בראשית כג, ד

גר ותושב אנכי עמכם. גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם ומדרש אגדה אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקדוש ברוך הוא (לעיל יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת:

אחזת קבר. אחוזת קרקע לבית הקברות:

דַּיָּר וְתוֹתַב אֲנָא עִמְּכוֹן הָבוּ לִי אַחֲסָנַת קְבוּרָא עִמְּכוֹן וְאִקְבַּר מִיתִי מִן קֳדָמָי

דַיָיר וְתוֹתָב אֲנָא עִמְכוֹן בְּבָעוּ זַבּוּנִי לִי אַחֲסָנַת קְבוּרְתָּא עִמְכוֹן וְאִיקְבַּר יַת מֵיתִי תַּמָן

גר ותושב אנכי עמכם היה המנהג להיות להם בתי קברות איש לבית אבותיו ושדה קבורה אחד יקברו בו כל הגרים והנה אברהם אמר אל בני חת אני גר מארץ אחרת ולא הנחלתי מאבותי בית הקברות בארץ הזאת והנה עתה אני תושב עמכם כי חפצתי לשבת בארץ הזאת ולכן תנו קבר להיות לי לאחזת עולם כאחד מכם ומפני שאמר "תנו" חשבו שבקש אותה מהם במתנה וענו אותו אינך נחשב בעינינו כגר ותושב אבל אתה מלך המליכך האלהים עלינו ואנחנו ואדמתנו עבדים לך תקח כל בית הקברות שתחפוץ בו וקבור מתך שם ויהיה לך לאחזת קבר לעולם כי איש ממנו לא ימנעהו ממך:

גר. לבדו הוא הלן:

ותושב. הוא הגר היושב בארץ. אמר הנה אני תושב עמכם והמות גזור עלינו ואין לי מקום שיהיה לי. אחזה כמו נחלה. או מקו' שאוחז אותו בכסף להיות קבר למתי:

גר ותושב אנכי - מארץ נכריה באתי לגור כאן ונתיישבתי עמכם, לכן אין לי מקום קברות אבות הנה.

תנו לי אחוזת קבר - הניחו לי לקנות קרקע כאן ותתרצו אתם יושבי העיר להניח לקבור בה מתי ממשפחתי, כי אחוזת קבר אין יכול להיות אלא ברצון כל בני העיר וכך מוכיח לפנינו, כשנתן אברהם הכסף לעפרון ויקם לאברהם למקנה, אח"כ קבר אברהם וקם לו לאחוזת קבר מאת כל בני חת.

מלפני - אוציאנו מלפני לקוברו.

גר ותושב. ובשביל היותי גר אין לי פה קבר כאמרו ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר והטעם שאני מבקש לקנותו הוא מפני שאני תושב עמכם שבאתי להשתקע לא לגור בלבד:

תנו לי אחזת קבר. הסכימו שתהיה לי אחזת קבר כאמרו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת:

תנו לי אחוזת קבר עמכם. היה המנהג להיות לכל משפחה ומשפחה שדה בית הקברות בפני עצמו, והיה להם שדה אחד יקברו שם הגרים,. וע"כ אמר אברהם גר ותושב אנכי עמכם, כלומר גר אנכי מארץ אחרת שבאתי להתישב עמכם ואין לי בית הקברות שיהיה לי נחלת אבות, ואתם תנו לי אחזת קבר עמכם, שאהיה כאחד מכם אע"פ שאני גר, מאחר שאני רוצה להתישב עמכם. והשיבו לו שמענו אדוני. אמר שמענו בלשון רבים, ואמר אדוני בלשון יחיד, כי היה יחיד מדבר עם אברהם בעד כולם ומפני כבודם לא רצה לאמר אדוננו ואמר אדני דרך מוסר. ואמר נשיא אלהים אתה בתוכנו, כלומר אינך נחשב בעינינו כגר אבל אתה בתוכנו נשיא אלהים, כי הגר הבא מן החוץ הוא נבזה ואתה בתוכנו נכבד ונשיא כמלך, ואנחנו ואדמתנו עבדים לך, וע"כ בחר לך איזה שדה בית הקברות שתרצה, ושם קבור מתך כי איש ממנו לא ימנע ממך אפילו קברו המיוחד לו. והוא השיב להם אם יש את נפשכם, כלומר אין חפצי לקבור מתי בשדה קבר אחר אבל אם תרצו להיטיב לי פגעו בעפרון בן צחר, כך פירש הרמב"ן.

גר ותושב אנכי עמכם, גר שבאתי מארץ נכריה, ותושב שדעתי להתיישב עמכם. כאן פרש״י ואם לאו אטלנה מן הדין ואם תאמר הרי בפרשת לך לך גבי והכנעני והפרזי אז יושב בארץ פרש״י עדיין לא היה לאברהם חלק בארץ שעדיין לא היה לאברהם זרע וכתיב לזרעך אתן את הארץ הזאת אבל עכשיו בפרשת חיי נולד יצחק והיה לו חלק בארץ.

תנו לי אחזת קבר אם אקבר את מתי באחד משדה אנשי העיר היום או למחר יבא בעל השדה לחרוש ויחטט בקבר וישלך העצמות, אבל משתתנו לי אחוזת קבר אין לחוש שיחרשו בו.

תנו לי אחוזת קבר עמכם. וא"ת מה היה שואל אברהם אם לקבור מתו עם מתיהם הא כתי' במבחר קברינו קבור את מתיך ועוד בתחלה אמר תנו לי מפני מה קנה בכסף מלא. וי"ל דה"ק תנו לי אחוזת קבר לבית הקברות שאין אדם רשאי אף בשלו לעשות בית הקברות אלא ע"פ גדולי הדור והם ענו למה תשאל קבר לבדך במבחר קברינו קבור את מתיך א"ל ח"ו איני רוצה לקבור עם מתיכם אלא פגעו לי בעפרון בן צוחר למכור לי המערה לאחוזה לכך כתי' למקנה ולאחוזה הוקנאה מאת בני חת פי' מעם הארץ ועוד מהמלך וכן משמע הפסוק שלקח מכולם שלא יצא ערעור בדבר:

גר ותושב. גר שבאתי מארץ אחרת ותושב שדעתי להתיישב עמכם והם השיבו אין אתה גר בעינינו רק נשיא אלקים:

גר ותושב וגו׳. טעם טענתו ״גר ותושב״, על פי מה שכתב רמב״ם בפרק ג׳ מהלכות זכיה ומתנה וזה לשונו: יכול ליתן מתנת חנם לגר תושב שאתה מצוה להחיותו, דכתיב (ויקרא כה:לה) ״גר ותושב וחי עמך״, עד כאן. ויש לך לדעת כי כל תורתנו הקדושה היא שכליית, ובפרט בעניני ההנהגה הארצית, וכמו שאנו מתנהגים בגר היושב עמנו, כמו כן יתחיב שכליות יושבי הארץ להנהיג ביניהם להחיות אדם שהוא גר ותושב עמהם ולתת לו מתנת חנם, והיא טענת אברהם גר ותושב אנכי תנו לי. ודקדק לומר ״גר״ ולא הספיק לומר ״תושב״, המכון לומר שהגם שאני גר ואיני מכם, אף על פי כן הריני תושב. עוד טעם אמרו גר, כי חש לומר על עצמו תושב בעולם הזה, והוא הפך מדת הצדיקים, לזה הקדים לומר ״גר״.

ואקברה וגו׳. פרוש שלא יעכבוהו. עוד נתכון לומר להיות שעתיד הוא לגלות דעתו כי חפץ בשדה עפרון ונותן בה ממון, עתה יאמרו: מה ראה אברהם לתת כולי האי בסדנא דארעא, הלא דבר הוא, ודאי שראה בו דבר גדול שישוה בכפלי כפלים! לזה הקדים לומר ״ואקברה מתי״, לקברו מלפני, פרוש, זה הוא שמכריחו שלא לחוש על ממונו, ואם לא היה מתו לפניו לא היה קונה דבר. ומעתה הגם שיקנה שדה עפרון בכל ממון שבעולם, יתלו שהוא מקום מבחר לקבורה ולהם אין בכך כלום.

גר ותושב. באשר כבר עקר דירתו מחברון הרי הוא שם כגר. ובאשר היה דר שם כבר כ״ה שנים ורוצה לקבוע שם מקום קבורה גם לעצמו ה״ז כתושב. והקדים לומר שהוא גר להתנצל על מה שלא הכין לו אחזת קבר מכבר כמו שהיה מנהגם שכל אדם חשוב עושה אחזת קבר לו ולזרעו בפ״ע לבד בה״ק הכולל לעניים ולאורחים. ע״ז התנצל שהוא גר. ומשעה שזכה לבן לא היה שם. אבל עתה מבקש זכות לזה שה״ה תושב. וע׳ מש״כ ויקרא כ״ה כ״ג:

גר ותושב אנכי עמכם. אברהם רצה דוקא אחוזת קבר שהוא בית קברות מיוחד אל כל המשפחה. והנה הגר לא ישאל אחוזת קבר אחר שאין דעתו לישב שם בקבע הוא ובני ביתו, והתושב לא יצטרך לשאול אחוזת קבר באשר י"ל שם שדה ונחלה שיכול להקצות ממנה מקום לאחוזת קבר, אבל אנכי גר עד עתה ואין לי פה שדה ואחוזה מכבר, ועתה אני רוצה להיות תושב לשבת פה בקביעות עם בני ביתי, לכן אבקש תנו לי אחוזת קבר עמכם, שיהיה מיוחד לכל בני ביתי, ואקברה מתי מלפני, דקדק במלת לפני, שלא תנוח דעתי בקבורתה רק באופן זה שאדע שמקום זה הוא אחוזת קבר לכל המשפחה, ואם לא יהיה נחשב בעיני כאלו לא קברתיה כראוי, כי רצה מצד אמונתו שכל המשפחה יקברו במקום אחד, כענין ושכבתי עם אבותי:

י ואם תאמר והלא בפרשת לך לך כתיב (לעיל י"ג ז') והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ושם (ד"ה ויהי) פרש"י ולא זכה בה אברם עדיין, שמע מינה דעדיין לא היה לאברהם חלק בה, ויש לומר דלעיל לא היה עדיין זרע לאברהם, אבל עתה היה לו זרע, ולכך נקט הכא שאמר לו הקב"ה לזרעך אתן וגו', ועתה יש לי זרע ולכך לכל הפחות תנו לי אחוזת קבר, אף שעדיין אין זרעי ראוי לרשת את הארץ כיון שעדיין מועטים הם:

כ דקשה לרש"י דאין לשון אחוזה נופל אלא בדבר שיש בו ממש, לא על קבר שהוא בור חלול, לכן פירש"י אחוזת קרקע לקבר ואחוזה קאי אקרקע, והרא"ם פירש דאחוזה שייך על קרקע שהוא תחת רשות האדם, לא כן קבר שהוקצה למת, לכן פירש שיתנו לו קרקע לאחוזה לעשות קברות: