בראשית לא, כ

וְכַסִּי יַעֲקֹב מִן לִבָּא דְלָבָן אֲרַמָּאָה עַל דְּלָא חַוִּי לֵהּ אֲרֵי אָזֵל הוּא

וְגָנַב יַעֲקב יַת דַעְתֵּיהּ דְלָבָן אֲרַמָאָה עַל דְלָא חֲוֵי לֵיהּ אֲרוּם אָזַל הוּא

את לב. לא גנב יעקב כי אם דעתו כי עיקר הדעת בלב:

ויגנב יעקב את לב לבן. שלא הראה לו שהרגיש כלל במה שקבל עליו לשון הרע ובמה שלא היו פניו עם יעקב כתמול שלשם:

הארמי. וזה עשה מפני שהיה לבן ארמי בעל מרמה. באופן שאם היה מרגיש שידע יעקב דבר זה היה סופר כל צעדיו ולא היה אצל יעקב דרך להמלט:

על בלי הגיד לו. כמו על עולת התמיד. הראה יעקב עצמו כאלו בלתי מרגיש באיבת לבן מלבד שלא הגיד לו שחפץ ללכת וכל זה עשה לא להעדר מוסר אלא כמוכרח וזה כי בורח הוא. מדאגה שיגזלהו לבן בעזרת אנשי עירו כמו שאמר בהתנצלותו ללבן אחר כן:

ויגנב וגו׳ על בלי וגו׳. קשה איך יצדק לומר אליו שהוא בורח, שאומר ״על בלי הגיד לו כי ברח״. ואולי שהכונה היא שנתחכם יעקב כשספר ללבן כל מעשיו והנהגותיו, העלים ממנו ערמת הבריחה, והוסיף לשלל אותה ממנו במה שהיה שואל ממנו לשלחו. בזה היה מצדיק לבן כי לא יברח כלל, שאם לא כן למה היה שואל ממנו שישלחהו, ובזה גנב לבו. והוא אמרו ויגנב וגו׳, ובמה גנב? על סבת שלא הגיד לו בספור מעשיו כי יערים לברח כשיצטרך לברח. ובזה מצינו טעם בעקר הודעת כתוב זה, שבא לומר טעם שבו השיג הבריחה, כי זולת זה היה נותן לב לבן לשמר אותו מלברח באיזה אפן שיהיה, אלא שגנב לבו ובזה מצא הכנה לאסף כל אשר יש לו וברח ואין יודע, והוא שאמר סמוך לזה ״ויברח הוא וכל אשר לו״ וגו׳, והבן:

על בלי הגיד לו. שלא הגיד לב לבן לו כי יברח יעקב ומש״ה לא נשמר ממנו:

שאלות: מ"ש ויגנוב יעקב את לב לבן נתקשו כלם בבאורו, וכי הי"ל להגיד שהוא בורח הלא אז לא יקרא בורח: מ"ש מה עשית, הלא ידע מה שעשה שרוצה לצאת אל בית אביו, ולמה כפל מה עשית למה נחבאת, ואמר ותגנוב את לבבי ותגנוב אותי, וסיים עתה הסכלת עשו ואם עשה זה בסכלות י"ל התנצלות. ואיך אחר השאלות מה עשית אמר ועתה הלוך הלכת לבית אביך שזה מישב כל הקושיות שאינו בורח רק הולך לבית אביו, ולמה הקדים לזה מה שיש לאל ידו לעשות עמו רע:

ויגנב. ר"ל וע"י התחבולות האלה גנב את לב לבן, על שע"י תחבולות האלה שלא נשמר משום אדם ועשה א"ע כהולך מדעת לבן ולא כבורח, עי"ז לא נמצא איש אחד שיגיד ללבן כי בורח הוא, כי לא עלה על לב שום אדם שהוא בורח, ועי"כ: