במדבר ח, ג

ויעש כן אהרן. להגיד שבחו של אהרן שלא שנה:

וַעֲבַד כֵּן אַהֲרֹן לָקֳבֵל אַפֵּי מְנַרְתָּא אַדְלֵק בּוֹצִינָהָא כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה

וַעֲבַד כֵּן אַהֲרן כָּל קֳבֵיל אַפֵּי מְנַרְתָּא אַדְלֵיק בּוֹצִינָהָא הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה

וְטַעַם וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן – לוֹמַר שֶׁהוּא הָיָה הַמַּדְלִיק אוֹתָן כָּל יָמָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמִּצְוָה כְּשֵׁרָה בְּבָנָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו״ (שמות כז כא), אֲבָל הָיָה הוּא מִזְדָּרֵז בַּמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת הָרוֹמֶזֶת לְדָבָר עֶלְיוֹן וְסוֹד נִשְׂגָּב. וְאוּלַי נִרְמָז לוֹ זֶה מִפָּסוּק: ״מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ (ויקרא כד ג), כִּי בוֹ בָּחַר הַשֵּׁם בְּיָמָיו. וּמִפְּנֵי זֶה אָמַר גַּם עַתָּה "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן בְּהַעֲלֹתְךָ", וְלֹא אָמַר ״דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו בְּהַעֲלֹתְכֶם״:

ויעש כן וגו׳ כאשר וגו׳. צריך לדעת למה הצרך לומר אל מול פני וגו׳, ולא הספיק במאמר ״ויעש כן״ וגו׳. עוד חזר לומר כאשר צוה וגו׳, והוא המאמר עצמו שאמר ״ויעש כן״ וגו׳. יכון לומר על זה הדרך: אמרו ויעש כן כנגד פרוק הנרות וקנוחם כדי שתהיה כחדשה, שבזה יצדק החנוך כמו שאמרנו. ואמרו אל מול פני וגו׳ כנגד סדר הנחתן שיהיו פיפיותיהם אל מול פני וגו׳. ואמרו כאשר צוה לצד שהדבור היה ביום, ובא לומר שאז בזמן שנצטוה עשה מעשה האמור. לזה אמר כאשר וגו׳, לומר שעשה בזמן שצוה ה׳ שהיא בערב. והגם שאמרנו כי ישנה להדלקה ביום בנר מערבי, דבר זה לא היה אלא בזמני ירידת עם ה׳, שהיה כבה נר מערבי (יומא לט:), לא בימי אהרן, ומה גם בתחלת הקמת המשכן. גם רמז באמרו כאשר צוה וגו׳ להודיע שבחו של אהרן, כי מה שעשה אהרן לא עשאו לצד המעלה והכבוד אשר האמיר אותו ה׳, אלא לצד עשות מצות ה׳, על דרך אמרו (תהלים מ:ט) ״לעשות רצונך אלהי חפצתי״.

ויעש כן אהרן. כבר ביארנו בשם הספרי שעשה לה פנים והפי׳ שהוא בעצמו הדליק בראשונה. והעמיד את המעלה שעולין בה להדליק במקום קבוע. ובזה נעשה הפנים לעד. ובניו היו מדליקים אח״כ בזה הפנים:

כאשר צוה ה׳. בקבלה באיזה צד יעשה הפנים. אם במזרח ומערב יהיו מונחין או בצפון ודרום:

ויעש כן אהרן מפרש אל מול שעשה מול ופנים (כנ"ל סי' ג'), וכן שהעלה נרותיה ע"י שעשה מעלות, ועז"א מכאן אמרו (ר"ל במשנה דתמיד), ופי' הרע"ב ג' מעלות כנגד ג' העלאות דכתיבי במנורה, ומ"ש כאשר צוה ה', פירוש שיהיה חצי לוג לכל נר כמ"ש במנחות (דף פ"ט), ולמ"ד צפון ודרום מונחים והנר האמצעי שהקנה שלו נקרא בשם מנורה (כנ"ל סי' ז') בו נעשה הנס, הגיד בזה שבחו של אהרן, שהעלה נרותיה אל מול פני המנורה שהוא נר האמצעי שהוא ג"כ נר המערבי שהיה דולק בנס כל ימי חיי אהרן כי הנס הזה היה בזכות הכ"ג כנ"ל, וזה שפרש"י ז"ל ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה ר"ל שאהרן עשה כן חצי לוג לכל נר ובכ"ז אל מול פני נר האמצעי שהוא המערבי העלה כולם, כי נר המערבי דלק בנס וממנו היה מדליק את כולם והיה שבחו של אהרן שלא שינה, ר"ל שלא הוצרך לשנות לתת בנר המערבי יותר מחצי לוג כדי שידלק עד הלילה כי דלק בנס בזכותו:

והנה בכ"מ שנזכר אהרן במצוה הנוהגת לדורות יכוין על הכ"ג שעומד במקום אהרן, ובאשר בנרות אמר בפרשת אמור יערוך אותו אהרן שהוא הכ"ג (כנ"ל סי' ד') פירש בפ' תצוה יערוך אותו אהרן ובניו, כי מצאנו בעבודת יוהכ"פ דכתיב אהרן והוא רק בכ"ג וכן בעבודת פר העלם דבר כתיב ולקח הכהן המשיח [ועמ"ש ויקרא סי' רי"ג וצ"ע] אולם בקטורת נאמר והקטיר עליו אהרן ולא ידעינן אם גם כהן הדיוט כשר לזה, ואמר שיש ללמדו מנרות ששוה אליהם בג' דברים שהוא עבודה בא"מ והוא בבגדי זהב ונאמר בו תמיד, ואין ללמדה מיוהכ"פ שהוא בבגדי לבן ולא מפר העלם דבר שלא נאמר בו תמיד:

ה דאם לא כן ויעש כן אהרן למה לי וכי תעלה על דעתך שלא עשה מה שצוה ה' על ידי משה. ואף על גב שבלאו הכי נמי ידעינן שעשה ציווי של הקדוש ברוך הוא. מכל מקום דבר גדול הוא זה שהפסוק מעיד על צדקתו וכן כל כיוצא בזה: