אור החיים על בראשית פרק לג

ויאמר עשו יש לי וגו׳. צריך לדעת למה הצרך לומר אחי אחר שעמו היה מדבר, ועוד היה לו להקדימה בתחלת הדבור לא באמצע הדברים.

אכן כונת עשו הוא על זה הדרך: אם לצד הנאתי אתה מכון – יש לי רב ואיני צריך לזה, ואם להנאת עצמך אתה מכון כדי שיתקרב לבי אליך, כמו שגלה באמרו ״למצוא חן״ – אחי יהי לך וגו׳, פרוש, לא יוכר אהבתי אותך שהיא לצד האחוה אלא אם תחזיר מנחתך, שזולת זה יראה כי מה שאני מתנהג עמך באחוה אינו אלא לצד המנחה, וזה הוא שיעור הכתוב, אחי, פרוש, תהיה נכר שאני מחזיק אותך באחי אם יהיה לך וגו׳:

אל נא אם נא מצאתי וגו׳. צריך לדעת למה האריך לומר נא שתי פעמים?

אכן כונת הכתוב הוא על זה הדרך, כי בא להשיב שדבריו אמת הם, שיותר יכר מדת אחוה אם לא יקח ממנו דבר. אבל אימתי היה הדבר כן? קודם שהביא, אך לא עתה אחר שהביא לו המנחה אין ראוי להחזירה לו. והוא אמרו אל נא, פרוש: עתה אחר שהבאתי לך המנחה, אם נא מצאתי חן ואהבתני כאח לאחיו, תוסיף לעשות עמי חסד שתקח מנחתי מידי. ולזה דקדק לומר ולקחת בתוספת וא״ו. ואמרו כי על כן, פרוש: שתהיה אפן המנחה לא להתנהג עמי באחוה אלא כמשפט המקבלים פני הגדולים שלא יראו פניהם ריקם, ולזה צריך להתרצות לקחת מנחתי, שזולת זה יגיד הפכיות הרצון והחבה:

ואם לחששת שלא ימעיט מהונו של יעקב, לזה אמר כי ״חנני אלהים וכי יש לי כל״. פרוש אמרו כל, אולי שיכון לומר כי המנחה שהביא לו אינה פורצת פרצה בנכסיו, ואחר שנתן לו מה שנתן לו במנחה, נשארים נכסיו כאשר היו מקודם כלם בשלמות בלא מחסור, והבן.

עוד ירמז באמרו כל שהיא בחינת הקדשה שנקראת כל, ובחינה זו כשתהיה משגת באדם אין החסרון עושה רשם והחסר נשלם מעצמו, וכברכת ישראל כחול שהחסר נשלם מעצמו והיא ברכת כל. והוא סוד (מלכים א י״ז:ט״ז) ״כד הקמח לא כלתה״. ועין מה שפרשתי בפסוק (בראשית ל״ג:י״ח) ״ויבא יעקב שלם״. וברכה זו זכו בה כל האבות: אברהם בכל, יצחק מכל, יעקב כל (בבא בתרא מ״ז.). וזה סודה. ומעתה נותן טעם טוב באמרו ״קח נא את ברכתי וגו׳ כי חנני אלהים וכי יש לי כל״ והנחסר נשלם מעצמו.

למה זה אמצא וגו׳. פרוש, למה הוא מפליג אהבתו עמו בפרט זה, יותר הוא בוחר שיתמיד עמו מציאות חן לעתיד מעשות לו זה, והוא אמרו ״אמצא חן בעיני אדוני״ לשון עתיד.

נסע סכתה. פרוש, וטעם קריאת שמה סכתה, בשביל שלמקנהו עשה סכות, על כן וגו׳, ולא אמר ״לסכות״ שאז תבין שקודם בא יעקב היתה נקראת סכות ולא כן הוא. ואם תאמר: וכי בשביל שעשה שם יעקב סכה יקרא למקום כן? אולי כי עשה דבר חדש בחמלתו על המקנה מה שלא עשה כן אדם קודם, שיכין סכה לבהמות, ולשנוי חדש קרא המקום עליו.

ויבא יעקב שלם. צריך לדעת מה כונתו באמרו שלם, ורבותינו זכרונם לברכה (שבת לג:) אמרו דרשות. עוד צריך לדעת כונת הכתוב באמרו בבאו מפדן ארם, אין ידוע המכון בזה. ורש״י זכרונו לברכה פרש ״כאדם האומר״ וכו׳ יעין דבריו, ודבר זה ידוע הוא מספורים הקודמים.

אכן נראה כי יודיע הכתוב כי מה שחסר מנכסיו יעקב אבינו במנחה אשר נתן לעשו, השלים ה׳ חסרונו מנכסיו מנכסיו שהביא מפדן ארם, והוא אמרו ויבא יעקב שלם וגו׳ בבאו מפדן וגו׳, פרוש, שלם בנכסים כשיעור בואו מפדן ארם, והגם שנכה מהם במנחה גדולה, אף על פי כן ה׳ שלם לו, והיא ברכת ״כל״ שנתן לו ה׳ כמו שפרשתי (בראשית לג:יא).