יבום וחליצה – מה זה ומה נוהגים בימינו?
כשאדם נשוי נפטר בלא ילדים, התורה מצווה על אחיו לייבם את אלמנתו – לשאת אותה, ״והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת״ (דברים כה, ה–ו). אם האח אינו רוצה, עושים ״חליצה״: בבית דין, האלמנה חולצת את נעלו, ואז היא מותרת להינשא לאחר (רמב״ם יבום וחליצה א, א–ב). בתחילה מצוות יבום הייתה קודמת, אבל המשנה (בכורות א, ז) אומרת: ״ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה – אמרו מצות חליצה קודמת״. בפועל, בימינו נוהגים בחליצה. אלה שאלות של דין ממש, ובכל מקרה כזה פונים מיד לבית דין או לרב מוסמך.
״להקים לאחיו שם בישראל״
״כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו – לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה״ (דברים כה, ה). ״והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת, ולא ימחה שמו מישראל״ (כה, ו). זו מצווה של חסד כלפי המת: שזכרו ושמו ימשיכו, ושאלמנתו לא תישאר לבדה.
הרמב״ם (יבום וחליצה א, א) פוסק: ״מצות עשה מן התורה שייבם אדם אשת אחיו מאביו... אם מת בלא זרע״, ו״לא רצה לייבם או שלא רצתה היא – הרי זה חולץ לה, ואחר כך תהיה מותרת להנשא לאחר״ (א, ב). וכן שולחן ערוך אבן העזר קנו, א.
החליצה
״ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו – ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים... ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו... וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו״ (דברים כה, ז–ט).
המשנה (יבמות יב, א) קובעת ש״מצות חליצה בשלושה דיינין״, ומפרטת איזה מנעל כשר. בית הדין ״משיאין לו עצה ההוגנת לו״ (יב, ו), והרמב״ם (יבום וחליצה ד, א) מוסיף שאם היא צעירה והוא זקן, או להפך, יועצים לחלוץ. השולחן ערוך (אבן העזר קסט) מפרט את הטקס: שלושה דיינים שאינם קרובים, ונוהגים להוסיף עוד שניים.
״ועכשיו – מצות חליצה קודמת״
המשנה במסכת בכורות (בכורות א, ז) אומרת: ״מצות יבום קודמת למצות חליצה – בראשונה, שהיו מתכוונין לשם מצוה. ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה – אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום״. בגמרא (יבמות לט ע״ב) מובאת דעת אבא שאול, שהכונס יבמתו ״לשם נוי, לשום אישות... כאילו פוגע בערוה״.
השולחן ערוך (אבן העזר קסה, א) מביא את שתי הדעות, והרמ״א מאריך בדרכי הנוהג. בפועל, בכל הקהילות כמעט נוהגים בזמן הזה בחליצה, ובארץ ישראל קבעו זאת בתי הדין הרבניים כתקנה. גם כך, אלמנה במצב הזה זקוקה לחליצה לפני שתוכל להינשא שוב – ובית הדין מלווה זאת.
רות ובועז – חסד של גאולה
המגילה שבה נקשר עניין הייבום בקהל ישראל היא מגילת רות. אין זה יבום מן הדין, אלא גאולה – בועז נושא את רות המואביה, אלמנת מחלון, ״להקים שם המת על נחלתו״ (רות ד, ה), והגואל הקרוב יותר חולץ את נעלו. מן הנישואין האלה יצא דוד המלך. הסיפור מראה את רוח הדין: נאמנות למת, וחסד לאלמנה שנשארה לבדה.
הדינים עצמם מורכבים מאוד – מי נחשב ״אח״, מה הדין כשיש כמה אחים, אחים שאינם שומרי מצוות, או אח שגר בחוץ לארץ. אלה שאלות של בית דין, ובכל מקרה כזה פונים אליו מיד, ברגישות ובליווי.
טעויות נפוצות
- לחשוב שיבום הוא ״מנהג עתיק״ שאינו נוגע היום. אלמנה של אדם שמת בלא ילדים זקוקה בימינו לחליצה לפני שתינשא.
- לחשוב שהיבם יכול לכפות יבום. בזמן הזה ״מצות חליצה קודמת״, ובית הדין מלווה את התהליך.
- לטפל בשאלה כזו לבד. מדובר בדיני אישות – פונים לבית דין.
שאלות נפוצות
מתי יש מצוות יבום?
כשאדם נשוי נפטר בלא ילדים, ויש לו אח מאביו (דברים כה, ה; רמב״ם יבום וחליצה א, א).
מה זה חליצה?
טקס בבית דין של שלושה, שבו האלמנה חולצת את נעל היבם ואומרת ״ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו״ – ואחריו היא מותרת להינשא לאחר (דברים כה, ז–ט; משנה יבמות יב).
האם עושים היום יבום?
בפועל נוהגים בחליצה, לפי המשנה ״ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה – מצות חליצה קודמת״ (בכורות א, ז). בארץ ישראל קבעו זאת בתי הדין הרבניים.
מה הקשר בין מגילת רות ליבום?
בועז נושא את רות ״להקים שם המת על נחלתו״ – זו גאולה ברוח הייבום, אף שאינה יבום מן הדין, והגואל הקרוב חולץ את נעלו.
עוד בזוגיות, שידוכים וחתונה
מאמרים מהעלונים בנושא
בכל שאלה מעשית יש לשאול רב.