בראשית כד, כט

וירץ. למה וירץ ועל מה רץ, ויהי כראות את הנזם, אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון:

וּלְרִבְקָה אָחָא וּשְׁמֵהּ לָבָן וּרְהַט לָבָן לְוַת גַּבְרָא לְבָרָא לְוַת עֵינָא

וּלְרִבְקָה אָחָא וּשְׁמֵיהּ לָבָן וּרְהַט לָבָן לְוַת גַבְרָא לְבָרָא לְעַיְינָא

וירץ לבן אל האיש. לראות אורח עשיר שבא לעיר לא להכניסו לביתו:

ולרבקה ב' במסורה חד ריש פסוק ולרבקה אח. וחד סוף פסוק ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה. שכהו עיניו מעשן ע"א של עשו אבל לרבקה לא הזיק לפי שהיא ראתה כן בבית אביה שהיה כומר לע"א וע"כ הקדים הכתוב שם יצחק לומר שלא היו מורת רוח לרבקה כמו ליצחק. א"נ רמז למה שאמרו הנושא אשה יבדוק באחיה שרוב בנים דומין לאחי האם ובשביל שהיה אחיה רשע ילדה עשו הרשע וזהו ולרבקה אח ושמו לבן ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה:

וירץ לבן, יתכן מפני היותו קל וצעיר ומהיר תנועה, או מחמת יהירות מרובה, או כדומה לזה. ו"וירץ לבן" הוא אחרי "ויהי כראות את הנזם" וגו'. כמו שבארנו בענין המג'אז של מוקדם ומאוחר.

וכשמעו את דברי רבקה, מורה על אחד משני הדברים: או שאמר לה בפרוש על נשואין עם יצחק, או שהיא שמעתו אומר: ברוך ייי אלהי אדוני אברהם, בתוספת מה שסיפר להם לקחת את בת אחי אדוני לבנו. והוסיף ומקום לגמלים אחרי "פניתי הבית", כי איכסון אנשים קל ביותר, כי כל מקום נוח להם, ואיכסון בהמות קשה יותר. ויתן תבן ומספוא לגמלים, כלומר לבן, כי הוא שנאמר עליו: 'ומים לרחוץ רגליו', ואדם אחד עשה את זה ואת זה. והביא אתו אנשים לארץ הזאת, ככתוב: ורגלי האנשים אשר אתו. ויתכן שהיו לו בתחילה לעזרה, ואחר כך העידו על יפוי כחו והיו גם עדים לקידושיה אחרי שהסכימו לו (אנשי רבקה). ואם היה ביניהם אחד שידע שהיה בין היוצאים עם אברהם, בהיות (אברהם) בן עשרים, והוא עכשו בן תשעים, הרי זה עוד יותר טוב. ואולי נתכוון לזה כשאמר זקן ביתו. ונקרא ויושם ונכתב ויישם ויש לשער שזה משום שהתרשלו ואחרו את נתינת המזון ועבד אברהם עשה את הנכון שהקדים את דבורו לסעודה להסתייע בזה שיבושו מפניו.

ולרבקה אח ושמו לבן וגו׳. לדבריהם זכרונם לברכה (במדבר רבה י; אסתר רבה ו,ג) שאמרו כי הצדיקים שמם קודם להם, דכתיב (רות ב:א) ״ושמו בועז״, ״ושם האיש אלימלך״ (רות א:ב), אבל הרשעים הם קודמים לשמם, דכתיב (שמואל א כה:כה) ״נבל שמו״ וגו׳. אם כן למה לקח הכתוב סדר הצדיקים בלבן הרשע? ולתת טעם לדבר יש להעיר בכתוב אמרו וירץ למה רץ, ורבותינו זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני קט) אמרו לפי שראה הנזם וכו׳ נתן עיניו בממון. ועדין קשה, אם כן היה לו להקדים לומר ״ויהי כראות וגו׳ וירץ״ וגו׳. גם בזה לא היה צריך לכתב שתי פעמים ״אל האיש החוצה אל העין״?

אכן הכונה היא כי זה האיש לבן חרד לקראת האיש בידעו מה שעבר בינו ובין רבקה מהדברים ומקרוב הדעת, והוא איש נכרי, הרי זה מגיד כי דברים בגו, ולזה לבש קנאה ורץ לקראתו לפגע בו בקנאתו את קנאת אחותו. ולצד בחינת מעשה זה יחס ה׳ אותו יחוסין של צדיקים ואמר ושמו לבן, כי מעשה צדיקים עשה בזה ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה.

ואמרו ויהי כראות וגו׳, יגיד כי מה שקדם היה קודם כראות הצמידים וקודם שמעו דברי אחותו. סדרן של מעשים: חשדו לאליעזר בדבר מכוער, אבל כראות הנזם וגו׳ וכשמעו וגו׳ ככה דבר אלי האיש – שב אפו. ואף על פי כן מודיע הכתוב שיצא לקראת האיש לא להרע, אלא אדרבה, להאכסינו ולהחזיק לו טובה, ובזה נתישבו.

וירץ וגו׳ ויהי כראות וגו׳. להיפך מיבעי לכתוב. ויהי כראות וגו׳ וירץ. אלא אפי׳ בלי ראות הנזם היה רץ לקראת א׳ מבית אברהם לחקור עליו כי שמע שסיפרה ששמעה הברכה בית אחי אדוני. אבל לא היה אומר בוא ברוך ה׳ דמי יודע אם הוא עשיר וגם לא היה אומר למה תעמוד בחוץ וגו׳ דמי יודע אם דעתו ללון בעיר כלל. אבל כראות את הנזם וגם שמע מה שדבר אל רבקה היינו ששאל אם יש מקום ללון ע״כ בא לבן לומר כך וכך:

ע (ממ"ש), אין כוונת רש"י להקשות למה רץ וכו' ולתרץ הקושיא במה שכתב אמר עשיר וכו', רק רוצה לישב ולתקן לשון הפסוק שהוא מסורס ומהופך, דהיה לו לומר תחילה ויהי כראות וגו' וכשמעו וגו' ואח"כ וירץ, כסדר ראה ושמע מאחותו ואחר כך רץ, גם לא יתכן לומר רץ מתחילה ואחר כך ראה הנזם ושמע מרבקה ואחר כך ויבא אל האיש וגו', וגדולה מזו שאמר ויהי כראות באמצע הענין, דהיה לו להסמיך וירץ ויבא ולא להפסיק במה שכתוב ויהי כראות וגו', לכן פירש וירץ למה רץ, ורצה לומר לכך נכתב הפסוק כסדר זה ליתן בעצמו טעם למה וירץ כלל, ותו יש כאן ב' סבות על הריצה דהיינו כראות וגו' וכשמעו וגו', וז"ש על מה רץ כלומר על איזה סיבה רץ, ובא הכתוב במה שסמך ויהי כראות לוירץ וגו', לפרש ויהי הריצה כראות הנזם וגו' אמר עשיר וכו', ולא היתה מחמת שמיעת דברי רבקה לדונו לזכות שעשה לכבוד אליעזר או מחמת סיבה אחרת ולא מחמת ממון, משא"כ אם היה נכתב ויהי כראות וגו' וכשמעו וגו' קודם לוירץ וגו', לא היינו יודעים על איזה סיבה רץ או אם על שניהם ודו"ק, ובזה מדוקדק פרש"י שהזכיר בדבריו לשון הפסוק למה וירץ וכו' ויהי כראות את הנזם, אמר עשיר וכו', שניכרין בזה דברי אמת שכוונתו לתקן לשון הפסוק שיהיה לו סדר וחיבור נכון, ומתקנו בהוספתו באמצע איזה תיבות כדרכו ברוב המקומות לבקי בדברי רש"י, דאילו היה כוונתו להקשות ולתרץ כהבנת המפרשים היה לו לומר למה רץ וכו' אמר עשיר וכו', ומה שכתב ויהי כראות את הנזם קודם מה שכתב אמר עשיר וגו', אין לו שחר והבנה כלל: