מטמונים מהפרשה

"ויעש כן אהרן" (ח, ג).

רש"י מביא את דברי הספרי: "ויעש כן אהרן, מגיד שבחו של אהרן שלא שינה".

מהו שבחו של אהרן שלא שינה? – שאל המגיד מדובנא – הרי כל אדם מישראל יודע שאין להרהר אחר דברי ה', ואם נצטווה, ודאי שלא ישנה, ומה הרבותא?!

משל למה הדבר דומה? – אמר המגיד – לשלשה אנשים שחלו במחלה קשה. פנו שלשתם לרופא מפורסם ובקשו את עזרתו.

נתן הרופא לשלשתם תרופות והוראות מתאימות. החולה הראשון, מילא אחר הוראות הרופא במדויק ולאחר זמן קצר החלים כליל.

השני, הבין קצת בחכמת הרפואה, ומשום כך התחכם בטיב הרפואות, ונטל רק את אלו שנראו בעיניו, ולא הבריא.

השלישי, גם הוא חקר את טיב הרפואות, אולם למרות זאת, נטל את כולם והבריא.

התורה – סיים המגיד – היא תרופה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא כנגד היצר הרע! ישנם בני אדם המקיימים את מצוות התורה בלא להרהר אחריהם כלל.

לעומתם, ישנם כאלה המנסים להבין את טעמי המצוות, ומקיימים את הנראה להם. אולם חכמי ישראל מקיימים את כל המצוות ומנסים עם זאת להבין את טעמיהם.

אהרן הכהן לא שינה, בין מתוך הבנה, בין מתוך אי הבנה, אלא לא שינה רק משום שכך ציווה ה'! על כך נאמר שבחו!

"ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל... כי הם זקני העם ושטריו וכו' והתייצבו שם עמך" (יא, טז).

בעיירה אחת הסמוכה לעיר בריסק, פרצה מחלוקת קשה בענין בחירת רב לקהילה. כאשר ראו בני העיר כי אין הדבר בא לידי גמר, החליטו להביא את הדבר לפני רבה של בריסק, הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק.

שמע הרב את פרטי המחלוקת ואמר: בפרשת בהעלותך אנו מוצאים שבני ישראל התלוננו ואמרו "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים", וכתשובה לטענותיהם אומר לה' למשה: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתייצבו שם עמך". יש להבין מה ענין זה לזה?

אלא – סיים רבי יוסף דוב – כאשר ראה הקב"ה שבני ישראל מרבים להתלונן ולריב על עסקי פרנסה וקצרה ידו של משה רבינו מלהושיעם בכל דרישותיהם, השיא לו עצה טובה ואמר: "אספה לי שבעים איש", תכין רשימה של שבעים "רבנים" חדשים ומיד תראה כי כל העם ישכחו את הירקות והשומים!...