שמות ט, ד

והפלה. והבדיל:

וְאַפְרֵישׁ יְיָ בֵּין בְּעִירָא דְיִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּעִירָא דְמִצְרָיִם וְלָא יְמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִדָעַם:

וְיַעֲבֵד יְיָ פִּלְאִין בֵּין גֵיתֵי דְיִשְרָאֵל וּבֵין גֵיתֵי דְמִצְרָאֵי וְלָא יְמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְרָאֵל מִדָעַם

והפלה. דבר. יאמר על ענין דברים מחוברים. כמו הדבר אשר דבר ה'. גם יאמר על יש כמו זה וכמוהו לא חסרת דבר:

והפלה ב' במסורה. הכא ואידך והפלא ה' את מכותך לומר מה התם מכה בגוף אף הכא מכה בגוף. ולהכי כתיב הכא בה"א דלאחר ה' מכות לקו בגופן בשחין שהיא מכה ששית והתם כתיב באל"ף ללמד שמופלא שבדיינין קורא וילפינן התם מהכא דמי שלקה ושנה אין מתרין בו דכל מכה שלישית היתה בלא התראה:

והפלה בה״א.

בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים. כבר ביארנו כ״פ דשתי פעמים בין מורה על הבדל אמצעי וגם דייק הכתוב מקנה ישראל ואח״כ אמר ולא ימות מכל לבני ישראל. ולא דבר ריק הוא. אלא משום שיבואר בסמוך ז׳ בדיוק הכתוב שאפילו מה שהיה לכשרים שבישראל טובת הנאה ממקנה אנשי מצרים לא שלטה בהם המכה וזה לא היה אלא אם היו כשרים מצד עצמם שמכונים בשם ישראל. משא״כ כלל האומה שמכונים בשם בני ישראל. וא״כ היה הבדל אמצעי בין מקנה מצרים שמתו לגמרי. בין מקנה ישראל שאפילו בשביל טובת הנאה שלהם שאך נקראו על שמם ניצולו. אבל מקנה אומה אחרת שלטה בהם המכה. אך לא בחוזק כ״כ. וגם פי׳ ולא ימות מכל לבני ישראל דבר. אפילו מה שביד הרשעים לא ימות. ולזה המכה לא הוצרך לעשות פדות וכופר. אלא משום כדי יכין רשע וצדיק ילבש שהרי אח״כ שימותו הרשעים יהיו נשארים המקנה ביד יורשיהם הצדיקים משא״כ מה שקבלו הרשעים עסק במקנה מצרים לא ניצולו כמו שיבואר לפנינו שהרי זה לא יגיע לטובת היורשים:

והפלה ה'. כבר בארתי (ז יד) שסדר השני של המכות בא לברר ההשגחה הפרטית, ותחלה באר ההשגחה הפרטית על ישראל בעצמם כמ"ש ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, ועתה הוסיף לברר שההשגחה מתפשטת גם על מקניהם וקנינם עד שיפלה בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל, ולא ימות מכל לבני ישראל דבר פי' במדרש אפילו בהמה שהיתה ביד מצרי והיה לישראל טענה עליה שי"ל חלק בה היתה נצלת, ר"ל שיש הבדל בין מקנה ישראל ובין לשון מכל לבני ישראל, מקנה הוא רק מה שהוא ברשותו והוא קנינו לא מה שהוא ברשות המצרי, אבל הלשון מכל לבני ישראל כולל אף שאינו ברשותו ולא כולה שלו רק שי"ל איזה טענה על חלק שבה: