. ואמרו במדרש ויקרא רבה שש מעלות היו לכסא של שלמה, דכתיב (דברי הימים ב ט׳:י״ח) ושש מעלות לכסא, והכרוז היה עומד לפני כסאו של שלמה כיון שהיה עולה במעלה ראשונה היה הכרוז אומר לא תטה משפט, שניה היה הכרוז אומר לא תכיר פנים, שלישית היה הכרוז אומר לא תקח שחד, רביעית היה הכרוז אומר לא תטע, חמשית היה אומר ולא תקים, ששית לא תזבח, עד כאן.

לא תכיר פנים. שלא יהא עשיר יושב ועני עומד, ולא יהא רך לזה וקשה לזה, לפי שמסתתמים טענותיו.

ולא תקח שחד. אפילו לשפוט האמת, לפי שאחר שקבל השחד נעשה עור בדין. ואמרו רז"ל מאי שחד, שהוא חד, כלומר שהמקבל והנותן נעשו אחד ושוב אינו רואה לו חובה. והמקבל שחד נקרא רשע דכתיב (משלי י״ז:כ״ג) שחד מחיק רשע יקח, וכתיב (שם כא) ושחד בחיק חמה עזה, וכתיב (שם יז) אבן חן השחד בעיני בעליו, ודרשו רז"ל למה נמשל לאבן שבכל מקום שנופלת שוברת.

לא תטה משפט, ולא תקח שחד למעלה בפרשת משפטים הזהיר על האביון וכאן בסתם.

ולא תקח שחד אף בלא הטיית משפט שהרי כבר הזהיר לא תטה משפט.

ויסלף לשון עוות כמו וסלף בוגדים ישדם.

דברי צדיקם הם בעלי הדין דוגמא והצדיקו את הצדיק.

לא תכיר פנים. שלא יהא עני עומד ועשיר יושב כמו שמצינו בסנהדרין בפ"ג מעשה בינאי המלך שעבדו הרג את הנפש והביאו לפני שמעון בן שטח לדין שלח אצל ינאי המלך לדין לבוא לפניהם לפי שאמרה תורה יבוא בעל השור ויעמוד על שורו וכשבא אצל חבירו נתנו לחבירו וישב א"ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגלך שהרי אמרה תורה ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לא כשתאמר אתה אלא כשיאמרו חבירך ופנה לימין כבשו פניהם בקרקע אמר להם בעלי מחשבות אתם יבא בעל מחשבות ויפרע מכם בא גבריאל וחבטן בקרקע באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו:

כי השוחד יעור פקחים. כיון שנתן הדיין עיניו בשוחד נעשה עור ואינו יכול לדון דין אמת וא"ר אבא כל דיין הנוטל מחבירו אפי' לדון דין אמת נק' רשע שנאמר שחד מחיק רשע יוקח ואמרינן בשילהי דכתובות א"ר ישמעאל בא וראה כמה קשה השוחד שפעם א' בא אדם מרחוק והביא ראשית הגז והיה לו דין לפני הדיין ואני הייתי עומד לצד אחר ואמרתי אם יטעון כ"וכ יזכה בדין והייתי מצפה לזכותו תמיד ואע"פ שלא נתן לי אלא משלי שאני כהן להודיעך כמה קשה השוחד שמעוור העינים והלא דברים ק"ו ומה גדול כר"יש שאפי' שאר דברים לא הוי גביה ואפ"ה הטה לבו. מקבלי שוחד עאכ"ו:

לא תטה משפט וגו׳. לא יחד האזהרה לשופטים וצוה לנוכח, להעיר כי כללות ישראל ישנם גם כן באלו אזהרות – אם לא ימנו השופטים כדרך שנצטוו, הם המטים משפט, הם העוברים על כל האמור.

לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד. מדלא קאמר ולא תכיר פנים בוי"ו ואמר ולא תקח שוחד בוי"ו ש"מ שלא תטה ולא תכיר כל אחד מילתא באפי נפשיה, אבל לא תקח שוחד תולדות של לא תכיר פנים לפי שהעשירים נקראו פני הארץ כמו שפירש"י פר' מקץ (מא נו) וכשאמר לא תכיר פנים היינו העשירים שנקראו פני הארץ וכשלא תכירם אז ממילא לא תקח שוחד, כי המכיר פני העשירים הוא בעבור תקות השוחד שמקוה לקבל מהם. ולשון הטיה מורה ששני הבעלי דינין יהיו שוים בעיניו כאילו היו שניהם מונחים בכף מאזנים השוים לבלתי היות לשום כף הכרע ונטייה לשום צד וזהו ענין לא תכיר פנים שיהיה דומה כאלו אינו מכיר שום אחד מהם.

ולשון שוחד אמרו רז"ל (כתובות קה:) שהוא חד, שהמקבל והנותן נעשו לאיש אחד ושוב אינו רואה חובה לעצמו, ואין זה מחוור שהרי שוחד שם הממון ולא שם הבעלים וכי בעבור שגורם שהבעלים יהיו לאחדים נקרא הממון על שמם ונ"ל שהוא חד לשון חידוד מלשון ברזל בברזל יחד (משלי כז יז) כי הממון דומה לסכין מחודד החותך מהרה וכל דיין צריך להיות מתון שלא יחתוך הדין מהרה וכשקבל השוחד הרי הוא יודע לאלתר להיכן הדין נוטה וחותכו מהרה כחותך בסכין חד, ולא הדיין חותך הדין אלא הממון חותך והוא חד. ולפי שרמז כאן שהדיין צריך להיות מתון בדין ועי"ז יבא לידי עינוי הדין להשהותו יותר מכדי הראוי, ע"כ אמר צדק צדק תרדוף. לפי שהנביא מאשים את ישראל באמרו צדק ילין בה (ישעיה א כא) כדרך שפרשנו למעלה פר' דברים (א יח) שבדיני נפשות גומרין בו ביום לזכות אבל לא לחובה והם הפכו השיטה והיו מלינים הצדק דהיינו הזכות, ע"ז אמר כאן שצדק תרדוף כי לשון רדיפה מורה על המהירות שימהר לחתוך הדין כשנתברר זכותו דהיינו הצדק, וכפל הצדק חד לגופיה וחד למעט החובה שחייב להלין.

ד"א שחד שהוא חד כחרב החותך, כך עיוות הדין מביא חרב חדה לעולם כדאיתא באבות (ה יא) חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין, לכך נקרא השחד המעוות הדין שחד שהוא חד כחרב. ואח"כ הזהיר גם על עינוי הדין באמרו צדק צדק תרדוף. שימהר לומר פלוני אתה זכאי לגלות צדקתו למען תחיה ותנצל מן החרב, וירשת את הארץ פירש"י כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם. וטעם להחיות לפי שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו (אבות ג ב) לכך אמרו שמנוי הדיינים גורם להחיות ר"ל שלא יבלע איש את רעהו חיים ולהושיבם על אדמתם כמ"ש (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ. אבל קלקול הדינין גורם השחתת הארץ ודור המבול יוכיח וכן אמר יתרו וגם כל העם על מקומו יבא בשלום (שמות יח כג) הל"ל איש על מקומו ישב בשלום, אלא שמדבר במקום כללי המיוחד לכל העם אשר כעת רצו לבא שמה ואמר יתרו שבזכות מנוי הדיינים יזכו לבא שמה.

ועל דרך הרמז י"ל שהזכיר כאן המשפט וצדקה, לפי שיש לפעמים דיין העושה צדקה ומשפט כאחד כדרך שעשה דוד המלך משפט לזה וצדקה לזה (סנהדרין ו:) ויש הפרש בין משפט לצדקה כי המשפט צריך להיות במתון והצדקה ברדיפה ומהירות כמ"ש (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים. וכתיב (ישעיה נו א) שמרו משפט ועשו צדקה. ושמרו לשון שמרים כי המשקה העומד על שמריו זמן רב יפלו השמרים למטה וישאר המשקה צלול ועל דרך שנאמר (תהלים עג כא) כי יתחמץ לבבי וגו'. כך מי שהוא מתון בדין גורם להרחיק כל הטעויות הגורמים עכירת השכל, ועשו צדקה לאלתר בלא המתנה מיד תן לו ואל תדחהו, כך נאמר כאן לא תקח שוחד שהוא חד וחותך הדין מהרה אלא צריך להיות מתון בדבר המשפט, אבל הצדקה לא כן אלא צדק צדק תרדוף, ברדיפה ומהירות למען תחיה כי רודף צדקה וחסד ימצא חיים, וירשת את הארץ כי הדינין יושיבום על אדמתם ומלך במשפט יעמיד ארץ.

לא תטה משפט. ע״כ לא מיירי ביודע היכן הדין נוטה והוא פוסק להיפך. דזה אינו מטה משפט אלא גורם לגזול כמשמעו. אלא בשעת חקירת הפסק לא יטה דעתו לצד הסברות לצד א׳. וכן אזהרה שניה לא תכיר פנים. היינו קודם גמר הדין. אבל בשעת גמר הפסק איתא בשאלתות הנוספות לפ׳ משפטים בזה״ל לא תכירו פנים במשפט אל תכירהו אלא בשעת חיתוך הדין. ור״ל דבשעה שמחתכים הדין לפסוק יש להכיר הבע״ד אולי א׳ רמאי וכמבואר בש״ע ח״מ סי׳ ט״ו ס״ג או שדעתו נוטה שבע״ד זה רמאי כו׳:

יעור עיני חכמים. היינו שהדיינים יראו זרות בחקירה:

ויסלף דברי צדיקים. של בע״ד. שיהא נראין כטוען שקר. ויהיו נראין כמסולפין:

ו כלומר כיון דלא תטה משפט כמשמעו דהיינו שלא יעוות הדין אם כן לא תכיר פנים למה לי ומתרץ ללמדך אף בשעת הטענות כו' ר"ל אפילו קודם המשפט גם כן לא יעוות הדין ולא יקלקל שלא יהא וכו' ולכך צריך רש"י נמי לפרש לא תטה כמשמעו:

ז דאי אפשר לפרש שלא לשפוט צדק הרי כבר כתיב לא תטה משפט ואם כן לא תקח שוחד למה לי אלא שאפילו לשפוט צדק אסור ליקח שוחד אי נמי רש"י עצמו מפרש והולך ר"ל קרא דכי השוחד יעור נתינת טעם הוא על לא תקח שוחד ופירושו משקיבל שוחד ממנו אי אפשר לו שלא יטה לבו אצלו להפך בזכותו דהא לא קבל השוחד ממנו בתחלה אלא כדי שיזכהו ויעוות הדין לשכנגדו אלא שמע מינה לא תקח שוחד אפילו לשפוט צדק:

ח ואם תאמר בפרשת משפטים פירוש כי יעור פקחים אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד סוף שתטרף דעתו עליו וכו' ויש לומר דהתם כתיב יעור פקחים ודאי קאי אפקחות שבו כלומר יעור הפקחות שתטרף דעתו וכו':

ט ר"ל דלא קאי אדיינים אלא אתורה שהם דברים המצודקים ונקראו אמת ואותן דברים של תורה הוא מסלף שלא פסק כדין תורה ויהיה מלת דברי כמו דברים ולא שיהיה דברי סמוך כמו חלוני שקופים שהוא כמו חלונים נטעי נעמנים שהוא כמו נטעים: