שמות ט, ג

הנה יד ה' הויה. לשון הוה, כי כן יאמר בלשון נקבה על שעבר היתה ועל העתיד תהיה ועל העומד הויה, כמו עושה, רוצה, רועה:

הָא מָחָא מִן קֳדָם יְיָ הַוְיָא בִּבְעִירָךְ דִי בְחַקְלָא בְּסוּסְוָתָא בַּחֲמָרֵי בְּגַמְלֵי בְּתוֹרֵי וּבְעָנָא מוֹתָא תַּקִיף לַחֲדָא:

הָא מְחַת יְדָא דַיְיָ הַוְיָא כְּעַן כַּד לָא הֲוַת לְמֶהֱוֵי בִּבְעִירָךְ דִבְחַקְלָא בְּסוּסְוָותָא בְּחַמְרֵי בִּגְמַלֵי בְּתוֹרֵי וּבְעָנָא מוֹתָא תַקִיף לַחֲדָא

מִתְגַרְיָא לְחוֹד:

במקנך אשר בשדה התרה אותם בהווה כי רוב המקנה בשדה אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית כמו שאמר (להלן פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים ויתכן כי בעבור היות תועבה למצרים כל רועה צאן (בראשית מו לד) היו מפרישים אותם מן הערים בלתי בעת השתמשם בסוסים לרכוב ובחמורים במשא והנה היה המקנה רחוק ממצרים בשדה גבול גשן ויתערב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל ועל כן הוצרך לומר והפלה ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל או בעבור שהדבר משנוי האויר ראוי שיתפשט בכל הפלך רק שעשה השם עמהם להפליא

הנה יד ה' הויה. הנה מצאנו שיתחלף היו"ד בוי"ו. ואתה הוה להם למלך. והפך זה שוי"ו אשר לא יבושו קוי. יתחלף ביו"ד וקוי ה' יחלופו כח:

ומלת דבר. שם כלל לא מצאנוהו בפעלים. רק במקום אחת ותדבר את כל זרע הממלכה. ובספר מלכים כתוב ותאבד. והפי' רחוק רק לא ידענו טוב ממנו:

הנה יד ה' הויה. הזכיר במכה זו חמישית יד ה' הויה שהוא ה"א אחרונה שבשם, והזכיר לשון הויה והוא השם האחרון מצרוף השם המיוחד הסובל י"ב בתים כנרמז בכתוב זה שמי לעולם והזכיר ג"כ ה' מינין מן המקנה, והבן זה.

במקנך אשר בשדה. התרה אותם בהוה כי רוב המקנה בשדה כלשון (שמות כ״ב:ל׳) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו שאף טרפה שבבית אסורה אלא דבר הכתוב בהוה, וכן בכאן כי הדבר היה אף במקנה שבבית כענין שכתוב (פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים.

אבל כתב הרמב"ן ז"ל כי הזכיר אשר בשדה מפני שכל המקנה שלהם היה בשדה לא היו מאספין אותו אל הבתים כלל לפי שתועבת מצרים כל רועה צאן ומפני כן היו מרחיקים אותו מן הערים. והנה המקנה היה רחוק מארץ מצרים בשדה גבול ארץ גשן והיה הכל מעורב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל, ועל כן הוצרך לומר והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים, או מפני שמכת הדבר הוא משנוי האויר והאויר כלו היה שוה במקום אחד ובזמן אחד והיה ראוי שיתפשט קלקול האויר גם במקנה ישראל רק שעשה הקב"ה עמהם נס.

הנה יד ה׳ הויה לפי סברת שקול הדעת יש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר על מכת דבר וברד שלא שמשו רביע החדש.

במקנך אשר בשדה גם הבהמות שהצלתם מן הערוב על יד רועים לא יוכלו לעמוד בחזקת מכה זו.

הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה. מן הערוב הייתה ניצול במגדלים ובמבצרים אבל עתה לא תוכל להציל בהמתך מן הדבר שהוא בידי שמים:

אשר בשדה. פרוש דוקא, וכולן מתו דכתיב ״וימת כל מקנה מצרים״ (שמות ט:ו), פרוש שהיו בשדה כרשום בדברי ה׳.

במקנך אשר בשדה. להלן י׳ פרש״י דהמכה לא שלטה אלא במקנה שבשדה ולא בבית ויישב בזה מאין הגיע להם במכת שחין הסמוכה לה בהמות אלא משום שהירא את דבר ה׳ הניס מקנהו לבתים וקשה דא״כ היה למשה רבינו להזהיר כאן ועתה שלח העז וגו׳ או המקרא היה לו לפרש כאן שהירא את דבר ה׳ הניס וגו׳ אלא נראה כהרמב״ן דה״ה מתו כל אשר בבית שהרי בפי׳ כתיב וימת כל מקנה מצרים אלא לא היתה הגזרה רק על מקנה שמשמעו עדר שלם כמש״כ בס׳ ברא׳ מ״ז י״ז. ולהלן י׳ כ״ו. משא״כ מי שיש לו בהמה יחידית לא היתה בכלל הגזירה. והיינו דכתיב כל מקנה מצרים. ובזה נשאר כמה בהמות. ולפנינו יבואר עוד היאך נשאר גם ממקנה הרבה. והא שדקדק משה לומר במקנך אשר בשדה שלא יאמר שמתים בשביל שגדלים בעיר ושם האויר דחוק ומעופש ע״כ שלט בם הדבר. מש״ה אמר דאפי׳ אשר בשדה ימותו להראות דרק של ישראל לבד ניצלו: