גירושין בהלכה – העקרונות, הגט ו״המזבח מוריד דמעות״

״וכתב לה ספר כריתות״

״כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר – וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו״ (דברים כד, א). הרמב״ם (גירושין א, א–ב) לומד מן הפסוק עשרה דברים שהם ״עיקר הגירושין מן התורה״: שהבעל מגרש ברצונו, שהגירושין בכתב, שהכתב מבטא כריתה גמורה, שנכתב לשמה, שהוא נמסר לידה, ועוד.

כלומר, גירושין אינם הכרזה ואינם החלטה של שופט. הם מעשה הלכתי מדויק, שבו הקשר שנוצר בקידושין מותר באותה דרך: בשטר ובעדים. גט שלא נעשה כדין – אינו מתיר, ולכן כותבים אותו רק בבית דין ובידי סופר מומחה.

מחלוקת התנאים, ו״המזבח מוריד דמעות״

המשנה האחרונה של מסכת גיטין (גיטין ט, י) מביאה שלוש שיטות: ״בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה... ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו... רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה״. מן הדין ההלכה כבית הלל, אבל הגמרא שם (גיטין צ ע״ב) מסיימת את המסכת בדברי רבי אלעזר: ״כל המגרש אשתו ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: וזאת שנית תעשו, כסות דמעה את מזבח ה׳... על כי ה׳ העיד בינך ובין אשת נעוריך״ (מלאכי ב, יג–יד).

וכך פוסק הרמב״ם (גירושין י, כא): ״לא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערות דבר... ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה״. והגמרא בסנהדרין (כב ע״א) מוסיפה: ״בוא וראה כמה קשין גירושין״. גם השולחן ערוך (אבן העזר קיט, ג) מביא את הדברים.

חרם רבנו גרשום ורצון האישה

מן התורה הבעל נותן את הגט, ובזמן חז״ל אפשר היה לגרש גם בלי הסכמת האישה. לפני כאלף שנה החרים רבנו גרשום מאור הגולה ״שלא לגרש אשה שלא מדעתה, אם לא שעברה על דת״ – כך מביא הרמ״א (אבן העזר קיט, ו). מאז, בקהילות אשכנז ובפועל ברוב העולם היהודי, גירושין נעשים בהסכמת שני הצדדים.

מן הצד השני, יש מצבים שבהם ההלכה קובעת שהבעל חייב לגרש, למשל מומים או התנהגות מסוימת (אבן העזר קנד), ובית הדין רשאי לכפות אותו ״עד שיאמר רוצה אני״ (רמב״ם גירושין ב, כ). השאלות של סירוב גט ועגינות קשות וכואבות, ובתי הדין עוסקים בהן; מי שנמצא במצב כזה – פונה לבית הדין ולטוען רבני או לרב הבקיא בכך.

לפני הגט – ואחריו

לפני כל החלטה כזו, כדאי לבדוק אם אפשר לתקן: ייעוץ זוגי, רב שמכיר את בני הזוג, זמן. על כך במאמרים שלום בית וויכוחים בבית. אבל ההלכה גם מכירה במצבים שבהם הפרידה נכונה, ו״אשה רעה בדעותיה... מצוה לגרשה״ (רמב״ם גירושין י, כב). במקרים של פגיעה – הבטיחות קודמת לכול.

אחרי הגירושין נשארת אחריות: לילדים, ולפעמים גם לאישה. קיצור שולחן ערוך (קנב, טז) כותב: ״מותר לאדם לזון גרושתו, ומצוה היא יותר מבשאר עני, שנאמר: ומבשרך לא תתעלם״. וכל אחד מבני הזוג רשאי להינשא שוב – על כך במאמר נישואין שניים.

טעויות נפוצות

• לחשוב שגירושין אזרחיים מספיקים. בלי גט כשר האישה נשארת אשת איש לפי ההלכה.
• לחשוב שהגט הוא ״עניין טכני״. יש בו דינים מדויקים, והוא נכתב רק בבית דין.
• לגשת לגירושין לפני שבודקים אם אפשר לתקן. ״אפילו מזבח מוריד עליו דמעות״.
• לחשוב שאחרי הגירושין אין עוד אחריות. הילדים – ולפעמים גם הגרושה – נשארים באחריות.