בראשית מא, מט

עד כי חדל לספר. עד כי חדל לו הסופר לספר, והרי זה מקרא קצר:

כי אין מספר. לפי שאין מספר, והרי כי משמש בלשון דהא:

וּכְנַשׁ יוֹסֵף עִיבוּרָא כְּחַלָּא דְיַמָּא סַגִּי לַחֲדָא עַד דִּי פְסַק לְמִמְנֵי אֲרֵי לֵית מִנְיָן

אין מספר. לא היה עוד מספר נקרא בשם באופן שיצוייר בנפש:

עד כי חדל לספר. מדידת האיפה והוצרך לספור המקומות בלבד, לפי שאין מספר לתבואות שנה אחרי שנה.

עד כי חדל וגו׳. פרוש: חדלו לספר אוצרי התבואה אשר ליוסף, לצד כי אין מספר מהמביאים, שלא היו סופרים לצד טרח שבת מדהבה ולא מדדו את אשר יביאו. והגם שהיו מביאין חמש, למה שפרשנו באמרו ״וחמש״, אף על פי כן היו מחלקים התבואה לחמשה חלקים ונותנים חלק אחד, ולא היו יודעים כמה עולה לחשבון המובא. וזה הוא שעור הכתוב: ״עד כי חדל סופרו של יוסף לספר כי אין מספר״ לתבואה מהמביאים, ויצטרך לספר הפרט ולצרף החשבון, לזה חדל לספר.

כחול הים. אי בא המקרא לצייר את הרבוי לבד לא הי׳ מקום להוסיף ולכתוב הרבה מאד. שהרי אין לך מרובה יותר מחול הים. אלא זה ציור על הקיום. שאין דרך התבואה להשהות שבע שנים שלא יתקלקל ע״י שנוי האוירים כדאיתא ספ״ג דגיטין. אבל יוסף נתחכם או שהי׳ בסייעתא דשמיא שהי׳ חזק כחול הים שמתגבר על המים שבים כך היה התבואה מתגברת על ים האויר שלא ישטפם ויקלקל וע׳ לעיל כ״ז י״ז:

כי אין מספר. לא שחדל משום שלא נחשב בעיניו מחמת שהי׳ הרבה אלא משום שאין מספר:

ויצבר. זאת שנית מה שצבר יוסף בעצמו לא ע"י הפקידים שזה צבר צבורים צבורים כנ"ל בהבדל בין צבר וקבץ, והיה רק בר לא כל מיני אוכל, וזה היה כחול הים, עד שחדל אח"כ מלספרם, כי לא היה להם מספר שסמכו על נאמנות יוסף:

ה כי משמע לשון אשר, כדפירש רש"י עד אשר חדל לו לסופר לספור:

ו דחדל משמע שמעצמו חדל, ולמה לא ספר יותר מפני כי אין מספר, כלומר שהוא יודע שבודאי לא יהיה לו מספר, שכל כך הרבה יהיה וחדל מתחילה הסופר לספור, (מהרש"ל):