בראשית כד, לא

פניתי הבית. מעבודה זרה:

וַאֲמַר עוּל בְּרִיכָא דַּיְיָ לְמָא אַתְּ קָאֵם בְּבָרָא וַאֲנָא פַּנֵּיתִי בֵיתָא וַאֲתַר כָּשַׁר לְגַמְלַיָּא

וְחָשִׁיב לָבָן דְהוּא אַבְרָהָם וְאָמַר עוּל בְּרִיכָא דַיְיָ לְמָא אַנְתְּ קָאֵי בְּבָרָא וַאֲנָא פַּנְיַת בֵּיתָא מִפּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וַאֲתַר אַתְקִינַת לְגַמְלַיָא

למה תעמוד בחוץ. ששאלת מקום ללין את הגמלים בלבד למה תחפוץ לעמוד בחוץ אתה ואנשיך:

ואנכי פניתי הבית. בעדך ובעד אנשיך:

ומקום לגמלים. ופניתי גם כן מקום בעד הגמלים:

ומקום ב' הכא ואידך ומקום לזהב יזוקו. בשביל מקום לזהב שראה מה שנתן לאחותו פינה מקום לגמלים:

ברוך ה' אמרו רבותינו נעשה חפשי ויצא מכלל ארור לבוא לברוך ע״י ששמש את אברהם הצדיק באמונה.

ב] כשמעו את דברי רבקה. שהוא עבד אחי אביו, וחשב שהעבד הוא שליח אברהם לתת מתנות גדולות למשפחתו, ואם לאחותו נתן מתנות כ"ש שיתן אליו, ויבא אל האיש, ר"ל שמה שלא הלך אחריה לאכסניה חשב שיוכל להיות מפני שרוצה ללכת מכאן לדרכו, אבל הלא מצא אותועומד על הגמלים, או מפני שחושב שאיש אחד יאספהו אל ביתו, ובזה היה צריך שיבא העיר ושם ימתין עד שיאספו אותו והוא עומד על העין, ולא נשאר לאמר רק שממתין שם עד יהיה להם עת לפנות הבית, לכן אמר ואנכי פניתי הבית:

צ דאם לא כן פניתי הבית מיותר, דמה לי בזה שמעיקרא לא היה פנוי, ביש מקום ללון ולגמלים די: