בראשית כג, ג

וְקָם אַבְרָהָם מֵעַל אַפֵּי מִיתֵהּ וּמַלֵּל עִם בְּנֵי חִתָּאָה לְמֵימָר

וְקָם אַבְרָהָם מִן מַחֲמֵי אַפִּין עַל מֵיתֵיהּ וּמַלֵיל עִם בְּנֵי חִתָּאָה לְמֵימַר

פני מתו. רמז לגוף. ועוד תמצא פי' לאמר:

מעל פני מתו וידבר אל בני חת. שלא חל עליו אבלות עדיין והיה יכול לצאת ולדבר אל בני חת:

ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר. מלמד שאסור לספר לפני המת: י"פ בני חת בפרשה לפי שהמברר מקחו של תלמיד חכם כאלו קיים עשרת הדברות שיש בהם י"פ אות ח"ת:

ויקם אברהם וגו' וידבר אל בני חת. אנשי המקום היו בני חת, וכן כתיב (בראשית י׳:ט״ו) וכנען ילד את צידן בכורו ואת חת, וכולם בני כנען הם, ולמדנו הכתוב דרך ארץ כי המדבר ברבים צריך לעמוד, וכן חזר למטה, ויקם אברהם וידבר אתם לאמר.

ונראה כי המנהג היה כשידבר היחיד בפני רבים מדבר מעומד ובכלותו לדבר ישב במקומו, וכן עשה אברהם דבר מעומד, ואמר גר ותושב אנכי עמכם, ואח"כ ישב במקומו וענו בני חת שמענו אדוני נשיא אלהים אתה, וכאשר רצה לדבר שנית עמד ודבר, וע"כ הוצרך לחזור שנית ויקם אברהם.

ומה שאמר מעל פני מתו והיא היתה נקבה, מפני שהגוף לשון זכר, ומה שימות מן האדם הוא הגוף לא הנפש כי היא קיימת נצחית.

מעל פני מתו. על דרך אמרם זכרונם לברכה (שבת קנב:) שקודם שיסתם הגולל, נפש אדם רואה ויודעת כל מה שלפניה. עוד מכאן שמשכיבין המת על גבו (בבא בתרא עד.).

וידבר אל בני חת לאמר. ירצה כי לצד שהוא שאל ״תנו לי אחזת״ וגו׳, שנראה מדבריו שמתרצה הוא בכל מקום שיתנו לו, לזה אמר הכתוב לאמר, פרוש: לא זה הוא תכלית הדבור אלא הכנה לאמר מבקשו כי הוא זה שדה עפרון.

עוד ירצה לתת טעם למה הצרך אברהם לדבר אל בני חת, גם להאריך כל האמור בענין, וכי מי שהיה צריך לקנות אחזת קבר או שדה אחד לחרשו או לנטעו יהיה צריך להרעים תבל ויושביה? לזה גמר אומר לאמר – פרוש: לא לצרך ארבע אמות קרקע לקבור שרה הצרך לדבר ליושבי ארץ, אלא לאמר האמור בענין שקנה מערת המכפלה אשר אין ערוך אליה, ולזה הצרך לדבר לכלן ולכל ההמצאות כדי שיועיל קניתה כפי הדין.

עוד ירצה להסיר תרעומת גדולה מעל אברהם, והוא איך ישאל מתנת חנם ויאמר ״תנו לי אחזה״, לזה הקדים ואמר לאמר, פרוש: לבבו לא כן יחשוב, אלא מפיו אמר הדברים, ודעתו לבא בטענה כאשר אבאר בסמוך.

אל בני חת. עם הארץ היו רבים אך משפחת בני חת היו מנהיגי העיר וגם עפרון היה מהם ע״כ הי׳ דברו תחלה לבני חת: