בראשית כד, ל

על הגמלים. לשמרן, כמו (לעיל יח ח) והוא עומד עליהם, לשמשם:

וַהֲוָה כַּד חָזָא יָת קָדָשָׁא וְיָת שֵׁירַיָּא עַל יְדֵי אֲחָתֵהּ וְכַד שְׁמַע יָת פִּתְגָּמֵי רִבְקָה אֲחָתֵהּ לְמֵימַר כְּדֵין מַלֵּיל עִמִּי גַּבְרָא וַאֲתָא לְוַת גַּבְרָא וְהָא קָאֵם עִלַּוֵּי גַּמְלַיָּא עַל עֵינָא

וַהֲוָה כְּדִי חָמָא יַת קָדָשָׁא וְיַת שֵׁרַיָא עַל יְדֵי אַחְתֵיהּ וְכַד שְׁמַע יַת פִּתְגָמֵי רִבְקָה אַחְתֵיהּ לְמֵימָר כְּדוּן מַלֵיל עִמִי גַבְרָא וְאָתָא לְוַת גַבְרָא וְהָא קָאֵי עֲלוֹי גַמְלַיָא עַל עֵינָא

ויהי כראות את הנזם והצמידים על ידי אחותו. וחשב שאין ראוי להיות כפוי טובה:

וכשמעו את דברי רבקה. ששאל לה היש בית אביך מקום לנו ללין:

ויבא אל האיש. להכניסו בביתו:

והנה עומד על הגמלים. לתור לצרכיהם בלתי מצפה ללון בבית אביה של רבקה עד בא דבר מעמו:

[על הגמלים על העין סמוך לגמלים, סמוך לעין].

ויבא אל וגו׳ והנה עומד על וגו׳. צריך לדעת מה בא ללמדנו באמרו והנה עומד וגו׳, ועל פי דברי רז״ל (ילקוט שמעוני קט) שאמרו כי הכיר אליעזר במרוצתו של לבן לרעה, והזכיר שם המפרש והעמיד הגמלים באויר על העין, והוא אמרו הגמלים על העין, והוא עמד על הגמלים דכתיב ״והנה עומד״ וגו׳, וממקום גבוה קרא לו לבן, והוא אמרו ״בא ברוך ה׳״, ואחר שבא ממקום גבוה דבר אליו ״למה תעמד בחוץ״. ובזה לא קשה למה הקדים לומר ״בא״ וגו׳ ואחר כך אמר ״למה תעמד״ וגו׳, כי מהראוי שיאמר ״למה תעמד״ ואחר כך יאמר ״בא״ וגו׳:

עוד ירצה על זה הדרך: והנה עמד וגו׳, שהגם ששאל שאל האיש את רבקה ״היש בית אביך מקום״ וגו׳, ואמרה ״גם תבן״ וגו׳ ״גם מקום״ וגו׳, אף על פי כן לא מפני זה נטה אחריה ללכת בית אביה, אלא עמד במקומו על העין.

ואמרו בוא ברוך וגו׳, ואחר כך אמר ״למה״ וגו׳ – נתכון לומר לו כי מה שמזמנו לבא אצלו לא להאכסינו בביתו, אלא שלא יעמד בחוץ, אבל לעולם צרכו על עצמו, כי עיני רשעים תכלינה.

ויהי. ר"ל מה שרץ לבן היה מפני שני טעמים. א] ויהי, ר"ל זה היה ע"י שראה את הנזם:

פ דאם לא כן מאי עומד, רוכב מיבעי ליה: