שמות ח, ו

ויאמר למחר. התפלל היום שיכרתו למחר:

וַאֲמַר לִמְחָר וַאֲמַר כְּפִתְגָמָךְ בְּדִיל דְתִדַע אֲרֵי לֵית כַּיְיָ אֱלָהָנָא:

וַאֲמֵר לְמָחָר וַאֲמַר כְּפִתְגָמָךְ מִן בִּגְלַל דְתִנְדַע אֲרוּם לֵית כַּיְיָ אֱלָהָנָא

ויאמר למחר ידוע כי מנהג כל האדם לבקש שתסור רעתו מיד ופירשו בשם הגאון רב שמואל בן חפני שפרעה חשב אולי מערכת השמים הביאה הצפרדעים על מצרים ומשה ידע כי הגיע עת סורם ולכן אמר אליו התפאר עלי בחשבו שאומר לו עתה להכריתם מיד ועל כן האריך למחר והנכון בעיני כי בעבור שאמר למתי אעתיר לך חשב פרעה כי ביקש זמן ועל כן נתן לו זמן קצר ויאמר למחר ומשה ענה לו כדברך כן יהיה כי אחרי שלא בקשת שיסורו מיד לא יסורו עד למחר

ויאמר למחר. אמר רב שמואל בן חפני אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד. וחשב פרעה כי מערכת כוכבי שמים הביאה הצפרדעים על מצרים ומשה היה יודע זה. וחשב פרעה כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים ע"כ נסהו והאריך ואמר למחר:

ויאמר למחר - התפלל עתה שימותו עד מחר.

כדברך. שאמרת ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ולא בקשת להכריתם מן העולם:

למען תדע כי אין כה' אלהינו. שאין שום כח מחדש שנוי בטבע כי אם לאיזה זמן קצוב, והנה הצפרדעים ביאור היה אז שינוי מחודש בטבע היאור, כל שכן בהיות אותם הצפרדעים משונים מכל בעל חי זולתם במה שמניעים לחי העליון, ומכניסים ואינם מוציאים, והנה האל יתברך יכריתם ממך ומבתיך בלבד:

ויאמר למחר אני אשלחם לדרכם. ד״א ויאמר למחר כמו שפרש״י שיכרתו למחר, פרעה חשב בלבו שבשעה שאמר לו משה התפאר עלי הגיע זמן הכרתת הצפרדעים לפיכך נסהו והאריך לו הזמן עד למחר, אמר עכשיו אחזיק משה בדאי.

ויאמר למחר. יהיו כולם מיתות אמר אני אתן לך זמן עד למחר ואפי' הכי לא תוכל עשות והוא עשה כן וימותו הצפרדעים וי"ל למתי תשלח העם שאעתיר לך על הצפרדעים בשביל שתקבע לי זמן לשלחם ויאמר למחר אשלחם ויאמר כדברך אעשה להסירם בתנאי זה למען תדע:

רק ביאור תשארנה. רק אותם שביאור תשארנה כמו שהיו מתחילה:

והשיבו פרעה למחר וגו׳, וקשה, כי הגם כי נפש רשע אותה רע (משלי כא:י) – זה דוקא בדבר שאין הרעות נכר לאדם אלא במושכל, אבל כזו וכזה אין לך אדם שיחפץ שיתעכב בסכנת מות, כמו שכן קראה הוא: ״ויסר מעלי את המות״. והיה נראה לומר כי לראותו זריזותו של משה שאמר ״למתי אעתיר״ וגו׳, הטעתו עין שכלו כי אמר כן משה לצד שהכיר כי קרב זמן קץ המכה ואין עוד מאז והלאה שליטה לאלהי העברים והמכה כלתה מאליה, והערים חס ושלום משה לצד שאמר בדעתו כי חפץ יחפץ פרעה למהר ולהסיר הנגע, לזה אמר ״התפאר״, ומן הסתם יאמר בעת ובעונה הזאת, לזה סבל צער אותו זמן להכיר הדבר אם מרמה אחז ואמר ״למחר״.

אלא שכפי דרכנו אין אנו צריכין לזה, כי רצה לבחון התפארות משה שאמר שיתפלל ויתנה בתפלתו על אלהיו שישמע תפלתו עתה ולא יעשה כי אם למחר, ואין מדה זו אפלו בעובד לכוכב ומזל. ואמר למחר פרוש שיתפלל עכשיו ויאמר בתפלתו כי למחר יסיר וגו׳, נתכון הרשע להגדיל הנסיון שיתפלל להסיר ולא יסיר עד למחר. והשיב משה על זה ואמר כדברך נעשה למען תדע כי אין כה׳ אלהינו שיקבל תפלתנו בתנאיה, על דרך אמרו (דברים ד:ז) ״כי מי וגו׳ כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו״, ולזה תכף ומיד יצא והתפלל לה׳. ואין לחוש ולומר כי במה יאמת פרעה את הדבר שהתפלל אז ולא למחר בעת הצרך, הנה לצד שלא היה מתפלל תוך הכרך היו יודעים זמן תפלתו וכשיצא באותו יום ולא למחר הנה האות צודק, והוא אמרו ויצא משה וגו׳ מעם פרעה ויצעק משה וגו׳ פרוש צעק שני דברים: האחד להסירם והשני להסירם למחר ולא קדם, ולזה דקדק לומר ״על דבר הצפרדעים״, ולא אמר ״ויצעק וגו׳ להסיר הצפרדעים״, שאז יהיה נשמע שתפלתו היתה על ההסרה לבד בלא תנאי הזמן, ״ויעש ה׳ כדבר משה״, פרוש, בזמן שאמר לו, ״ויסר״ וגו׳.

למען תדע. בזה שבידי להבטיחך שיהי כדברך מכוון. תדע שאין מעשה ה׳ אלהינו כמו כל הכחות שאין יכולים לכוין השעה בצמצום כ״כ. באשר תלוים בדעת עליון מהם ואמר למען תדע כי לא נודע זה אלא לפרעה לבדו שאמר הצמצום של השעה. מש״ה לא אמר כי ידעו מצרים כמו להלן י״ד ד׳:

ויאמר למחר. פרעה חשב כן באמת שמשה עשה זאת ע"י כשוף ושיודע שעתה הגיע עת שיסורו מעצמם ע"כ רצה לנסות אם ישראו עוד היום ולמחר יסורו, ויאמר כדברך באר לו הג' תנאים הנ"ל, א] כדברך שיסורו למחר למען תדע כי אין כה' אלהינו, שהוא הפועל דין בהבאת המכה ופועל רחמים בהסרתה שזה מרומז בשר השמות ה' ואלהים:

נ שהרי השאלה היתה מתי יכרתו וצ"ל שהתשובה ג"כ לא היתה רק על זמן הכרתת הצפרדעים כן פירש הרא"ם. וקשה ולמה לו לצער הזה עד למחר למה לא אמר שיכרתו מיד וי"ל שפרעה היה מחזיק את משה בחזקת מכשף וסבור שיודע לכוין השעות ובודאי עכשיו היא השעה שיכרתו וכשתעבור השעה לא יוכל להסירם ולכן אמר למחר להראות שעל ידי מכשפות הוא עושה כן אבל משה מתי שהתפלל נשמע תפלתו מהרש"ל. מקשים העולם למה שינה הכתוב בצפרדעים ויצעק משה אל ה' ובשאר מכות כתיב ויעתר משה אל ה'. וי"ל משום דאמרינן המתפלל צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו וכאן היו הצפרדעים צועקים כמ"ש רש"י בסמוך והצריך להרים קולו בתפלתו כדי שישמיע לאזניו את תפלתו: