דברים טז, יח

שפטים ושטרים. שופטים, דינים הפוסקים את הדין ושוטרים, הרודין את העם אחר מצותם. שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט:

בכל שעריך. בכל עיר ועיר:

לשבטיך. מוסב על תתן לך שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך:

לשבטיך. מלמד שמושיבין דינין לכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר:

ושפטו את העם וגו'. מנה דינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק:

דַיָנִין וּפֻרְעָנִין תְּמַנֵי לָךְ בְּכֹל קִרְוָיךְ דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ לְשִׁבְטָיךְ וִידוּנוּן יָת עַמָא דִין דִקְשׁוֹט

שופטים דַּיָּנִין קְשׁוּטִין וְסַרְכִין אַלִּימִין תְּמַנּוּן לְכוֹן בְּכָל קִירְוֵיכוֹן דַּיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהִיב לְכוֹן לְשִׁבְטֵיכוֹן וִידוּנוּן יַת עַמָּא דִּין קְשׁוֹט

דַּיָּינִין וְסַרְכִין:

צוה בתורה עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כב ח) ונתן בפלילים (שם כא כב) אם כן מצוה שיהיו לישראל פלילים וביאר בכאן שישימו השופטים בכל עריהם כאשר יתן להם השם את הארץ כי בחוצה לארץ אינם חייבים למנות להם ב"ד אבל כאשר יצעק המעוות יעמדו עליו הראויים לשפוט ובמשפטיהם ישפטוהו או יעלה לארץ בזמנה ושם ישפטוהו במקום המשפט והוסיף בכאן שוטרים והם שיהיו נוגשים בדבר המשפט ולפי זה אין ישראל שבחוצה לארץ מצווים למנות להם דיינין בעיירות וכן כתב הרב ר' משה (הל' סנהדרין פ"א ה"ב) אבל במסכת מכות (מכות ז׳) שנו והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מלמד שסנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ אם כן למה נאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אלא בארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר בחוצה לארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר ונראה מזה שחייבין למנות סנהדרין בחוצה לארץ ולא בכל עיר ועיר כארץ ישראל אלא פלכים פלכים אם כן המצוה הזאת נוהגת בכל זמן בדיני ממונות ובדברים הנדונין בחוצה לארץ אבל בזמן הזה לאחר שבטלה הסמיכה כיון שכל המשפטים בטלים מן התורה דכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות ואנן הדיוטות אנן ואין דיינין בחוצה לארץ אלא תקנה דשליחותיהו עבדינן (גיטין פח) אין אנו חייבים במצות מינוי שופטים מן התורה כלל:

וטעם לשבטיך מוסב על תתן לך מלמד שמושיבים ב"ד בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר לשון רש"י (רש"י על דברים ט״ז:י״ח) וכן במסכת סנהדרין (סנהדרין ט״ז) ולא ידעתי פירוש דבר זה כי כיון שמנינו ב"ד בכל עיר ועיר הרי בתי דינין רבים בכל שבט ושבט אולי בא לומר שאם היתה עיר אחת לשני שבטים כירושלים שיש בה חלק ליהודה ובנימין שיושיב בה שני בתי דינים וכך העלו בפרק חלק (סנהדרין קיא) שקים עיר אחת לשני שבטים וכן ירושלים היתה ליהודה ובנימין ויתכן לפרש שחייב הכתוב למנות ב"ד על כל השבט והוא ישפוט את כולם ואחרי כן נמנה ב"ד בכל עיר ועיר שישפוט את העיר ואע"פ שכולם שוים במנין שהם כ"ג בדיני נפשות וג' בדיני ממונות אבל הגדולים שבהם בחכמה יתמנו על כל השבט ותחתיהם לכל עיר ועיר ואין בעלי הדין יכולין לכוף זה את זה לדון אלא בפני ב"ד שבעירם לא בפני ב"ד שבעיר אחרת ואפילו היו שני בעלי הדין בעיר אחרת יכול לומר נלך לפני ב"ד שבעירנו אבל ב"ד השבט יכול לכוף כל אנשי שבטו לדון לפניו ואפילו היו הנדונים בעירם יכול לומר לב"ד הגדול של שבט אזילנא וכן אם נסתפקו בתי דינין של עיירות יבאו לפני ב"ד הגדול של שבט וישאלו כדרך שסנהדרי גדולה ממונה על כל בתי דינין של כל ישראל כך יהא ב"ד אחד ממונה על כל שבט ושבט ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על שבט שלהם גוזרין ומתקנין והיא לשבט כגזרת סנהדרי גדולה על כל ישראל וזה הב"ד הוא המוזכר במסכת הוריות (הוריות ה׳) ששנינו בו הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט חייב ושאר השבטים פטורים וכו' ועל דרך הפשט שיעור הכתוב שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך יאמר שיתנו שופטים לשבטיהם והם ישפטו בכל שעריהם ושופט השבט ישפוט בכל שעריו:

אע״פ שכל מצוה ומצוה עומדת בפני עצמה יש כדמות דרש להדבק הפרשיות. וטעם שופטים. אע״פ שאתה חייב ללכת שלשה פעמים למקום הכהנים משרתי המקדש ושם תשאל מהחקים והמשפטים זה לא יספיק לך עד שיהיו לך שופטים בכל שעריך:

ושוטרים הם המושלי' מגזרת שוטר ומושל וכן משטרו בארץ והטעם כי השופט ישפוט והשוטר יכריח המעוות:

בכל שעריך. וכן מצאנו שעשה יהושפט:

לשבטיך. בכל שער שבט ושבט:

ושפטו את העם. שב אל השופטים:

שופטים ושוטרים - השופטים מְצַוִּים לשוטרים (לרדות) המסרבים בדבר השופטים.

שופטים ושוטרים. אחר המצות לההמון צוה עניני מנהיגיו והם המלכי' והשופטים והכהנים והנביאים אשר בתקונם יתוקן ענין ההמון ובקלקולם יקולקל כמו שהעיר הנביא באמרו שריה בקרבה אריות שואגים שופטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר נביאיה פוחזים אנשי בוגדות כהניה חללו קדש חמסו תורה:

נותן לך לשבטיך. בשעריך שהוא נותן לך שתחלק לשבטיך לא במה שתכבוש חוצה לארץ שאינו מתחלק לשבטים כאמרם ז"ל (סנהדרין) בחוצה לארץ אין אתה מושיב דיינים בכל פלך ובכל עיר ועיר וזה כמו בסוריא וזולתה:

משפט צדק. תהי קבלת הטענות באופן שיפסקו הדין בצדק שלא יהא רך לזה וקשה לזה:

שופטים ושוטרים. שופטים לדון שוטרים לכוף בעלי דינין לקיים עליהם את הדין וכן הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ויואב בן צרויה על הצבא מה ענין זה לזה אבל דוד עושה הדין ויואב מכריח לקיים גזרת הדין:

שופטים סמך שופטים לרגלים לומר שהרגלים ע"פ השופטים ועוד כי הם מעשים להביא הנדרים ברגלים כדאמרינן אזהרה לב"ד שיעשוך. ועוד כי השופטים מזהירים העם שלא לחטוא ברגלים כדאמרינן סקבא דשתא ריגלא:

כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך י שופטים. שהשופטים היו מצווין לתת למי שהוא עני. ד"א אשר נתן לך שופטים כלומר ל. תן לשופטים כענין שנאמר לתת מנת וגו' למען יחזקו בתורת ה':

איש כמתנת ידו שופטים. רמז שממשכנין על הצדקה:

שלש פעמים וסמיך ליה שופטים שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל:

שופטים בגי' ע' סנהדרין. שפטים. בג. מ' מכשף שמעמידין שופטים בעלי כשפים שיודעים לבטל הכשפים. שופטים. תגין למעלה ולמטה יראה הדיין כאלו חרב מלמעלה וגיהנם פתוחה מלמטה:

תתן לך ולא לעכו"ם. מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל חקי [ו ומשפטיו בגי' דיוקי משפטיו:

בכ 'ל שעריך בכל מה שאתה משער ממון חבירך הן למסים הן להטיל לצדקה:

'לשבטיך ושפטו לומר שמצוה לשופט לשפוט שבטו. ושפטו. אותיות ופשוט. הי חביב עליך דין של פשוט לדקדק בו כדין של מאה מנה. שופטים. ושפטו. משפט. הרי ג' שדיני ממונות בשלשה:

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג, יז)

שלמה המלך ע"ה הודיענו בפסוק זה (משלי ג׳:י״ז) כי יסוד התורה ועקרה שלום, וכן מצינו עיקר בריאתו של עולם שהוא השלום ולכך דרשו רז"ל, כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו, שנאמר (בראשית ב) וכל צבאם. וידוע כי השמים נבראו תחלה, ונקראו שמים לפי שהם אש ומים, והנה הם שני הפכים, לא יתכן זווגם והתחברותם כי אם ע"י השלום, הוא שכתוב (איוב כ״ה:ב׳) עושה שלום במרומיו. הקב"ה נקרא שלום שנאמר (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה' שלום, וכתיב (שיר השירים א׳:א׳) שיר השירים אשר לשלמה, מלך שהשלום שלו, בחר בישראל יותר משבעים אומות וקראן שולמית, וזהו שדרשו רז"ל (שם ז) שובי שובי השולמית, אומה ששלום העולמים דר בתוכה, ונתן להם התורה שכלה שלום שנאמר (משלי ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. כל מצותיה של תורה הן שלום לגוף ולנפש, שלום לגוף הוא שכתוב (שמות ט״ו:כ״ו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו וגו', שלום לנפש כי מצד קיום המצות תשוב הנפש טהורה לשרשה, כענין שכתוב (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה משיבת נפש, ותהיה מדת השלום שואבת אותה. ומזה דרשו רז"ל בכתובים כשהרשעים נפטרין מן העולם מלאכי משחית יוצאין לקראתן ואומרים להם (ישעיהו מ״ח:כ״ב) אין שלום אמר ה' לרשעים. וגדולה מדת השלום שכל המדות נחתמות בשלום והשלום חתימת הכל, ולכך תקנו לנו רז"ל שתהא התפלה חותמת בשלום, המברך את עמו ישראל בשלום, וכן דרשו במסכת סוכה ברכה דהקב"ה שלום היא שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' יברך את עמו בשלום. ונראה לומר שיצא להם לרז"ל לחתום התפלה בשלום מפרשת הקרבנות, שהרי תפלות כנגד תמידים תקנום, והתורה בסדור הפרשיות של הקרבנות חתמה לנו בקרבן שלמים הוא שכתוב (ויקרא ז׳:ל״ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, ודרשו רז"ל למה נקרא שמן שלמים שמטילין שלום בעולם. וכן מצינו שלמה ע"ה שחתם שיר השירים בשלום, הוא שאמר (שיר השירים ח׳:י׳) אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, וכן בקהלת עתים שבו חתומים בשלום, שנאמר (קהלת ג׳:ח׳) עת מלחמה ועת שלום. ודרשו רז"ל אף בשעת מלחמה צריכין שלום שנאמר (דברים כ׳:י׳) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. ואין צריך לומר העולם השפל שאפילו העליונים צריכין שלום שנאמר (איוב כ״ה:ב׳) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, וכך דרשו רז"ל, המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, והקב"ה עושה שלום ביניהם, והלא דברים ק"ו ומה במקום שאין איבה ותחרות צריכין שלום, במקום שיש איבה ותחרות לא כל שכן. והענין כי לשון עושה שלום במרומיו הוא כולל שלום השמים בעצמם, הנבראים והמיוסדים מאש ומים, וכולל ג"כ המלאכים שבמרומיו שעליהם רמז המשל ופחד, וקרא למיכאל המשל מפני שהוא השר הגדול הממונה והמושל לבקש רחמים על ישראל. ואין צריך לומר החיים שאפילו המתים צריכין שלום, שנאמר (בראשית ט״ו:ט״ו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. מדת השלום נתנה לאהרן, ועמה זכה להיות לו החיים והשלום (מלאכי ב׳:ה׳), וזכה זרעו לכהונת עולם לברך את ישראל שנאמר (במדבר ו׳:כ״ו) וישם לך שלום. הא למדת שהשלום קיום העולם. וכשם שהשלום קיום העולם כן המשפט קיום השלום, שאלמלא המשפט היו הבריות גוזלין וחומסין והורגין זה את זה ולא היה העולם מתקיים, וע"י המשפט הוא מתקיים שכן דרשו רז"ל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח׳:ט״ז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, לפי שהשפטים מעמידים השלום שכל העולם כלו תלוי עליו, ועל כן נצטוינו מן התורה למנות ב"ד בכל שער ושער וזהו שכתוב.

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. נסמכה פרשת שופטים לפרשת רגלים להודיענו שאע"פ שישראל עולין לרגל שלש פעמים בשנה ושם ימצאו הכהנים הלוים ומורי התורה והן יכולין לשאול מהם התורה והמצות ואיך יתנהגו בהם והם יתירו להם כל ספקותיהם, אעפ"כ מצוה מוטלת עליהם למנות שופטים בכל עיר ועיר. ושופטים הם החכמים יודעי דת ודין שנותנין את הדין, ושוטרים הם המכריחין את הדין, אלו בעלי מקל ורצועה הסובבים בעיר ומשוטטים בחוצותיה לתקן כל מעוות ולצדק המדות והמשקלות, וכל זה על פי השופטים ומצותם.

ודע כי השופטים על שלשה חלקים יש שופטים של שבעים ואחד, ויש שופטים של עשרים ושלשה, ובית דין של שלשה. בית דין של שלשה מתקנת חכמים הם שמעמידין אותן בעיר שאין בה מאה ועשרים ישראלים, ואמרו רז"ל אין ב"ד פחות משלשה כדי שיהא בו רוב ומעוט אם יחלוק אחד מהם, וסמכו זה מהכתוב שהזכיר שלשה פעמים אלהים, (שמות כ״ב:ז׳) ונקרב בעל הבית אל האלהים, עד האלהים, אשר ירשיעון אלהים. ואע"פ שהיחיד יכול לדון מן התורה שנאמר (ויקרא י״ט:ט״ו) בצדק תשפוט עמיתך, תקנת חכמים היא עד שיהיו שלשה, וב"ד אלו בדיני ממונות. ושנים שדנו אין דיניהם דין, ואמרו רז"ל אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד, אבל אם קבלוהו בעלי הדין עליהם כשלשה הרי זה מותר. ודרשו עוד א"ר יהודה בן פזי אפילו הקב"ה אינו דן יחידי שנאמר (מלכים א כ״ב:י״ט) וכל צבא השמים עומדים עליו וגו', אלו מימינין לזכות ואלו משמאילין לחובה, ואע"פ שאינו דן יחידי, חותם יחידי, שנאמר (דניאל י׳:כ״א) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. בית דין של כ"ג הם מן התורה והם הנקראים סנהדרי קטנה, ומעמידין אותן בכל עיר ועיר שיש בה ק"כ אנשים מישראל או יותר, ויושבת בשער העיר שנאמר (עמוס ה׳:ט״ו) והציגו בשער משפט, והן דנין דיני נפשות, ואין דנין דיני נפשות בפחות מעשרים ושלשה ממה שכתוב (במדבר ל״ה:כ״ה) ושפטו העדה והצילו העדה, ודרשו רז"ל עדה שופטת עדה מצלת, עשרה מחייבין ועשרה מזכין, ומוסיפין עוד שלשה כדי שלא יהא ב"ד שקול, ויהיה בו אחרי רבים להטות. בית דין של שבעים ואחד הם מן התורה והם הנקראין סנהדרי גדולה, והם שהיו קבועין במקדש ונקראין ב"ד הגדול שבירושלים, וזה ממה שכתוב (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, ועם משה שהיה על גביהם שנאמר (שם) והתיצבו שם עמך, הרי שבעים ואחד. גדול שבחכמה שבכל שבעים ואחד מושיבין אותו אלוף לראש, הוא ראש הישיבה, ונקרא נשיא אצל רז"ל, והוא היה במקומו של משה, ואב בית דין היה שני לו והיה יושב לימינו, וכל שאר הסנהדרין יושבים לפני שניהם כל אחד כפי מעלתו זה אצל זה, והיו יושבים כבחצי גרן עגולה כדי שיהיה הנשיא עם אב בית דין היושב לימינו רואין את כלן.

ובמדרש שפטים ושטרים, שניהם צריכין זה לזה, אם אין שופט אין שוטר אם אין שוטר אין שופט, אלמלא אימתו של יואב לא היה יכול דוד ע"ה לעשות הדינין, שנאמר (שמואל ב ח׳:ט״ו-ט״ז) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא, כי דוד ויואב שופטים כאחד, כל מי שאינו שומע לדיין מוסרין אותו ביד יואב ומוציא ממנו בעל כרחו, וכן אמר איוב (איוב כ״ט:ט״ז-י״ז) אב אנכי לאביונים וריב לא ידעתי אחקרהו, ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף, כלומר אפילו גזל הנאכל היה מוציא מפיו שמחייבו לשלם. גדול כח המשפט שבזמן שהמשפט נעשה בארץ אין הקב"ה יושב עמהם בדין ודן אותם במדת רחמים, וכשאין המשפט בארץ דן אותן במדת הדין, וכן מצינו במדרש תהלים, בזמן שאין הדין בארץ הדין בשמים, והקב"ה יושב עמהם בדין ופורע מהן, אבל בזמן שהדין בארץ אין הקב"ה יושב עמהם בדין, שהרי הדין אומנותו של הקב"ה דכתיב (ישעיהו ל׳:י״ח) כי אלהי משפט ה', וכשנוטלין אומנותו ועושין את הדין בארץ הקב"ה דן אותם ברחמים, הה"ד (ויקרא כ״ו:ד׳) אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם.

תתן לך. משה מסר נפשו על הדין לכך נקראו הדיינין על שמו, הוא שכתוב (שמות ב׳:י״א) וירא איש מצרי מכה איש עברי ויך את המצרי, וכן מסר נפשו על התורה ועל ישראל, על התורה דכתיב (שם לד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, על ישראל הוא שאמר במעשה העגל (שם לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, ונקרא הכל על שמו. התורה נקראת על שמו דכתיב (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי, וישראל על שמו (שמות ל״ב:ז׳) כי שחת עמך, וכן הדיינין נקראו על שמו, דכתיב תתן לך.

ושפטו את העם משפט צדק. משפט של צדק, שיהיה המשפט דין נחתך, וכן כתוב (ויקרא י״ט:ט״ו) בצדק תשפוט עמיתך, וכמו שאמרו יקוב הדין את ההר, ואמר ר' עקיבא אין מרחמים בדין, ולכך אמר משפט צדק, שהרי לשון משפט הוא המצוע וענין בינוני, וזהו שכתוב (תהילים קי״ב:ה׳) יכלכל דבריו במשפט, (ירמיהו ל׳:י״א) ויסרתיך למשפט. וזה במדותיו של בשר ודם, אבל צדק האמור במדותיו של הקב"ה כולל דין ורחמים, ולכך אמר הכתוב (תהילים צ״ט:ד׳) משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, כי משפט הוא קו אמצעי והוא מדתו של יעקב, ומזה אמר הכתוב (ירמיהו י׳:כ״ד) יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני, הזכיר אך למעט חלק הדין שבו, ועל כן אמר יסרני ה' אך במשפט, כלומר בחלק החסד, אל באפך שהוא חלק הדין, פן תמעיטני, והבן היטב, כי צדק הוא מדת דינו של עולם דכתיב (תהילים ט׳:ט׳) והוא ישפוט תבל בצדק, מקבל ממדת הדין של מעלה הנקראת אלהים, וזהו שכתוב (שם נח) אך יש אלהים שופטים בארץ, וזהו סוד הכתוב הזה, שופטים כנגד אלהים שהוא מדת הדין של מעלה, ושוטרים הנצח וההוד, שעל ידם יוצאות הפעולות בעולם בדבר והפכו, לטוב או לרע, והכל נגמר ע"י צדק שהוא סוף הבנין, וזהו ושפטו את העם משפט צדק. ודרשו רז"ל משפט צדק מלמד שעושין צדקה עם שניהם, עם הזכאי שהוא נוטל את שלו ועם החייב שמוציאין גזלה מתחת ידו.

שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך פרשה זו נסמכה כאן לומר לך אעפ״י שאתה חייב ללכת שלש פעמים בשנה למקום הכהנים ושם תשאל מהם משפטים וחוקים כל זה יספיק לך עד שיהא לך שופטים ושוטרים בכל שעריך.

שופטים ושוטרים. שופטים לדון שוטרים לכוף הבעלי דינין לקיים עליהם את הדין וכה"א ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ויואב בן צרויה על הצבא מה ענין זה לזה וכו' כדאי' במס' סנהדרין פ"ב:

ושפטו את העם משפט צדק. שיהא השופט נקי מכל משפט שלא יהא פתחון פה לשום אדם עליו כמו משה שאמר לא חמור א' מהם נשאתי. וכמו שמואל הנה ענו בי נגד ה' ונגד משיחו וכו' וכן מצינו מעשה בר' אלעזר בר' יוחנן שהיה אילן נטוע בתוך שדהו ונופו נוטה לצד שדה חבירו בא אדם א' וצעק לפניו על אדם אחר שנוף אילנו נוטה לתוך שדהו אמר לך ובוא למחר א"ל ר' על כל המשפטים שבאים לפניך אתה פוסק מיד ועתה אומר ליזיל האידנא ותוב למחר מה עשה שלח פועלים וקצץ נוף האילן שלו הנוטה לתוך שדה חבירו כי אתא למחר א"ל קוץ נוף אילנך א"ל א"כ למה האילן שלך נוטה לתוך שדה חבירך א"ל צא וראה כשם שאתה רואה אילן שלי כך עשה את שלך מיד הלך ועשה כן:

שופטים ושוטרים תתן לך בזאת הפרשה יש ספקות: הספק הא' למה האריך כ"כ בענין עוות הדין יספיק שיאמר לא תטה משפט שבזה נכלל לא תכיר פנים ולא תקח שוחד צדק צדק תרדוף: הספק הב' למה אמר ושפטו לשון נסתר היה ראוי שיאמר שפטו את העם משפט צדק כמו שאמר לנוכח לא תטה משפט לא תכיר פנים לא תקח שוחד צדק צדק תרדוף: הספק הג' למה אמר ושפטו לשון רבים ואח"כ לשון יחיד לא תטה משפט לא תכיר פנים לא תקח שוחד: הספק הד' למה כפל צדק צדק תרדוף היה ראוי שיאמר צדק תרדוף: הספק הה' למה נתן סבה ללאו דלא תקח שוחד כי השוחד יעור שאין דרך התורה לתת טעם למצות: הספק הו' מה הכוונה במ"ש כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים: הספק הז' מה קישור יש מצות השופטים עם לא תטע לך אשרה ולא תקים לך מצבה לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום: הספק הח' מדוע במצבה אמר לשון שנאה ובשור ושה לשון תועבה ובאשרה לא אמר לא זה ולא אותו: הספק הט' הוא דגרסינן באלה הדברים רבה שופטים ושוטרי' א"ר אחא בוא וראה ו' מעלות לכסאו של שלמה שנאמר שש מעלות לכסא ובפרשה הזאת כתובים ו' פעמים לא תעשה ואלו הן לא תטה משפט לא תכיר פנים לא תקח שוחד לא תטע לך אשרה לא תקים לך מצבה לא תזבח לה' אלהיך והיה הכרוז עומד לפני כסאו של שלמה כיון שהיה עולה במעלה הראשונה היה הכרוז אומר לא תטה משפט מעלה שניה היה הכרוז אומר לא תכיר פנים ג' אומר לא תקח שוחד ד' אומר לא תטע לך אשרה ה' לא תקים לך מצבה ו' לא תזבח לה' אלהיך עד כאן ועל זה המאמר קשה לי מאד מה קישור יש בין עליית שלמה בכסאו ללא תטע לך אשרה וכי היה נוטע שלמה אילנות במקדש שהיו מזהירים לו לא תטע לך אשרה וכן לא תקים לך מצבה וכי היה בונה מזבחות אז וכן לא תזבח לה' אלהיך וכי היה שע"ה עולה בכסאו להקריב קרבנות: התשובה אלו הפסוקים בכלל אזהרה לג' כתות א' דיבר בממני הדיינים ב' בדיינים עצמם ג' בבעלי דינין שופטים ושוטרים תתן לך מצוה לממני הדייני' ואמר שימנו דיינים הגונים חכמים וצדיקים לפי שישפטו את העם משפט צדק ולכן אמר ושפטו לשון רבים ודיבר שלא לנוכח והיא מצות עשה לממני הדיינים שני בדיינים עצמן ג' לאוין לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד ומה שהוצרכו ג' לאוין בדיינים הטעם לא תטה משפט בשעת פסק דין לא תכיר פנים בשעת הטענות לא יעזור לאחד לחבר דבריו ולהמתיקן לא תקח שוחד מורכב משניהם קודם הטענות וקודם פסק דין בזה האופן לא תקח שוחד קודם הטענות לעוזרו לטעון ולקודם פסק דין ואחר הטענות לשיזכנו בדין ונתן טעם לשניהם לראשונה שהוא קודם הטענות כי השוחד יעור עיני חכמים הדיינים אם קודם פסק דין ויסלף דברי צדיקים הם ג"כ הדיינים לפי שהדיינים צריך שיהו חכמים וצדיקים וא"ת פשיטא שלא יקח שוחד אחר שאמר לא תטה משפט לכן פרש"י שהשוחד שהזכיר בכאן אינו להטות הדין אלא לשפוט אמת והיית אומר אחר שהוא לשפוט אמת למה אסרו הקב"ה לזה הוצרך לומר אע"פ שיהיה לשפוט אמת יטה הדין לפי שאחר שדעתו קרובה יחשוב הדיין שהדין עמו וזהו יעור עיני חכמים ולפי שהטענות צריך חכמה שראובן יהיה הדין עמו ובשביל הטענות יעות דינו לז"א יעור עיני הדיינים החכמים שיעזרו לטעון לבעל דין בחכמה בחשבו הדיין שהדין עמו ובשעת הפסק הדין נופל לשון צדיקים:

שופטים וגו׳. סמך מצוה זו למצות ״שלש פעמים״ וגו׳ שלפניה, להעיר שהגם שמצוך לעלות שלש פעמים בשנה לראות את פני ה׳ ושם היא עומדת סנהדרי גדולה קבועה, אף על פי כן צריך למנות שופטים וכו׳, ולא יסמכו על בית דין שלפני ה׳ בלשכת הגזית לבד. והטעם כדי שלא תענה הדין עד עלות אל המקום.

וטעם השוטרים, אמרו בפסיקתא: רבי אלעזר בן שמוע אומר, אם יש שוטרים – יש שופטים, אם אין שוטרים – אין שופטים, עד כאן. הדברים מוכיחים שאם אין שוטרים אין חיוב מצות שופטים, ומעתה כל שיודעים ישראל שהעם אינם נשמעים לשופטים והשופטים אינם יכולים לכופם – אין חיוב במנוי השופטים, וכל שהעם נשמעים לדיניהם בלא שוטרים חיבין למנות שופטים, וקוראים אנו בשופט זה שופט ושוטר.

תתן לך. פרוש, שהממנים עצמן לא יאמרו בדעתן שלא תשלוט עליהם מקל מרדותו של שופט ושוטר כיון שהם הממנים אותו, אלא שימנום לשפוט ולרדות אותם, והוא אמרו תתן לך פרוש עליך.

בכל שעריך. טעם אמרו בכל, שצריך למנות בכל עיר ועיר ובכל פלך ופלך בארץ ישראל, ובבריתא (ילקוט שמעוני) אמרו וזה לשונם: ״בכל שעריך״ – בא הכתוב להקיש סנהדרי קטנה לסנהדרי גדולה, מה גדולה דנה והורגת אף קטנה דנה והורגת, עד כאן. ונראה שדרשתם היא מתבת ״בכל״, שכלל הכתוב כל הסנהדרין יחד לומר ששוים בכח אחד.

ואמרו אשר ה׳ אלהיך נותן לך, אמרו זכרונם לברכה (מכות ז.) שבא לומר שאין חיוב האמור בענין אלא בארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך ולא בחוץ לארץ:

ואמרו לשבטיך רבותינו זכרונם לברכה (ספרי) פרשוהו שמוסב למעלה, וקשה למה לא כתבו במקומו על זה הדרך ״תתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר״ וגו׳? ואולי שנתכון להסמיכה למאמר ״ושפטו את העם משפט צדק״ להעיר כי הוא זה טעם שמצוה לתת שופטים בכל עיר, ובעיר שיש שני שבטים שני שופטים כדי שישפטו משפט צדק. ודקדק לומר את העם, פרוש שלא יהיה הפרש ביניהם ויהיו נדונים זה את זה בהשואה, כיון שכל שבט נדון לפני בית דינו. ובזה אנו מרויחים ישוב מאמר ושפטו, שאם בא להזהיר לדינים היה לו לדבר נוכח כסדר שדבר בסמוך ״לא תטה לא תכיר״ וגו׳. ורש״י זכרונו לברכה פרש שהוא אזהרה לממנים למנות צדיקים, ולדבריו היה לו לומר על זה הדרך ״שופטים ששופטים בצדק וגו׳ תתן לך״ וגו׳, ולדרכנו יבא על נכון.

וראיתי לרמב״ם ז״ל (הלכות סנהדרין פרק א) שהשמיט דין זה שצריך לכל שבט ושבט, ולא כתב אלא שלכל עיר ועיר. ואולי שסובר הרמב״ם שכונת רבותינו ז״ל שדרשו ״לשבטיך״ שצריך בית דין לכל שבט, הוא קודם שדרשו שצריך בכל עיר, אבל אחר שצריך לכל עיר אין עוד צרך למנות לכל שבט. וזה לשון הבריתא בסנהדרין (דף טז ע״ב): תנו רבנן, מנין שמעמידין שופטים לישראל? תלמוד לומר ״שפטים תתן״ וגו׳, לכל שבט ושבט מנין? תלמוד לומר ״שפטים לשבטיך״, לכל עיר ועיר מנין? תלמוד לומר ״שפטים לשעריך״ עד כאן. וקשה למה דרש התנא תבת ״לשבטיך״ שהוא בסוף פסוק קודם תבת ״בכל שעריך״ שקדומה לה, שמן הראוי היה לתנא להקדים דרשת ״בכל שעריך״? אלא הרי זה מגיד שלא בא חיוב ״לשבטיך״ אלא קודם חיוב כל שעריך, אבל אחר שצוה ״בכל שעריך״ אין מקום להצריך לשבטים. ולזה הרמב״ם שכתב חיוב בכל עיר אין מקום לומר בכל שבט. ולדרך זה דרשת התנא הוא על זה הדרך, שמחיבך הכתוב לתת שופטים לכל שבט בין יהיה בעשרה עירות בין יהיה בעיר אחת, וחזר ואמר שאם יהיה בהרבה עירות יתן לכל עיר ועיר.

ואם תאמר: אם יתן בכל עיר, למה הצרך לומר ״לשבטיך״? משום שזולת ״לשבטיך״ לא הייתי מפרש ״בכל שעריך״ בכל עיר ועיר, שהייתי אומר שרוצה לומר שעריך של כללות ישראל, בין שבארץ ישראל בין שבעבר הירדן, לא של כל עיר ועיר שבארץ. ואחר אמרו ״לשבטיך״ שפרושו הוא לכל שבט, נתחיבנו לומר ״בכל שעריך״ בכל עיר. ולזה כשפסק הרמב״ם בכל עיר, אין מקום לומר ״לשבטיך״, שאז תפרש בדבריו כדברי התוספות (סנהדרין נו.) שאם יש בעיר שני שבטים צריך שני בתי דינים.

משפט צדק. ולא אמר בצדק כאמרו (ויקרא יט:טו) ״בצדק תשפט עמיתך״, כאן העיר הערה גדולה לחפץ לשפוט בצדק, והוא כי כשירצה לעמוד הדין על משפט האנשים אשר להם הריב יהיה בסדר זה, שיעביר מבין עיניו שני הנושאים ולא ילביש משא ומתן ההלכות שיעשה באנשים אשר להם הריב, לומר כפי זה יתחיב פלוני וכפי זה יהיה להפך, אלא יעשה עיונו וצדדי ההלכה כאלו אין אדם שצריך להוראה זו עתה, אלא לעמוד על הדין לדעת הלכות התורה. ואחר שיעמוד עליו בדרך זה מה שיעלה במצודתו ידין בו לבעלי דינים, יזכה הזכאי ויחיב החיב. והוא אמרו ושפטו את העם משפט, פרוש כבר הוא משפט בפני עצמו, זה יהיה צדק. אבל זולת זה, כשיעריך בדעתו בעת שמזקק ומצרף הדין לבעלי דינים, על כל פנים יהיה אחד יותר מתקרבת דעתו אליו ולא יצא המשפט צדק, ובפרט במשפטים שתלויים בשקול הדעת ובהטיה מועטת בנקל יטה דעתו.

ובדרך רמז ירמז על דרך אמרו (תהלים צו:יג) ״ישפט תבל בצדק״, ואמרו אנשי אמת (זוהר ח״ג קצח.) כי בית דין עליון יקרא צדק, ואמרו זכרונם לברכה (ביצה טז.) כי בראש השנה מזונותיו של אדם קבועים וכו׳, והנה כשיפול ההפרש על הממון בין אדם לחברו ועמדו לפני השופט, אם ישפט על פי התורה אשר צוה ה׳ כשיזכו הראוי לזכות וגו׳, הנה הם שופטים המשפט עצמו ששפט בית דין עליון הנקרא צדק, והוא אמרו ושפטו את העם משפט צדק, פרוש ששפט בית דין העליון שנקרא צדק:

שופטים ושוטרים תתן לך וגו' ושפטו את העם משפט צדק. היה לו לומר ושפטו אותך כי מלת אותך תבא במקום תתן לך, ובמקום ושפטו הוה ליה למימר וישפטו כי ושפטו אינו ציווי כ"א הודעת דברים שכך יהיה.

ביאור הענין הוא, שפסוק זה ציווי למי שיש ספק בידו למנות דיינים שימנה אותם על מנת שיהיו דיינים ולא יחניפו אפילו לזה הממנה אותם וז"ש תתן לך על עצמך ונמשך בזה בק"ו שישפטו את כל העם משפט צדק כי אם לא יחניפו גם לך ק"ו לכל העם, לכך אמר ושפטו לשון הודעת דברים לומר שכך יהיה בוודאי בקל וחומר. לא כמנהג דורינו שכל מי אשר ספק בידו למנות דיינים בורר לו קרובו או מיודעו דומה כאלו התנה עמו בפירוש על מנת שיחניף לו וכן עושים, ונמשך מזה שגם כל העם אפילו רחוקים לא ישפטו בצדק כי הדיין צריך להשוות כל הדינין שלא יאמרו לו אתמול פסקת כך וכך לקרובך או למיודעך או לבן עירך ועכשיו אתה משנה בדין כזה.

ועל דרך הרמז י"ל, שבכ"מ שנאמר העם מדבר ברשעים כמו שפירש"י בפסוק ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא א) ורז"ל אמרו (אבות א ח) כשבעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים כו'. לכך אמר ושפטו את העם כי בשעת המשפט יהיו בעיניך כשאר העם אשר הרשעים מכונים בהם, אמנם משפט צדק אחר המשפט יתהפך הרשעות לצדק כי יהיו בעיניך כצדיקים כשקבלו עליהם את הדין. ד"א שופטים ושוטרים תתן לך קשוט עצמך תחלה (ב"מ קז:) ואח"כ ושפטו את העם לקשט זולתו כי כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא (ב"ב נח:).

שופטים ושוטרים תתן לך. סמך ענין לברכת ה׳ דברכה מצויה בזמן שמכבדין את הדיינים כמש״כ בס׳ שמות כ״ב כ״ח:

תתן לך. בלשון יחיד. דזה אזהרה על כנ״י שהם סנהדרי גדולה להעמיד ב״ד בכל עיר. וכנ״י בכללה כתיב בלשון יחיד:

ושפטו את העם משפט צדק. ג״ז אזהרה על כנ״י שישגיחו על הדיינים שישפטו בצדק. והקולר תלוי גם בצוארם. ומזה למדנו על ראש עירו שמחויב להשגיח על ב״ד שבעירו. והיינו דאיתא במדרש קהלת עה״פ ושנאתי את החיים. דר׳ אושעיא שמע שדייני עירו אינם מתוקנים אמר ושנאתי את החיים. והיינו משום שעליו היה מוטל להשגיח ע״ז ואשמם בראשו:

[א] שופטים ושוטרים תתן לך, כבר נזכר שצריך שיהיה להם ב"ד כמ"ש והגישו אדוניו אל האלהים, ונתן בפלילים, עד האלהים יבא דבר שניהם, רק לא באר איכות וכמות התמנותם, ובארו פה, וכבר פי' הרמב"ן ששעור הכתוב שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך, וממ"ש תתן לך שמדבר אל כלל הכנסיה היינו שיהיו סנהדרי גדולה הממונים על כלל ישראל שישבו בלשכת הגזית כמו שכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית וכו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ור' יהודה הוציא מלשון תתן לך שאחד ממונה על כולם ופי' התוס' סנהדרין (טז ע"ב ד"ה אחד) שהוא המופלא שבב"ד ולא היה ממנין סנהדרין, ונראה שר"י לשטתו שס"ל שסנהדרין שבעים ואין משה מן המנין (כמ"ש בדף יז), וי"ל שמדייק מ"ש תתן לך, ואין עושין אלא ע"פ ב"ד של סנהדרי גדולה, ומי עושה סנהדרי גדולה, בהכרח א' ממונה על כולם והוא ממנה סנהדרי גדולה, ומביא ראיה ממ"ש (דברי הימים ב י״ט:י״א) והנה אמריהו כהן הראש כן נראה להגיה ואגב מביא סוף הפסוק לענין שצריך שוטרים ואמר עוד לשבטיך שיהיה ב"ד מיוחד לכל שבט, ונ"מ שאם נחלקה עיר אחת לב' שבטים כמו ירושלים צריך ב"ד מיוחד להשבט, והוא כר' יוחנן בסנהדרין (דף קיא ע"ב) שחולקים עיר אחת לב' שבטים, ופי' הרמב"ן שאעפ"י שיש ב"ד בכל עיר ב"ד של השבט י"ל דין ב"ד הגדול לאותו שבט ויכולים לכוף הבע"ד שיעמדו לפניהם, וכבר מוזכר בהוריות דינים מיוחדים בשבט שעשה עפ"י הוראת בית דינו, וממ"ש בכל שעריך מבואר שצריך להעמיד שופטים בכל עיר ועיר, ואחר שאמר שופטים ושוטרים מבואר שה"ה שהשוטרים יהיו בין לסנהדרי גדולה בין לסנהדרי השבט בין לשופטי עיר ועיר, ובפי' שוטרים פירש הראב"ע שהם הפרנסים המושלים כמו אם תשים משטרו בארץ (איוב ל״ח:ל״ג), והם הנותנים כח להשופטים לכוף את בע"ד לקיים משפטיהם, וי"מ שהם הנערים העומדים על הדיינים בעלי מקל ורצועה וכ"כ הרמב"ם והטור, ורשב"ג מדייק שהיל"ל שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך, ולמה כתב מלת לשבטיך לבסוף שהוא ללמד שנפרש כאלו כתיב ושפטו את העם לשבטיך, שמצוה מיוחדת על כל השבט לדון את שבטו, ושיוכל לשפטם בע"כ כנ"ל, וכ"ז מובא בסנהדרין (דף טז ע"ב):

[ב] ושפטו את העם משפט צדק לא תטה משפט, לפי הפשט הוא אזהרה אל השופטים שישפטו צדק ולא יטו משפט בדיני ממונות לצד של א' מן הבע"ד לזכותו או לחייבו ולא יכירו פנים בעח הדין, אולם באשר כל אזהרות אלה מיותרים שכבר אמר (דברים א׳:ט״ז) ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו לא תכירו פנים וכן מ"ש לא תטה משפט כבר הזהיר וע"כ פי' שרמז ג"כ אזהרה על מנוי הדיינים שיבחרו שופטים שיודעים בהם שישפטו משפט צדק, ובעת בחירת השופטים לא יטו משפט לבחר בקרוביהם או באנשים שמצאו חן בעיניהם ולא תכיר פנים לבחרו לשופט מצד שהוא עשיר או מצד שתרחם עליו מצד עניו ותמנה אותו כדי שימצא פרנסתו עי"כ, ונוסחתי כהגהת הגר"א שהגיה קרוב לזה:

[ג] ולא תקח שחד, אצ"ל לזכות את החייב וכו' שכבר אמר לא תטה משפט כן פי' בכתובות (דף קה) ובמ"ש כי השחד יעור עיני חכמים וא"צ לטפשים וכו' מקשה בגמ' שם אטו טפשים ורשעים בני דינא נינהו, אלא הכי קאמר אפי' חכם גדול ולוקח שחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות עינים, ויסלף דברי צדיקים אפי' צדיק גמור ולוקח שחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת, ועיי"ש ברש"י ותוס' שנדחקו בזה, ולי נראה שמ"ש אטו טפשים ורשעים בני דינא נינהו אינה קושיא רק הוא פי' הברייתא דספרי, שהספרי מקשה למה אמר עיני חכמים ודברי צדיקים, הלא טפשים ורשעים אינם בני דינא, ודי לומר כי השחד יעור עינים ויסלף דברים, שנדע שמדבר מחכמים וצדיקים, וז"ש כי השחד יעור עיני חכמים ואצ"ל עיני טפשים בתמיה ר"ל וכי בא למעט שלא נאמר עיני טפשים או במ"ש דברי צדיקים הכי בא למעט שלא נאמר דברי רשעים שאומר על טהור טמא ועל אסור מותר, וכי נטעה שמדבר בטפשים וברשעים שמעותים הדין מפני סכלות או רשעות אטו טפשים ורשעים בני דינא נינהו, אלא הכי קאמר שאפי' חכם גדול ולוקח שחד אינו יוצא מעולמו עד שיורה צדק בהוראתו ר"ל שיעור עיני הלב עד שידמה לו שהוראתו הוא בצדק, [וז"ש בגמ' בלא סמיות הלב] ואפי' צדיק גמור ידמה אח"כ שדבריו צודקים, וז"ש שלא ידע מה מדבר היינו שידמה שמדבר כהוגן, ובהגהות הגר"א גורס כי השחד יעור אין יוצא מידי עולמו עד שיורה טעות בהוראתו שיאמר על טהור טמא ועל טמא טהור על אסור מותר ועל מותר אסור ויסלף דברי צדיקים אינו יוצא מידי עולמו עד שלא ידע מה מדברים:

[ד] צדק צדק תרדוף, במכלתא משפטים (סי' ריא) ובסנהדרין (דף לג ע"ב) למד שאין מחזירין לחובה ממ"ש וצדיק אל תהרג ושמחזירין לזכות ממ"ש ונקי אל תהרג, שיצויר צדיק שאינו נקי אם יצא זכאי מב"ד ובאמת אינו נקי שיש עליו למוד חובה, ויצויר נקי ואינו צדיק אם יצא מב"ד חייב והוא נקי באמת, ולכן ממ"ש צדק צדק תרדוף למד שאם יצא זכאי וצדיק ישאר צדיק ולא תשנה דינו לחובה, ר"ל שהצדק ישאר צדק ולא ישונה, וממ"ש תרדוף ולא אמר תשפוט משמע שאם הצדק ברח מהם ויצא חייב שלא בצדק כי מצאו לו אח"כ זכות אז תרדוף אחרי הצדק להשיגו ע"י שמחזירין אותו לזכות, אולם באשר זה כבר נלמד ממ"ש ונקי וצדיק אל תהרג, אמר ד"א הלך אחר ב"ד יפה פי' לשון רדיפה שיבקש הצדק במקום אחר כמ"ש על בקש שלום ורדפהו בקשהו ממקומך ורדפהו במקום אחר, ומובא בסנהדרין (דף לז), וממ"ש למען תחיה וירשת הוכיח שזה כדאי להחיות וכו':

א לפי שמצינו שוטרים על אותם הממונים על המלחמה כמו ודברו השוטרים ותרגום וימללון סרכיא:

ב ר"ל כיון דבכל שער ושער של בית ימנו שופטים אם כן את מי הם דנין הא כולם יהיו שופטים ומתרץ בכל עיר ועיר:

ג דלא יתכן להיות דבוק עם נותן לך הסמוך לו כי מאחר שאמר אשר ה' אלהיך נותן לך הרי כל שבטיך בכלל מלת לך אלא מוסב וכו' וכאלו כתיב ובשעריך ויחסר ו' דובשעריך ומפרש והולך אם כן למה לי למכתב תרווייהו לשבטיך ובכל שעריך ומפרש מלמד שמושיבין וכו':

ד ר"ל לשבטיך מלמד אם היו שני שבטים בעיר אחת שצריך שופטים לכל שבט ושבט ובכל שעריך מלמד שאם היו שני עיירות של שבט אחד שצריך שופטים בכל עיר ועיר ואם תאמר ואף אי לא מוסב על תתן לך יש לפרש נמי הכי מדכתיב נותן לך לשבטיך דלשבטיך מוסב על לך דסמיך ליה ויש לומר דלך דכתיב גבי נותן מאחר שכתוב בו אשר ה' אלהיך נותן לך הרי כל שבטיך בכלל אם כן הדרא קושיא לדוכתה לשבטיך למה לי אבל תתן לך הוי כמו תתן לשבטיך ולך דכתיב בקרא הוי כמו לך לך וכמו עשה לך דהוא תיקון הלשון הוא הדין הכא נמי אבל לך דכתיב גבי נותן מלת לך קאי אכל ישראל ולא תיקון לשון הוא אלא פירוש דנותן הוא דכתיב אשר ה' אלהיך נותן ולמי נותן לך ופירושי קא מפרש היינו לכל ישראל דאין לומר נותן לשבטיך וכי לשבטים ניתנה הארץ מה שאם כן גבי תתן לך כיון דלשבטיך מוסב על תתן אם כן אין אנו צריכים לפירושו דמלת לך על כרחך תיקון לשון הוא וקל להבין:

ה רצ"ל הל"ל ושפטתם את העם משפט צדק שהוא נוכח כמו שכתוב אחריו בלשון נוכח לא תטה לא תכיר ולא תקח ומתרץ מנה כו' והכי פירושו שופטים ושוטרים תתן לך כו' ומה טיבן של דיינים שתתן ומפרש ושפטו את העם משפט צדק ר"ל ציווי הוא לישראל שימנו דיינים שיודעים לשפוט צדק שיהיו מומחים וצדיקים:

שופטים ושוטרים תתן לך וגו'. עד כי ימצא בקרבך נביא וגו'. להיות סדר הידיעה מן הדברים הכוללים אל הענינים הפרטיים. לכן ראה אדון הנביאים בזכרון המצות וביאורן לזכור ראשונה המצות הכוללות ואחרי כן המצות הפרטיות. והנה המצות הכוללת באו בשני סדרים. כי הנה באו המצות המתיחסות לבית הבחירה ולכל ישראל בסדר ראה אנכי כמו שפירשתי. ואחריה' באו המצות המתיחסות להנהגת העם הכוללת בזה הסדר. וידוע שהנהגת האומה היתה בשני מינים מן ההנהגה האנושית ונמצאו בה מדרגות תחתיים שניים ושלשיים. כי הנה ימצא בה בית דין הקטן שהיא בכל עיר ועיר שהיא המדרגה היותר קטנה. וב"ד הגדול שהיה בירושלים בלשכת הגזית שהיא מדרגה עליונה ממנה. והמלך שעליהם שהיא המדרגה הגדולה על כלם. הנה סדר שלשת המנהיגים האלה רוצה לומר בית דין קטן ובית דין גדול ומלך הם כלם כפי ההנהגה האנושית. והיה בהם גם כן מן ההנהגה הרוחנית ובה ימצאו גם כן מדרגות תחתיים שניים ושלישיים בקרבתם אל האלהים. כי הנה היו הלוים המדרגה הראשונה מזה המין והכהנים היו בקדושה ורוחניות במדרגה למעלה מהם בעבודת בית המקדש וקרבתם אל האלהים. והנביא היה למעלה מהם ברוחניות וקרבה וקדושה אל הש"י. הרי לך שהיו שתי מיני ההנהגות האלה בישראל. אנושיית ורוחניית אלהית ובהם ובמשפטים המתיחסי' אליהם נכלל הסדר כלו כמו שנבאר להיות הידיעות האלה כוללות. ובסדר כי תצא באו המצות הפרטיות וכמו שיבא ביאורם בג"ה. הנה זהו קשור הסדרים ופרשיותיהם ומלבד זה היה נסמך השופטים והבית דין הגדול לעליית הרגלים. לפי שבעלותם שמה היו שואלים את פי הסנהדרין על המופלא מהם בענין הדינין וכמו שזכרתי. ולכן התחיל כאן במינוי המדרגה הראשונה מההנהגה האנושית שהם השופטים שהיו בכל עיר ועיר. וראוי שנדע שבכל עיר ועיר שהיו בה ק"כ מישראל היה בית דין של כ"ג לשפוט דיני נפשות. ובית דין של שלש לשפוט דיני ממונות ובירושלים היו שני בתי דינים של כ"ג. ועוד היה שם בית דין הגדול של ע"א שהיה יושב תמיד בלשכת הגזית ובערים הקטנים שלא היו בהם ק"כ איש לא היה בית דין של כ"ג אבל היו שמה שלשה שופטים בלבד ועל הבתי דינים שהיו בכל עיר ועיר שהיא המדרגה הראשונה מהנהגת העם האנושית, אמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, שהשופטים הם הדיינים הפוסקים את הדינים אם בדיני נפשות בית דין של כ"ג, ואם בדיני ממונות בית דין של שלשה, או שלשה שופטים בלבד בעיירות הקטנות כמו שזכרתי, והשוטרים הם הרודים בעם העושים במלאכה להכריח את האנשים שיקיימו המשפט הפסוק מהשופטים. ואמנם אמרו אחרי זה אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך פירשו בו חז"ל בהוריות ופר' דיני ממונות ובספרי שמלבד השופטים שהיו ממונים בכל עיר ועיר, עוד היה בית דין אחר כולל לכל השבט, והיו אם כן שם שופטים פרטיים בכל עיר ועיר ושופטים כוללים בכל שבט שהיו יכולים לכוף כל אנשי שבטו ואם נסתפק דבר לבית דין העיר ילך לפני בית דין השבט שלו לשאלו, ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על כל השבט שלהם גוזרים ומתקנים, והנה סמכו זה לאמרו לשבטיך, ובית דין הגדול שבירושלים היה למעלה מכלם וכולל לכל השבטים כמו שכתב הרמב"ן, אבל לפי הפשט אין לנו כי אם בתי דינין של הערים ובית דין הגדול אשר בירושלים, ואם היה ב"ד אחר כולל לכל שבט היה ראוי גם כן שיאמר שופטי' ושוטרים תתן לך לשבטיך ויצוה שילכו לשאול בדבר המופלא את פי ב"ד השבט, אבל זה כלו לא נמצא בכתוב כי אם שני הבתי דינים בלבד, אם הבית דין הראשון אשר בשערים באמרו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, והבית דין הגדול אשר בירושלים, ואמנם למה אמר נותן לך לשבטיך, אחרי שאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך. וזהו להעיד על שתי כונות:

האחת שהיא מצות השופטים כבר באה בתורה (פ' משפטים) עד האלהים יבא דבר שניהם שהיה מצוה לישראל שיהיו להם שופטים. ובסדר אלה הדברי' זכר מרע"ה שהוא צוה לישראל שימנו השופטים כמו שאמר הבו לכם אנשים חכמי' ונבונים וגו' הנה ישראל לא רצו אז למנותם. אבל רצו שהוא עליו השלום ימנה אותם. כמו שאמר ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות כלומר טוב הוא שהדבר שדברת כן תעשה אותו אתה כי לך יאות למנותם לא לנו כמו שפירשתי. והוצרך מרע"ה למנותם כמו שנאמר ואקח את ראשי שבטיכם ואתן אותם ראשים על העם וגו'. ואצוה את שופטיכם וגו'. ולפי שלא יחשבו ישראל שכן יהיה תמיד. רוצה לומר שהנביא הוא אשר בכל דור ודור ימנה את השופטים אשר בכל עיר ועיר. כי הוא אשר ידע בנבואתו מי הוא הראוי לשפוט. לכן הודיעם שלא יהיה כן אבל יהיו בעצמם שהם ימנו את שופטיהם. לפי שמנוי השופטים מסר הש"י לשבטים לא לנביא הדור. וענין משה במינוי השופטים היה להוראת שעה אבל לדורות לא רצה שיהיה זה על פי נביא כי יהיה זה אליו טורח מופלג למנות שופטים בכל ערי ישראל גם כי תסתלק הנבואה ולא ישאר מי שימנו אותם ולכן מסר זה לשבטים. וזהו אמרו אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך. יחזור למינוי הנזכר שכל שבט ימנה השופטים היותר חכמים ויראי אלהים שיהיו בשבטים בכל עיר ועיר מאותו שבט. זוהי הכונה ראשונה:

והכונה השנית היא. שתרא' שמינוי השופטים יש מלכיו' שהוא מתחת יד המלך. כי הוא אשר יצוה בעיר פלוני יהיו השנה הזאת שופטי' פלוני ופלו'. וכן בכל שאר הערים כי להיות המלך ראש המשפט הנה הוא מסדר האברים אשר תחתיו שהם השופטי' והוא הדת והמנהג בכל מלכות קשט"ילייא ואר"גונה ומלכו' נאפו"ליש. ויש ארצות שמינוי השופטים הוא מסור בידי עם הארץ. שהמה ימנו עליהם השופטי' והשוטרי' שיראו בעיניה' יותר הגוני' בכל שנה ושנה ואין למלך בזה דבר. וכן הוא המנהג בקצת ארצות ספרד ובצרפת וכל ארץ המערב. והנה אדון הנביאי' ביאר בזה שהשופטי' שיהיו בישראל שאין ראוי שימנה אותם המלך ולא יהיו מידו אבל שהעם ימנו אותם רוצה לומר שכל שבט ושבט ימנה את השופטי' הראויים בכל עיר מעריהם. ועל זה אמר אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך רוצה לומר שה' אלהיך נתן מינוי השופטים לשבטיך שהם ימנו אותם בשעריהם לא המלך:

והכונה השלישית היא להגיד שכאשר יקרה בעיר אחת שיהיו בה משני שבטים שיושמו בה שופטי' מכל שבט ושבט באופן שכל אדם יבא לפני שופטי שבטו. ולכן היו בירושלם שני בתי דינים של כ"ג אחד מהם היה יושב על פתח הר הבית ואחת על פתח העזר' לפי שהיתה ירושלם לשבט יהודה ולשבט בנימין. ולזה אמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך. ואמנם השופטים האלה שהיו בשערים אם היה מנוים מידי שנה בשנה או מג' שנים לג' שנים. או היה האדם הממונה לשופט נוהג מנויו כל ימי חייו הנה זה לא נתפרש בכתוב. וחז"ל אמרו דרך כלל פ"ק דכריתות והוריו'. וכתובות (ד' ק"ב) פ' הנושא שכל המנויים שבישראל היה לאדם כל ימי חייו והיו ירושה גם כן לבניו בהיותם טובים וישרים במעגלותם. וביאר כאן מה יהיה אומנות השופטים ההם אשר יהיו בשערים באמרו ושפטו את העם משפט צדק. וכבר פי' (דברים ט"ו ט"ז) רש"י והוא האמת שאין זו מצוה לשופטים אבל הוא הגדת תכלית מנויים ומעשיהם כי הוא לשפוט את העם משפט צדק. וביאר הרב רבינו ניסים בשלמות גדול זה מאמר. והוא שיש בענין המשפט ב' בחינות. הא' להעניש את הרשע כפי המשפט הצודק על התורה לא פחות ולא יותר. והב' שפעמים צריך שלא יעניש כפי המשפט האמתי כי אם כפי הצורך לתקון המדיני וצורך השעה. והש"י ייחד לכל אחד מאלה הענינים והבחינות כח אחת. וצוה שכת השופטי' הראשונים יהיה ענינם בשערים לשפוט צדק והמשפט הברור והאמתי בדין התורה והוא הצדק המונח בדת מבלי שיטו ממנו ימין ושמאל כי בזה כחן בלבד. ותכלית מנויין אינו עובר מזה רוצה לומר מלשפוט כפי הדת והצדק המוגבל בה. וזהו אמרו ושפטו את העם משפט צדק. כי הם לא יעברו מגבול הצדק ולא ישנו בו דבר אף שהיה מן הראוי כפי צורך השעה. ואמנם הבחינה השנית מהמשפט שהוא בדין ושלא כדין לא לעבור על דבר תורה כי אם לפי שהשעה צריכה לכך מסרו הקדוש ברוך הוא לדעת הרב הנזכר למלך. ולדעתי איננו כן כי אם שהוא היה מסור לבית דין הגדול כמו שיתבאר אחר זה. הנה אם כן אמרו ושפטו את העם משפט צדק הוא ביאור היכולת הניתן אל השופטי' היושבי' בשערי'. ולפי שהמינוי מהשופטי' ההם הוא דבר כללי ושלמות הנהגתם ואת העם או רעתם תבא על ידם. הזהיר את השבטים מאד על מנוים שלא ימנו אותם כי אם כפי הראוי ולמי שהוא הגון לכך ולא יחניף הממנה את השופטים פנים לשום אדם למנותו לשופט בהיותו בלתי הגון לכך. ועל זה אמר לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד ואין זה מצוה לשופטי' שלא יטו משפט ולא ישאו פנים ולא יקחו שחד במשפט' כמו שפירשו המפרשי'. כי אם לממנים את השופטי' בצבור שלא יטו במנויים מדרך המשפט והראוי ולא ימנו אדם להחניפו. וזהו הכרת פנים. ולא מפני שחד שיתן לממנים כדי שימנו אותו. כי הנה זה באמת יביאהו למנות מי שאינו הגון לשפוט כי השחד יעור עיני חכמי'. שלא יראה מפני השחד המום אשר בו וימנה אותו. ויסלף דברי צדיקים רוצה לומר שעם השחד לא למראה עיניו ישפוט כראוי כי יעור את עיניו ולא יראה ולא למשמע אזניו יוכיח כראוי. כי אף שיאמרו לו אדם פלוני רשע ויגידו לו ממנו מומין. יסלף אותם לכונה בלתי נאותה. כדי שעל כל פנים ימנה אותו שנתן לו השחד. הנה צוה שלא יעשה דבר מזה כי תועבת ה' כל עושה אלה ולכן הזהירו על המנוי הזה באמרו צדק צדק תרדוף רוצה לומר הדבר הצדיק והישר אותו תרדוף במנותך האנשי' ההגונים לשפוט כי הם במשפט יעמידו ארץ ואם תעשה זה תחיה וירשת את הארץ. רוצה לומר תחיה אתה בנחת ובניך אחריך יירשו את הארץ לפי שעל שלשה דברים העולם קיים. על הדין ועל האמת ועל השלום. וכל זה תלוי בצדקת השופטים ואם לא תעשה כן יהיה בהפך שרשעת השופטים ימיתו הנקיים שבעם והם יהיו סבה שיאבדו מהרה מן האדמה אשר נתן ה' להם. הנה התבאר מזה שהכתובים האלה מזהירים על מנוי השופטי'. ואינם אזהרה לשופטים שישפטו צדק. והותר בזה הספק הראשון:

וידוע שהשופטים אין ראוי שיהיו מכלל עובדי גלולים כמו שכתוב (פ' האזינו) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים. ואף כי ידונו כדיני ישראל. כי כמו שאף על פי ששחיטת עובדי גלולים תהי' על האופן הראוי היא אסורה. ככה המשפט שיבא על ידם אף על פי שיהיה כדת וכהלכה הוא פסול ותועבת ה' וכמו שאמר ואלה המשפטי' אשר תשים לפניהם וכו' וצריך עוד שלא יהיו השופטים עמי הארץ כי אם מומחים ובקיאים בדינים וכמו שדרשו לפניהם ולא לפני הדיוטות. וצריך עוד שמלבד שיהיו השופטי' מזרע ישראל וחכמים עוד יהיו בעלי מדות. וכמאמר יתרו ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע. ולהזהיר בענין המנוי שלא יהיה על פי עמי הארץ. ולא ע"פ רשעים בעלי מומין בעדותיהם. לכך סמך כאן למנוי השופטים ג' אזהרות תכופות דוגמת הפסולין לדין. הא' לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך. כי ההולך לערכאות עובדי גלולים הוא כנוטע אשרה לפני מזבח ה' שאף שידינוהו הם כדיני ישראל יהיה כאשרה אצל מזבח ה'. והב' לא תקים לך מצב' אשר שנא ה' אלהיך. כי המשי' הדיוט עם הארץ שופט על העם הרי הוא המקום מצבת אבן כשהוא אבן דומם מבלי דעת. ואין בו כי אם הפרצוף והרי הוא כמצבה שהוא הדבר אשר שנא הש"י. רוצה לומר ההדיוט שאין בו ידיעה ואף שיהיה חכם ומישראל. השמר לך שלא יהיה בעל מדות רעות שהאיש אשר כזה אין ראוי לשפוט בשום פנים. ואתה הממנה אותו כאלו זבחת לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע רוצה לומר הנה שור או שה מפאת מינו וממשפטו ראוי לזבח אבל יש בו מום. ומזה הצד הוא תועבת ה' ואין ראוי להקריבו. והנה איסור האשרה והמצבה כבר באו בפרשת משפטים שנאמר לא תשתחוה להם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי אם הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם וגו'. ובפרשת כי תשא הזהיר ג"כ על כריתת האשרות. ומאחר שנצטוינו שלא נעשה כמעשיהם היו אם כן המצבות אסורות גם האשרות בבית האלהים. וביאר כאן שנטיעת כל עץ אצל המזבח אסור ואף על פי שלא יהיה לעבוד שם. ואמנם המצבה ביאר בה שנית עם היות שנמצא זכרונה באבות לא היתה שמה להעלות עליה עולה כי תמיד היו בונים מזבח להעלות עליו עולה וזבח. ואמנם היתה המצבה לאות ולזכרון לעד ולסימן וכמו שאמר (פ' ויצא) עד הגל הזה ועדה המצבה. וביעקב נאמר כשראה מראות הסלם (שם) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה שהיה זה לסימן אשר שם יהיה בית אלהים כמו שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וגו'. אמנם המצבה שהיו נוהגים עובדי גלולים היתה לעולה וזבח ולכן היו מקימין אותה למעלה וזה שאמ' ולא תקים לך מצבה. שאמר בה לשון קימה לא לשון שימה כמו שבא באבות. ואמר אשר שנא. רוצה לומר מאותה המצבה ששנא ה' אלהיך שהיא המצבה לעבוד עליה כמו המזבח. פרט למצבות העדות שאינם אסורו' ולא שנאם הש"י. ואמנם הבמות שהותרו ישראל להעלות עליהם קודם בנין הבית לא היו מאבן אחת. אבל היה המזבח בנין אבנים גדול גבוה ולו קרנות ארבעה ולו יסוד סובב יעלו על יסודו ויקריבו בין קרנותיו. והבמה היתה כעין הר נעשה מעפר מקובץ ועליו מזבח בנוי להקריב בו שכל דבר רם וגבוה נקרא כן (ישעי' י"ד) אעלה על במתי עב ואתה על במותימו תדרוך. אמנם המצבה היא היתה מאבן אחת גדולה והיתה בימי האבות לסימן ולעדות ולזכרון כמו שזכרתי. וכן היה האבן שזכר יהושע (סימן כ"ד) בדבריו האחרונים. ובימי עע"ג במקום המזבח ולא היתה מושלכת על הארץ כי אם בקימה ומעלה ועל כן צותה תורה ולא תקים לך מצבה וביאור מאיזו מצבה יאסור באמרו אשר שנא ה' אלהיך. רוצה לומר מאותם מצבות ע"ג שעושים להקרבה אשר שנא הש"י אותם. לא מהמצבות שהיו נוהגים האבות לעד ולזכרון. והותר בזה הספק השני:

ואמנם הקרבת הבעלי מומין. אין ספק שכבר הזהיר עליה בפרשת אמר אל הכהנים אבל שם זכר המומין בלבד אחד לאחד. ולפי שכבר אפשר שיהיה בו מום אחר מלבד אותם אשר זכר שמה. לכן הוצרך לומר כאן כל דבר רע שלא נאמר שם. כי במאמר הזה יכלול גם שאר המומין שלא נזכרו שם בפרשה. והותר בזה הספק השלישי:

והכלל העולה שנזכרו כאן המצות האלה שבאו במה שעבר בקצור והתבארו בהם דברים לא לזכור אותם בעצם וראשונה. אבל באו להמשיל הענין במנוי השופטים שלא יהיו לפני הדיוטות שהם כאשרה. ולא לפני רשעי ישראל ובעלי מום ומדות רעות שהם כזבח בעל מום. אבל יהיו השופטים מזרע ישראל יודעי דעת ומביני מדע יראי אלהים וסרים מרע. ואפשר לפרש הפסוקים האלה כפי המפרשי' באופן אחר. והוא שהזהיר ראשונה את השופטים ושפטו את העם משפט צדק וגו' כמו שפירשתי. ולשוטרי' הזהיר באמרו לא תטה משפט לא תשא פנים ולא תקח שוחד. רוצה לומר שהשוטר לא יטה משפט השופט אם לישא פני' לאחד מהבעלי דינין או בעבור שחד שיתנו לו. ואח"כ הזהיר על הבעלי דינין באמרו צדק צדק תרדוף שלא יכלו את ימיהם בריב ומדון על דבר כזב ועול. והמצוה הזאת כבר נזכרה שנ' (פ' קדושים) בצדק תשפוט עמיתך. ובאר כאן הצדק בדיינים ובשוטרים ובבעלי הריב. והנה הביא איסור האשרה והמצבה להגיד שזה יהיה ממנוי השופט וריחוק כל מיני גלולים: