שמות ה, ד

תפריעו את העם ממעשיו. תבדילו ותרחיקו אותם ממלאכתם, ששומעין לכם וסבורים לנוח מן המלאכה וכן (משלי ד טו) פרעהו אל תעבר בו, רחקהו. וכן (שם א כה) ותפרעו כל עצתי, (שמות לב כה) כי פרוע הוא, נרחק ונתעב:

לכו לסבלתיכם. לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי, ותדע לך שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות:

וַאֲמַר לְהוֹן מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְמָא משֶׁה וְאַהֲרֹן תְּבַטְלוּן יָת עַמָא מֵעוֹבָדֵהוֹן אֱזִילוּ לְפָלְחָנְכוֹן:

וַאֲמַר לְהוֹן מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְמָא משֶׁה וְאַהֲרן תְּבַטְלוּן יַת עַמָא מֵעֲבִידְתְּהוֹן אִיזִילוּ לְפוּלְחַנְכוֹן

למה משה ואהרן שאל להם שמותם והזכירם בשמם דרך כבוד

תפריעו את העם ממעשיו אמר אונקלוס תבטלו וכן פורע מוסר (משלי יג יח) ותפרעו כל עצתי (שם א כה)

לכו לסבלותיכם על דרך הפשט עבודת המלך שהיו מכלל העם כי בפעם הזאת באו לפניו עם כל העם ולא שמע אליהם וצוה אותם שובו כלכם אל העבודה ושבו משה ואהרן לפניו (להלן ז י) ואמר להם פרעה תנו לכם מופת ועשו כן אז היו בעיניו כחרטומים ומכשפים וחכמים ונהג בהם כבוד ומעת החלו המכות עליו נהג בהם מורא גדול וכן נראה עוד שלא היו כל עם בני ישראל עובדים כל הימים לפרעה בחמר ובלבנים כי היו ממלאים ארץ מצרים ערים אבל במס היו עושין רק כי הכביד עליהם עולו לקחת מהם רבים ורש"י פירש לסבלותיכם למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היה על שבטו של לוי ותדע שהיו משה ואהרן יוצאים ובאים ונכון הוא כי כל עבודת האדם בבית ובשדה נקרא כן כמו לכל סבל בית יוסף (מלכים א יא כח) ומנהג בכל עם להיות להם חכמים מורי תורתם ולכן הניח להם פרעה שבט לוי שהיו חכמיהם וזקניהם והכל סבה מאת ה' ובאלה שמות רבה (ה כ) ראיתי אמר רבי יהושע בן לוי שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך אמר להם פרעה בשביל שאתם פנויים אתם אומרים נלכה נזבחה לאלהינו לכו לסבלותיכם לישראל דבר אחר אמר להם דייכם שאתם עומדים פנויים שמא רע לכם שאין אתם עושים במלאכה לכו לסבלותיכם ורבי אברהם פירש לכו לסבלותיכם סבלות העם כי ידבר עמהם בעבור כל ישראל

ויאמר מלת תפריעו כמו שבוש. וכמוהו באין חזון יפרע עם. וכלל במלת לכו לסבלותיכם משה ואהרן. כי הם כנגד כל ישראל. כי אין סבלותיכם כמו עסקיכם. והעד והשבתם אותם מסבלותם:

תפריעו - תבטלו או תנתקו ותפרידו כמו: ופרע את ראש האשה.

לסבלותיכם - למלאכה שלכם ואל תבטלו מעסקיכם, וגם תבטלו אחרים ממלאכה שלי.

לכו לסבלותיכם. פרש"י ששבט לוי לא נשתעבד וכן איתמר במדרש כי מתחלה כשבא להן בפרך בפה רך כדדרשינן לעיל אמר שבט לוי עתידין אנו לעבוד עבודת משא של הקדוש ב"ה חלילה שלא נעבוד שום עבודה לרשע זה בשום שכר שיתן לנו וענו הלוים ואמרו כלם שאינם יודעים לעשות לבנים ומאותו יום והלאה לא היה לו פתחון פה לשאול להם שום דבר עבודה וכאשר גדל משה וראה בסבלותם שהיו משועבדי' כל שבעת ימי השבוע בלא שום מנוחה בא לו אל פרעה אמר וכי יש אומה שיכולה לעבוד בלי שום מנוחה בעולם אלו היה נוחין יום אחד בשבוע דע כי מלאכתך היתה נבחרת ונעשית יפה אמ' לו יפה אמרת אמור להם שיבחרו להם יום אחד למנוחה ונעשה להם נס ובחרו להם יום שבת. והיינו דאמר להם משה בשמירת שבת ראו כי ה' נתן לכם השבת וגו' כי מיום היותכם במצרים נתן לכם לבחור השבת לנוח בו:

לכו לסבלותיכם. כלומר לעשות חפצכם ומה שאתם צריכים לעשות, כי אין הכוונה סבלות מצרים להשתדל בעבודת פרך כשאר ישראל לפי שהשעבוד לא היה על שבט לוי כי רצה פרעה להניח להם שבט לוי להנהיגם בחקי תורתם כאשר המנהג בכל עם שיש להם חכמים להורות להם תורתם ועניני יראתם ואיך יתנהגו בה.

ובמדרש אמר ר' יהושע בן לוי שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך אמר להם פרעה בשביל שאתם פנוים אתם אומרים נלכה נזבחה לאלהינו לכו לסבלותיכם, לישראל.

[למה תפריעו העם בטל ממצות פרעה] לכו לסבלתיכם הטעם מפני מה זכו שבטיו של לוי להיות חפשי משעבוד מצרים, כששעבדו מצרים בישראל מתחלה היה פרעה משעבד עצמו עמהם כדי שיתאמצו במלאכה כדדרשינן בפרך בפה רך באותה שעה נזכר שבטו של לוי מה שצוה יעקב בשעת פטירתו שלא ישאהו לוי לפי שהיה עתיד לשאת את ארון קודש ולא רצה לשעבד את עצמו ולא הכריחם פרעה, מיום ההוא והלאה הוקבע להיות משועבד כל מי ששעבד עצמו. ועוד נמצא באגדה, אברהם מסר כל קבלת התורה ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ללוי ולוי וזרעו הושיבו ישיבות במצרים ולפי שלא היו יודעים שום מלאכה ולא נסו בה רק בתורה היה כל עסקיהם לא נשתעבדו במצרים.

למה תפריעו את העם. לילך ג' ימים ולחוג ולשוב ג' ימים אין הפסד קטן כי העם רב והעבודה גדולה מוטב שתלכו לסבלותיכם:

ויאמר וגו׳ למה משה וגו׳. פרוש, להיות שהיו לפניו משה ואהרן והזקנים שאמרו ״אלהי העברים״ וגו׳, והחזיר פניו אל משה ואמר: אין תלונתי על זקני ישראל, כי הם נפל עליהם פחת ופחד מהחרב והדבר, והתלונה הוא עליכם שעשיתם שני דברים: האחד – שבאתם בשליחות אלי מאלהיכם, אם כן הדבר תלוי בי, אם כן מה מקום להפחיד העם פן יפגעם בדבר, והלא אינם ברשות עצמם ואנוסים הם. מה תאמר, כי הם יכולין לצאת ברשות עצמם? אם כן למה באת אלי בשליחות לשלחם? ואולי כי לזה נתכונו רז״ל (שמות רבה ה,טו) שאמרו וזה לשונם: ״אתם למה, דבריכם למה?״ פרוש, אתם למה באתם אלי, דבריכם שאמרתם לעם הזה מפי אלהיהם פן וגו׳ למה? – שהם שני דברים סותרים. והשיב פניו לישראל ואמר לכו לסבלותיכם, כי משה ואהרן ברשות עצמן היו.

למה משה ואהרן וגו׳. ע״ז המאמר התקצף פרעה ואמר היאך יבואו שני אחים לבטל את העם ממלאכה. ואפילו לא היה בזה היזק למלוכה. אין דרך המלך המשגיח על עבדיו ליתן רשות להפריע אותם ממעשיהם ע״י פתוים כאלה. וזהו דבר ה׳ למשה כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. היינו שלא יתן רשות לכם:

לכו לסבלתיכם. באשר הבין כי משה ואהרן מסובלים בעבודת הצבור. מש״ה אמר שילכו לסבלותיכם בעניני טובת הכלל. ולא בדברי שקר:

שאלות: מת הן שתי אמירות הללו, תחלה אמר הפריעו ממעשיו ואח"כ והשבתם מסבלותם:

ויאמר מלך מצרים למה משה ואהרן וכו' ויאמר פרעה. במדרש א"ל אתם למה ודבריכם למה לכו לסבלותיהם אמר ריב"ל שבט לוי היו פנוים מעבודה א"ל בשביל שאתם פנוים אתם אומרים נזבחה לאלהינו לכו לסבלותיהם. ר"ל שיש הבדל בין עם ובין עם הארץ, שעם הארץ הם דלת העם והפחותים, ויש הבדל בין מעשיו ובין סבלות, שמעשיו הם עסקיו שיש להם כמו מסחרם ומעשיהם בבית ובשדה, וסבלות הוא העבודה הקשה שעובדים למלך, ויש הבדל בין מפריע ובין משביית, שהמשבית היא המבטל דבר המתמיד, וזה שייך על סבלות העבודה שהיה מתמיד בלא הפסק, ומפריע הוא הבטול הסתמי ושייך גם על המבטל מעסקי הבית שאינם מתמידים תמיד. והנה לא כל עם ישראל היו עובדים בפרך, שרק נתנו מס מאת העם אנשים גודלת העם שהם עבדו עבודת המלך והם נקראים עם הארץ, ויתר העם היו חפשים מעבודה זו ועסקו במלאכתם בבית ובשדה ובעסקיהם והם נקראים בשם עם, וכן שבט לוי ומשה ואהרן מכללם היו חפשים מעבודה, וכאשר בא משה בבשורת הגאולה בודאי לא בא אל עם הארץ שהם העובדים בעבודת פרך, רק בא אל העם שהם החפשים מעבודה, עפ"ז יעלו באור הכתובים לפי דעת חז"ל, שקשה למה אמר למה משה ואהרן שזה מיותר שהי"ל למה תפריעו את העם ממעשיו, ופירשו שהיו שתי שאלות, א] למה משה ואהרן ר"ל מה לכם בדבר זה הלא אתם חפשים מעבודה ולמה תריבו ריב לא לכם, וז"ש אתם למה, זאת שנית למה תפריעו את העם ממעשיו, שהוא השאלה השניה דבריכם למה שהעם שאליהם באתם בבשורה זאת יתבטלו עי"ז מעסקיהם ומסחרס ויעסקו בדברי הבל ורעות רוח, ועפ"ז אמר לכו לסבלותיכם גזר על משה ואהרן ועל שבטם שילכו לסבלות היינו לעבודת המלך, וז"ש במדרש בשביל שאתם פנוים אתם אומרים נזבחה לאלהינו לכו לסבלותיכם, אבל באשר נסוג אחור תיכף מגזרה זאת, כי נבעת מפני הזקנים הללו שהיה ה' חתם בל יגע בהם רעה, אמר אמינה אחרת הפך דבריו הקודמים, אמר מה ארויח מה שאתן את הזקנים הללו בין עם הארץ העובדים, הלא אז ישביתו את עם הארץ העובדים מסבלותם, כי יניאו אותם מסבלות המלך ע"י דבריהם שהם שלוחים מאלהים, והגם שעתה מזיקים במה שמפריעים את העם [הבלתי עובדיס] ממעשיו ועסקי הבית, הלא הן רבים עתה עם הארץ שעם הארץ העובדים הם רבים מן העם הבלתי עובדים, וכשישביתו את עם הארץ מסבלותם שהוא עבודת המלך יהיה ההיזק יותר כולל, א] מצד שהה רבים נגד העם, ב] מצד שישביתו אותם כי עבודתם קבוע בלי הפסק, ג] שישביתו אותם מסבלותם שהוא עבודת המלך שזה יזיק יותר להמלך ממה שיפריעו את העם החפשים מעסקי הבית, ובזה חזר מגזרה זו שרצה שמשה ואהרן ושבטו ילכו לסבלות המלך:

כ פי' שלא מצינו שירחיקו אותם ממלאכתן ולא נצטוו להרחיקם: