שמות ח, ד

וּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַאֲמַר צַלוֹ קֳדָם יְיָ וְיַעְדֵי עֻרְדְעָנַיָא מִנִי וּמֵעַמִי וְאֶשְׁלַח יָת עַמָא וְיִדְבְּחוּן קֳדָם יְיָ:

וּקְרָא פַּרְעה לְמשֶׁה וּלְאַהֲרן וַאֲמַר צְלוֹן קֳדָם יְיָ וְיַעֲדֵי עוּרְדְעָנַיָא מִינִי וּמִן עַמָא וְאֶפְטוֹר יַת עַמָא וְיִדְבְּחוּן נִיכְסַת חַגָא קֳדָם יְיָ

ויקרא. אמר העתירו דרך מוסר לשניהם. וזאת המכה היתה קשה מהראשונה כי כתוב (תהלים עח) וצפרדע ותשחיתם:

העתירו אל ה'. כי בזאת שת לבו וראה יתרון פעולת האל יתברך על פעולת החרטומים:

ויזבחו ב' במסורה ויזבחו לה'. ויזבחו זבחי תודה. ד' צריכים להודות ואחד מהם יוצא מבית האסורים:

העתירו אל ה׳. צריך לדעת למה לא פנה ובא אל ביתו במכה זו כמו שעשה במכת הדם, הלא גם את זאת הראוהו חרטומיו כי עשו גם המה. אכן פיו ענה בו טעם הרגשתו בזו וכל כיוצא בה שהורגש וקרא למשה להתפלל בעדו, כי לא היה מתפעל אלא כשאימות מות נפלו עליו.

וזה סדר מכותיו: ראשונה מכת דם לא היה לו בה סכנת מות, ומים לצמאו מצאו לו סביבות היאור או היה קונה מישראל, לזה לא נרגש ממנה.

מכת צפרדע היו בו שני דברים: האחד – הרעשת הקול, והשני – שהיו נכנסים במעיהם, דכתיב (שמות ז:כט) ״ובכה ובעמך יעלו הצפרדעים״, ומכה זו מבהלת הנפש ואין אדם בטוח בחייו. לזה אמר פרעה אל משה וגו׳ ויסר הצפרדעים ממני פרוש, מתוך בני מעיו וגו׳;

מכת כנים, כי הגם שיצטער אבל אין שם סכנת מות כצפרדעים שתנקב בני מעיו וגו׳ ותעשנו טרפה, ולזה הגם שידע כי אצבע אלהים היא והעידו החרטומים כי אינם יכולים עשות, אף על פי כן ״ויחזק לב״ וגו׳.

מכת ערוב, אימות שן בהמות ששלח ה׳ בו, בהלוהו ויירא עד מאד, ותכף שלח אחריהם ואמר (שמות ח:כא) ״לכו זבחו וגו׳ אנכי אשלח וגו׳ העתירו בעדי״.

מכת דבר, לצד שהיתה במקנה לבד, הגם כי שלח וראה מקנה ישראל ולא מת אחד, אף על פי כן לא שת לבו לבקש רחמים.

מכת שחין, לצד שלא היה בו סכנה, גם אפשר שנתכבד במכה זו ממה שלא הזכיר ה׳ בפרוש כי גם בו היה שחין, ולא אמר אלא (שמות ט:יא) כי היה השחין בחרטמים ובכל מצרים, לזה לא בקש ממשה להתפלל בעדו.

מכת ברד, לצד שהרעים ה׳ משמים ונתן קולות ואש מן השמים נפלה עליהם אימתה ופחד, שיעשה להם כמהפכת סדום ועמורה, ופחד ורהב לבבו (ישעיהו ס:ה) ואמר ״ה׳ הצדיק וגו׳ העתירו אל ה׳״ וגו׳ (שמות ט:כז).

מכת הארבה פיו ענה בו, כי מה שנתרגש הוא לצד שירא יראת מות, דכתיב (שמות י:יז) ״ויסר מעלי רק את המות הזה״.

מכת חשך לא ראינו לו שבקש ממשה להתפלל, ואולי כי בשלשה ימים ראשונים היה מדליק עששיות ופנסות גדולות ויאר את החשך, ובשלשה ימים שניים שהיה חשך ממשש ולא קמו איש מתחתיו לא היה מציאות לו שילך אדם לקרא למשה כי לא קמו איש מתחתיו, ואחר ששלמו שבעת ימי אפלה (שמות רבה יד) תכף ומיד שלח אחר משה ואמר אליו שילכו אלא שיתנו בטחון מהם שיחזרו ולא קבל משה, ולצד שכבר פסקה המכה לא הצרך לומר לו התפלל.

ממני ומעמי. לא ביקש להסיר אלא מין המשחית הנמצא בביתו ובעמו שהם שומרי ראשו שהבין שהמה משולחת מאת ה׳. וחשש לעמו שהם שומרי ראשו יותר משריו ועבדיו משום שלא בקל ישיג אנשי מלחמה מצוינים כמו שרי המדינה שאם מת זה מעמידים אחר:

ויסר הצפרדעים. כבר ראה פרעה שאין ממש בחרטומים אחר שאינם יכולים להסירם, ואמר למשה ולאהרן שאם יסירו הצפרדעים ע"י תפלתם יתודע לו שהוא פועל אלהים כי המופת יבחן מצד הפכו ואז ישלח את העם: