דברים כה, ז

השערה. כתרגומו לתרע בית דינא:

וְאִם לָא יִצְבֵי גַבְרָא לְמִסַב יָת יְבִמְתֵּהּ וְתִסַק יְבִמְתֵהּ לִתְרַע בֵּית דִינָא לָקֳדָם סָבַיָא וְתֵימַר לָא צָבֵי יְבָמִי לַאֲקָמָא לַאֲחוּהִי שְׁמָא בְּיִשְׂרָאֵל לָא אָבֵי לְיַבָּמוּתִי

וְאִם לָא יִצְבֵי גַבְרָא לְמֵיסַב יַת יְבִימְתֵּיהּ וְתִיסַק יְבִימְתֵּיהּ לִתְרַע בֵּי דִינָא קֳדָם חַמְשָׁא חַכִּימִין וִיהוֹן תְּלָתָא לְדַיְינִין וּתְרֵין לְסַהֲדִין וְתֵימַר בְּלִישַׁן בֵּית קוּדְשָׁא קֳדָמֵיהוֹן מְסָרֵב יְבָמִי לְמִקְמָא לְאָחוֹי שְׁמָא בְּיִשְרָאֵל לָא צָבֵי לְיַבָּמוּתִי

יבמי. האמת כי היו״ד סימן הפעול:

[ועלתה גבי דין שייך לשון עליה].

ועלתה יבמתו השערה היבמה הולכת אחר היבם.

השערה מצוה בב״ד שיהא בגבהה של עיר ושיהא בזקנים.

להקים לאחיו שם בישראל ולא בגרים מכאן אמרו שני אחים גרים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה פטורין מן החליצה ומן היבום.

לקחת את יבמתו. להיות לו לאשה עולמית:

ואמרה. בדבור ממש ולמד מענינו בסמוך וענתה ואמרה שהוא בלה״ק דוקא. וגם שיהא דוקא אחרים מקרין כדאיתא בירו׳ בכורים פ״ג אין עני׳ אלא מפי אחר ומכ״ז למדנו שהוא דבור ממש. ומזה למדנו בכל הפרשה :

לא אבה יבמי. אינה יכולה לקבול עליו על מה שאינו רוצה ליקחנה לאשה שאינה נושאת חן בעיניו וא״א לדור עם אשה תמיד בלי נשיאת חן. אבל ע״ז קובלת שלא אבה יבמי ביאה אחת היה לו לבעול אפי׳ בלא נשיאת חן אלא לשום מצוה:

[קנז] ואם לא יחפוץ האיש האיש הוא מיותר. ואמר בספרי ולא שלא חפץ בה המקום. וכן דרש בלא אבה יבמי ובלא חפצתי לקחתה ובא אחת לעריות שיש בהם מיתת ב"ד והב' לעריות שבהן כרת וממעט גם מחליצה, והג' בחייבי לאוין ועשה שאינם ביבום אבל הם בחליצה והוא ע"פ סוגית הגמ':

לקחת את יבמתו הוא מיותר שהרי להלן אמר לא חפצתי לקחתה ואמר בספרי שמרבה עקרה וזקנה שהיה להן שעת הכושר אבל אילונית לא היה לה שעת הכושר, ועל דרך הפשט הוא כי לא דבר הכתוב במי שלא ירצה להקים לאחיו שם שהוא ענין גדול ורק שלא יחפוץ בהאשה כי לא ישרה בעיניו וזה שאמר לקחת את יבמתו:

ועלתה יבמתו השערה השערה מיותר אחרי שאמר אל הזקנים מכאן אמרו בספרי שמצוה בב"ד שיהיה בגובהה של עיר וע"ז אמר ועלתה לשון עליה:

אל הזקנים ואמר בספרי שמצוה שהב"ד יהיו מזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי יש להתבונן שהכתוב אמר שלא יחפוץ לקחתה והיא תאמר א) כי ימאן להקים לאחיו שם, ב) שלא אבה יבמה, וגם למה זה בא בג' לשונות חפץ מאן ואבה, ומיושב ע"פ מ"ש שלא דבר הכתוב במי שימאן להקים לאחיו שם ורק שלא יחפוץ בהאשה, שחפץ יקרא דבר שישיג ממנו תכלית מה, ואם שיהיה ברור לה שלא יחפוץ בה אין כאן מקום שהזקנים יקראו לו וידברו עמו דברי מוסר, ורק תבא בקובלנא שימאן מהקמת שם, ומפני שהוא דבר שהוא קשה להאמין תאמר בלשון המסופק, שמאון יורה לא על הסכם ברור כמו שדרשו חז"ל על וימאן, ומאין תדע מפני שלא אבה לקחתה, ואבה יורה על חשק מלשון תאוה שפי' שאין לו תאוה ליבמה, ולכן תבקש מהזקנים שידברו לו דברי מוסר אולי ישוב מדרכו, וזהו שאמר בספרי שמה שאמר בכאן הקמת שם יורה על הזרע ולא על הנחלה מפני שתגדיל הקובלנא:

ק ואינו כמו בשעריך תאכלנו שפירושו עיר דהא אל הזקנים כתיב ומושב הזקנים הוא בשער ב"ד: