שמות ח, ה

התפאר עלי. כמו (ישעיה י טו) היתפאר הגרזן על החצב בו, משתבח לומר אני גדול ממך ונט"ר בלעז [להתפאר] וכן התפאר עלי, השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר שלא אוכל לעשותו:

למתי אעתיר לך. את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים, למתי תרצה שיכרתו, ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי אלו נאמר מתי אעתיר, היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי משמע אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו. אעתיר, העתירו, והעתרתי, ולא נאמר אעתר עתרו ועתרתי, מפני שכל לשון עתר הרבות פלל הוא, וכאשר יאמר הרבו, ארבה, והרביתי לשון מפעיל, כך יאמר, אעתיר, העתירו, והעתרתי דברים, ואב לכלם והעתרתם עלי דבריכם (יחזקאל לה יג), הרביתם:

וַאֲמַר משֶׁה לְפַרְעֹה שְׁאַל לָךְ גְבוּרָא הַב לִי זְמַן לְאִמָתַי אֱצַלֵי עֲלָךְ וְעַל עַבְדָיךְ וְעַל עַמָךְ לְשֵׁיצָאָה עֻרְדְעָנַיָא מִנָךְ וּמִבָּתָּיךְ לְחוֹד בְּנַהֲרָא תִּשְׁתָּאָרָן:

וַאֲמַר משֶׁה לְפַרְעה שַׁבַּח בְּגִינִי לְאֵימַת דְאַנְתְּ בָּעֵי אַיְצַלֵי עֲלָךְ וְעַל עַבְדָךְ וְעַל עַמָךְ לְשֵׁיצָאָה עוּרְדְעָנַיָא מִינָךְ וּמִבָּתָּךְ לְחוֹד מָה דִבְנַהֲרָא יִשְׁתַּיְירוּן

למתי אעתיר לך כתב רש"י אלו נאמר מתי אעתיר היה משמע מתי אתפלל עכשיו שנאמר למתי אני היום אתפלל עליך שיכרתו לזמן שתקבע לי אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו ועל דרך הפשט בעת תפלתו היו סרות המכות כי כתוב ויצעק משה אל ה' וגו' ויעש ה' ואין כתוב "ויעש ה' ממחרת" ואין לשון "למתי" ראיה שהתפלל מיד כי הוא כמו מתי ורבו הלמדי"ן הבאים ככה למחר יהיה האות הזה (להלן פסוק יט) למן היום אשר יצאת מארץ מצרים (דברים ט ז) עד למנחת הערב (עזרא ט ד) כנף האחד לאמות חמש (דהי"ב ג יא) ורבים ככה וטעם להכרית הצפרדעים רמז למיתתם כלשון ונכרתה הנפש ההיא (להלן יב יט) והכרתי לאחאב (מלכים א כא כא) ואמר משה פעם אחרת וסרו הצפרדעים לאמר כי מיד שיתפלל יסורו כלם שלא יפחד פרעה שימותו אלה ויעלו אחרים מן היאור רק תסור המכה לגמרי ואע"פ שתשארנה מהם ביאור וכל זה להודיעו כי המכה מאת האלהים על ענין ישראל בלבד

ויאמר משה לפרעה התפאר עלי. אעשה לך תפארת שאעתיר אל השם ויסר המכה ביום שתבקש:

וטעם ביאור תשארנה. כי שם היו בתחלה ואחר שהזכיר היאור אין צורך להזכיר הנהרות והאגמים:

התפאר - התנשא עלי לבקש חפצך ואעשה. כמו: (שופטים ז ב) יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי.

למתי אעתיר לך - לאיזה יום וזמן אתה רוצה שיסורו כל הצפרדעים ואני אעתיר מיד שימותו, עד אותו זמן שתבקש ממני, כי אין מנהג למות כולן בפעם אחת.

למתי אעתיר לך. למען תכיר רב ההבדל בין פעולת החרטומים לפעולת האלהי, כאמרו למתי, וכאמרו רק ביאור תשארנה. וזה כי אמנם מעשה הכשוף יהיה לזמן מוגבל, וישוב הטבע לאיתנו תיכף כשיבוטל הכשוף, כי אז יסור המעיק לטבע, כאמרם ז"ל (סנהדרין פרק ד' מיתות) למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה. אמנם האל יתברך יצוה לטבע לשבות, ולהשתנות, ולפעול כפי קצתו, או כפי כלו, בזמן אשר יגביל לו, ולא ימרה את דברו:

ולעבדיך ג' דין ואידך ולעבדיך מקנה ובירמיה מה חטאתי לך ולעבדיך בהתחננו לצדקיהו כששמוהו בבור מלמד שאפילו אם היו מחביאים עצמם תחת הקרקע שם היו באים הצפרדעים ומשחיתים בהם וגם משחיתים יבול השדה עד שלא נשאר מרעה למקנה:

למתי אעתיר לך. פירש"י ז"ל אלו נאמר מתי אעתיר לך היה משמע מתי אתפלל עכשו שאמר למתי אני היום אתפלל עליך שיכרתו לזמן שתקבע לי אמור לי לאיזה יום תרצה שיכרתו ע"כ, והנה משה בצאתו מעם פרעה היה מתפלל מיד שתסור המכה למחר, וכן תמצא במכת הערוב שאמר הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה' וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר, וכתיב ויצא מעם פרעה ויעתר אל ה', כי בצאתו היה מתפלל מיד שתסור המכה למחר, וזה סיוע לפירוש רש"י ז"ל. והתימה על הרמב"ן ז"ל שאמר שלא התפלל עד למחר, ואמר כי למ"ד למתי נוספת וכמוהו (דברים ט׳:ז׳) למן היום אשר יצאת מארץ מצרים שאילו התפלל בו ביום כאשר סרה המכה למחר היה ראוי לומר ויעש ה' כדבר משה ממחרת, וכיון שלא אמר כן נראה כי בשעת תפלתו היתה המכה מסתלקת מיד וכיון שאין הסתלקות המכה עד למחר לא התפלל עד למחר.

והנה הכתוב מוכיח כדברי רש"י שאמר הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה' ולא אמר והעתרתי אל ה' מחר, למדך בזה שתכף שיצא מיד התפלל שתסור מכת הערוב מעבדיו ומעמו מחר כי כיון שהתחיל פרעה במכה זו של צפרדעים להזכיר מחר ולהאריך הזמן עד למחר גם משה הסכים בשאר המכות להאריך זמנם עד למחר לא שיסורו מיד, ומזה תמצא כתוב במכת הערוב למחר יהיה האות הזה ובמכת הברד כתיב (שמות ט׳:י״ח) הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד, ובמכת הדבר כתיב (שם) מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ, ובמכת הארבה כתיב (שם י) הנני מביא מחר. ומה שהאריך פרעה המכה הראשונה עד למחר חשב כי הגיע עת סור המכה בעת ההיא מדרך מערכת הכוכבים ומשה היודע העת היה מבקש שיאמר לו פרעה להסירם מיד, על כן רצה לסכול דעתו להבחין את משה בחכמתו והאריך הזמן עד למחר והשיב לו משה רבינו ואמר כדברך שלא יסורו היום עד מחר ומזה תוכל להבין כי אין המכה בכח המערכת רק בכח הש"י זהו למען תדע כי אין כה' אלהינו.

התפאר עלי למתי לעיל קאי התפאר עלי למתי תשלח את בני ישראל ואני אעתיר לך שיכרתו מיד.

ולעמך המ״ם בשו״א. הסברא נותנת שמכה זו לא שמשה רביע החדש ואת״ל יום ששי למכה היה, והמכה היתה משמשת שבעת ימים א״כ מפני מה אמר לו משה למתי אעתיר לך הרי נכרתות הם למחר.

התפאר עלי למתי אעתיר לך ויאמר למחר. י"ל דהכי פשטיה התפאר עלי למתי תרצה שיכרתו הצפרדעים ממך ומבתיך אעתיר לך מיד לאיזה זמן קצוב שתרצה ולנסותו שיעברו המכה למחר ויאמר כדבריך ועתה ניחא לי שלא היה יכול פרעה לומר זמן קצר מזה:

התפאר עלי למתי. אמור דבר שתתפאר לומר לא יוכל עשות דבר ותתפאר ששאלת דבר שלא אוכל עשוהו:

למתי אעתיר לך להכרית הצפרדעים ויאמר למחר מנהג כל אדם שרוצה שתסור רעתו מיד וכתב הגאון שפרעה חשב אולי מערכת השמים הביאה הצפרדעים על מצרים ומשה יודע כי הגיע עת סורם ולכן אמר לו התפאר עלי בחשבו שיאמר פרעה להכריתם מיד ולכן האריך למחר ורבינו יעקב פירש דמה שאמר למתי לא קאי לאעתיר לך אלא למה שאמר פרעה ואשלחה את העם ואמר למתי תשלח העם ואני אעתיר מיד והשיב פרעה למחר אשלחם ואתה מיד תעתיר ומיד תסור המכה ומיד יצא משה מעם פרעה ויצעק ויעש ה' כדבר משה וימותו מיד הצפרדעים בעת ההיא והטעמים מוכיחים שיש פסק בין למתי ובין אעתיר:

התפאר עלי וגו׳. צריך לדעת כונת אמרו התפאר עלי וגו׳. ואם לומר כי הגם שיאמר לו להסיר מעליו תכף ומיד, זה הוא ההתפארות, אם כן כשאמר לו פרעה ״למחר״, ולא אמר עתה בשעה זו, שיגיד כי לא רצה להתפאר עליו, מה מקום לומר לו ״כדברך למען תדע״? אין זה התפארות מיום ליום, ואדרבה הרחיק לו הזמן. עוד צריך לדקדק דברי משה שאמר למתי אעתיר וגו׳, שלא היה לו לומר אלא מתי יסיר הצפרדעים שהוא המבקש.

אכן כונת משה להראותו אשר יפליא ה׳ לחבב ידידיו, ומזה ישער ויחליט בדעתו כי מהנמנע שיעזבם ה׳ בשום אופן. כי הנה מדרך המוסר, עבד כי ישאל דבר מרבו, ולואי שישיג עשוהו לו, לא שיתנה עליו בזמן מסים, ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר, אלא ועבד ישאף רבו עת אשר יחפץ לחננו רצון. ואמר משה: בא וראה ההשגחה הנכונה ושלמות החבוב, שאעתיר לה׳ ואומר אליו בתפלתי כי יעשה הדבר בעת אשר אקבע לו הזמן. והוא אמרו למתי אעתיר, פרוש, לאיזה זמן, תתפאר עלי לומר התפלל לה׳ עתה כי לזמן פלוני יסיר וגו׳.

התפאר עלי. בקש ממני דבר שיהי׳ לך לתפארת אשר ה׳ מלא דבריך באותה שעה:

עלי. פי׳ ועלי למלאות בקשתך שיהי מכוין כפי הבקשה:

למתי. ביאר לו שתהיה ההתפארות בצמצום הזמן. כי אופן הסרה כבר אמר ויסר ממני ומעמו. אבל הוסיף לבאר השעה למתי:

לך ולעבדיך ולעמך. משה הקדים עבדיך שהיה מכיר חשיבותם שהיו באמת חשובים יותר מאנשי חיל אע״ג שהמלך חושש יותר לשומרי ראשו אבל משה חמל יותר על השרים:

להכרית. כמש״כ הרמב״ן שהוא כמו כריתת הנפש שבתורה. אבל מכ״מ אינו כמש״כ הוא ז״ל דביאורו מיתה דגם שם משמעות כרת הפסקה ולא ביחוד הפסקת החיים. אלא נכלל בזה גם הפסקת החיים. ונ״ל מדכתיב בטומאת מו״ק מיתה כדתניא בספרי פ׳ חקת. וגם הפסקת הנשמה ממקורה. ונ״ל מדכתיב ביוה״כ והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה כדתניא בת״כ פרשה אמור. והאבדת הנפש אינו אבידה לגמרי ח״ו אלא הפסקה איזו עת מוגבל לפי משפט העליון (כמש״כ בביאורי על הספרי פ׳ שלח) וה״נ לפי הענין מובן דאין הכרתה שבכאן אבידה לגמרי שהוא מיתה אלא הפסקה והכרתה מפרעה ומעמו ורק ביאור תשארנה וכמו שביקש ויסר הצפרדעים ממני ומעמי:

שאלות: מ"ש נטה ידך והעל את הצפרדעים היל"ל וישרץ היאר צפרדעים, ולפ"ז משמע שכבר שרצו מעצמם, אחר שאמר למתי אעתיר שפי' שאעתיר היום שיסורו למחר כפרש"י, היל"ל ויעש ה' כדבר משה ממחרת כמ"ש במכת דבר, ולמה אמר פרעה למחר ולא היום, ומ"ש ויצעק ע"ד הצפרדעים אשר שם לפרעה לשון מיותר ולא אמר כן במכות ערוב וברד וארבה, וכן מ"ש ויעש ה' כדבר משה מיותר:

ויאמר משה התפאר עלי. פירושו כמו מ"ש [שופטים ז' ב'] פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי, אמר לו, אחר שאתה בלתי מאמין בנסי ה' הלא גם אם אעתיר אל ה' ויסורו הצפרדעים ג"כ תתפאר עלי שלא אני עשיתי זאת רק שהרו מעצמם במקרה, וע"כ כדי לברר הדבר במופת צריך ג"ד: א] שיקבע זמן ויסורו ברגע שקבע להם ועז"א למתי אעתיר, ב] לך ולעבדיך, באשר עקר ביאת המכה היה בשבילך שפרעה התחיל בעבירה תחלה וצריך שעקר התפלה יהיה שיסורו ממך ועי"ז יושעו גם עבדיך וכן בסורם יסורו תחלה ממך ומבתיך ואח"כ מעמך, ג] רק ביאר תשארנה, שאם יסורו כולם עדיין יתלה הדבר במקרה אבל ע"י שישארו ביאור לזכר עולם ידע שהוא פועל אלהים אשר זכר עשה לנפלאותיו:

ט רוצה לומר אם תוכל לשאול אותו דבר שלא אוכל לעשותו שתוכל אתה להתפאר עלי לאמר שאני לא אוכל לעשותו:

י וא"ת מה שאלו משה ודאי היה מתרצה שיכרתו היום לאלתר. וי"ל לפי שהי' סבור משה אם יתפלל שיכרתו מיד אז מיד היה צריך לשלח את ישראל כמ"ש למשה וזה היה רע לו לפיכך לא ידע משה באיזה יום יתרצה ולפי מה שתי' הרמב"ן בשם הנגיד יתורץ ג"כ קושיא זו:

כ לשון אעתיר העתירו והעתרתי משמע ל' הפעיל שהוא פועל יוצא והול"ל ל' אפעיל כמו אעתר עתרו ועתרתי כיון שהוא ל' תפלה והתפל' אינו פועל יוצא לכן פירש מפני וכו':

ל ר"ל דלשון הפעיל קאי אדברים והוה כאלו כתיב דברים:

מ דכתיב ביה בהדיא דבריכם: