שמות ה, ג

פן יפגענו. פן יפגעך היו צריכים לומר, אלא שחלקו כבוד למלכות פגיעה זו לשון מקרה מות היא:

וַאֲמָרוּ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵי אִתְגְלִי עֲלָנָא נֵיזֵיל כְּעַן מַהֲלַךְ תְּלָתָא יוֹמִין בְּמַדְבְּרָא וּנְדַבַּח קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא דִלְמָא יְעַרְעִנָנָא בְּמוֹתָא אוֹ בִקְטוֹל:

וַאֲמָרוּ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵי אִיתְקְרִי שְׁמֵיהּ עֲלָנָא נְטַיֵיל כְּדוֹן מַהֲלָךְ תְּלָתָא יוֹמִין בְּמַדְבְּרָא וּנְדַבַּח נִיכְסַת חַגָא קֳדָם יְיָ אֱלָהִין דִלְמָא יֶאֱרַע יָתָן בְּמוֹתָא אוֹ בְּקַטְלָא

פן יפגענו פן יפגעך היו רוצים לומר אלא שחלקו כבוד למלכות לשון רש"י ורבי אברהם אמר פן יפגענו כולל אנחנו הישראלים גם אתה פרעה וכל מצרים ולכן בראותם מכת בכורות אמרו כלנו מתים (להלן יב לג) כי נתברר להם דברי משה שאמר פן יפגענו בדבר וגרשו אותם ללכת לזבוח ואין דברו זה נכון כי לא צוו לאמר שיהיה בישראל דבר או חרב אם לא יזבחו והם לא ישנו בשליחות השם דבר ועל דרך האמת הוא סוד הקרבנות שהם כופר מן הפגיעה כי לפניו ילך דבר (חבקוק ג ה) או בחרב הקשה ואמר זה כי הקב"ה צוה אותם שיאמרו ואמרתם אליו ה' אלהי העברים נקרה עלינו ונזבחה לה' אלהינו (לעיל ג יח) והם אמרו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח עמי (לעיל ה' א') והנה פרעה היה חכם גדול ויודע את האלהים ומודה בו כאשר אמר הוא או מורישו ליוסף אחרי הודיע אלהים אותך (בראשית מא לט) איש אשר רוח אלהים בו (שם לח) אבל לא היה יודע את השם המיוחד וענה לא ידעתי את ה' (ה' פסוק ב) והם נזכרו וחזרו ואמרו לו כאשר צוו אלהי העברים נקרא עלינו (ה' פסוק ג) כי הזכירו לו אלהי העברים בלבד שהוא אל שדי ואמר נקרא עלינו שהודיעוהו לשון המקרא כאשר נצטוו לו ופירשו לו כי במקרא הזה אשר נקרא עליהם יצטרכו לזבוח לפניו פן תהיה הפגיעה בדבר או בחרב וכענין הזה בא בדבר בלעם שנאמר ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במדבר כג ד)

ויאמרו. זה השם הוא אלהי העברים שהיו יודעים והוא אברהם הנקרא עברי. ויצחק בנו. ויעקב ובניו. כאשר אפרש בפסוק כי תקנה עבד עברי:

ויאמרו. מלת נקרא כמו נקרא נקריתי בהר הגלבוע. והוא כטעם פגיעה והנה פירש לו למה הם חייבים לחוג פן יבא דבר או חרב:

מלת פן יפגענו. כוללת אנחנו ישראלים. גם אתה פרעה עמנו וכל המצריים. וכראות פרעה שבא הערוב ואכל מצריים רבים. כמו שכתוב ישלח בהם ערוב ויאכלם. אז אמר לכו זבחו לאלהיכם בארץ ומשה השיבו לא נכון לעשות כן בארץ רק דרך שלשת ימים במדבר ירחקו. וזה המרחק הוא בין מצרי' ובין הר סיני להולך בדרך ישר. ושם יזבחו ככתוב תעבדון את האלהים על ההר הזה. ועוד ויבן משה מזבח תחת ההר. גם המזבח שבנה בחלישת עמלק בהר סיני הוא. כי כתוב ויחנו ברפידים ושם כתיב הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב. ובבא הארבה נתן רשות לקצת ישראל שילכו לזבוח. ובמכת חשך נתן רשות ללכת כולם רק המקנה שלהם לא ילך עמהם וכראותם שבא הדבר והכה הבכורים אז נתבררו להם דברי משה פן יפגענו בדבר. על כן אמרו כולנו מתים. וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח גם השאילום:

ויאמרו אלהי העברים וגו' - כלומר: עם ישראל מעבר הנהר באו לגור הנה וזהו אלהי בני עבר הנהר והן עמו וצריכין לעובדו - פן יפגענו וגו'.

אלהי העברים. על שאמרת מי הוא זה, הנה הוא אלהי העברים המפורסמים המחזיקים בדעות עבר. ועל מה שאמרת שאף גם זאת לא תשלח, הנה מה טוב שתשמע בקולו פן יפגענו. אותנו ואותך:

דרך שלשת ימים. פשט דקרא נלך במדבר ונזבחה וא"ת זבחו הנה פן יפגענו כלומר הן נזבח את תועבת מצרים וגו':

נקרא [בה"א] (אולי קאי אלעיל ג' י"ח) בגי' שנה רמז לו עשר מכות יהיו בו בשנה אחת:

אלהי העברים נקרא עלינו. יש לתמוה אחר שהשיב להם פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' למה היו חוזרים משה ואהרן לומר אלהי העברים נקרא עלינו.

אבל הענין כי הש"י אמר תחלה ובאת אתה וזקני ישראל וגו' ואמרתם אליו ה' אלהי העבריים נקרה עלינו ובכאן אמרו לו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר הזכירו לו השם המיוחד כמו שנצטוו וכאשר השיב פרעה לא ידעתי את ה' אז נזכרו כי פרעה היה יודע שם אלהים שהוא אדון העולם ומנהיגו כי יזכירנו בדבריו תמיד אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אבל לא ידע השם המיוחד, ועל כן אחר שהשיב לא ידעתי את ה' חזרו ואמרו לו אלהי העברים נקרא עלינו שהוא אל שדי. ולשון נקרא מלשון מקרה ופגע, ועל כן פירשו המקרה פן יפגענו בדבר כי אמר להם הש"י בפסוק ואמרתם אליו ה' אלהי העבריים נקרה עלינו כי המקרה הוא כולל מה שהם אומרים עכשיו פן יפגענו ואין בדבריהם ענין חדש רק מה שנכלל בדברי הש"י ועל כן פרשו לו המקרה ההוא, והנה פרעה ברשעו וחכמתו לא השיב לדבריהם כלל רק דחה אותם בדברים אחרים ואמר למה משה ואהרן תפריעו וגו'.

ונזבחה לה' אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב באר הכתוב הזה סוד הקרבנות שהם כופר מן הפגיעה וזהו שאמר פן יפגענו בדבר (חבקוק ג׳:ה׳) כי לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, ואמר או בחרב כי ה' הוא השופט באש כלומר במדת הדין ובחרבו את כל בשר, וכבר ידעת כי השכינה היא מדת הדין והוא האש הגדולה האוכלת הקרבנות, וזהו שאמר הכתוב (ויקרא ט׳:ו׳) וירא אליכם כבוד ה', והזכיר מיד ותפול אש ה' ותאכל וגו', וזהו שכתוב (במדבר כ״ח:ב׳) את קרבני לחמי והוסיף פי' לאשי והוא שהזכיר בתחלת הכתוב אלהי העברים נקרא עלינו ואחר כך אמר נלכה נזבחה לה' אלהינו ולא אמר לאלהינו כי הקרבן לאלהים והכונה לשם המיוחד ועל זה רמז דוד ע"ה באמרו (תהילים נ׳:י״ד) זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך, באר כי הקרבן לאלהים והכונה לאל עליון, והבן זה.

ויאמרו אלקי העברים אתה אמרת לא ידעתי את ה׳ אותו שאמרנו אלקי העברים. אלקי אבותם של אלו ויש לו דין עליהם כי הוא אלקיהם והם עבדיו ועמו.

פן יפגענו אני ואתם. אני אם נבטל מצותו ואתם אם תכבשו בנו יהיה לכם חסרון יותר. ד״א פן יפגענו עצמינו לבד ונמצאת מפסיד הכל מוטב לך שנלך ונשוב משנמות ונפסיד הכל.

בדבר או בחרב כאן עשה משה מצותו של הקב״ה להתרות בפרעה בתחלה במכת בכורות כמו שפרש״י גבי הנה אנכי הורג את בנך בכורך.

פן יפגענו בדבר או בחרב. ונמצאת מפסיד הכל מוטב לך שנלך ונשוב משנמות והפסדת הכל כי אין הק' שואל לך שנלך מכל וכל אלא לילך דרך ג' ימים ולשוב:

ויאמרו וגו׳ פן יפגענו. דברים אלו הם של ישראל. והגם שאמרו זכרונם לברכה (שמות רבה ה,יד) שהזקנים נשמטו אחד אחד, אף על פי כן אחר כך דברו דברים אלו. ועל שלא באו יחד עם משה ואהרן נענשו. או אולי שכל העם נכנסו יחדיו אל פרעה ואמרו לו דברי טעם, כי יותר טוב לו שישלחם ויש תקוה שישובו אחר כך משבת שם ויכלו בדבר וגו׳, גם דבר זה יפחד ממנו פרעה כי יגע עד לבו דבר וחרב הבא לשכונתו. ואולי נתחכמו להפחידו פן יפגעהו לפרעה וגו׳, והלבישו הקללה בהם לצד כבודו של מלך.

אלהי העברים נקרא עלינו. הפלא מה קוו משה ואהרן דבמה שיאמרו בלשון אחר יהי ניחת פרעה. ועוד אם באמת אמר הקב״ה בזה הלשון כה אמר ה׳ אלהי העברים. היאך שנו ואמרו אלהי ישראל. וג״ז אינו מובן למה התקצף פרעה על מאמר השני יותר מן הראשון באמרו עתה ברוגז למה משה ואהרן וגו׳ וגם יש להבין שאר השנוים בין שני המאמרים. אלא כך הענין. שהבינו משה ואהרן שפרעה טעה בכונתם. מדאמר וגם את ישראל. דמשמעו אנשי מעלה ביחוד. כמש״כ להלן ט׳ ד׳ ובכ״מ. מובן שכסבור פרעה שאין מבקשים אלא על ראשי העם לעשות איזה אסיפה ושמה יחוגו לפני ה׳. והבין פרעה כן משני טעמים. חדא ממה שאמרו אלהי ישראל ולא אלהי יעקב. שנית ממשמעות ויחגו לי. שענינו שמחה הבא במחולות וריקודים כדאי׳ בחגיגה דף י׳ ב׳ דה״ק רחמנא אכלו ושתו וחגו חגא. ועיין להלן י״ט ובס׳ דברים ט״ז ט״ו. ובכ״מ. אמנם לשון ויחגו לי משמעו לפני היינו גילו ברעדה כעומד לפני ה׳ ושמח. וזה א״א בכל המון. וגם ברגלים ובבהמ״ק אע״ג שהכל היו חייבים בקרבנות חגיגה ושמחה מכ״מ לא הכל רקדו וחלו בבהמ״ק לפני ה׳ כ״א חסידי הדור כדאיתא בסוכה פ״ה. משום שאסור לשמוח בפעולת הריקוד שם כ״א מי שיש לו רוח גבוהה של אהבת ה׳ ומשחק לפני ה׳. וכן הבין פרעה בחכמתו כי ויחגו לי. אינו אלא באנשי המעלה מישראל. ע״כ הבין כי רק אותם הם מבקשים. ומשמעות עמי. מתפרש כ״פ על המיוחדים לי. כמו הגד לעמי פשעם דמשמעו אלו ת״ח. כדאיתא בב״מ ספ״ב. והכי מתפרש במלכותא דארעא כמש״כ בס׳ בראשית מ״א מ׳ ונ״ה ע״ש. שהם אנשי חיל שומרי מלכותו ואחר שכן הבין פרעה. לא התקצף פרעה שלא היה בזה בטול מלאכה כ״כ. דאנשי מעלה היו מעטים ולא בעלי עבודה. ע״כ חזרו ואמרו בלשון אחר אלהי העברים נקרא עלינו בשעה שדבר עמנו אמר אלהי העבריים. וזהו משמעות נקרא באל״ף. והכי איתא בת״י אתקרי עלנא [והפלא על ת״א שפי׳ לעיל אתקרי וכאן תרגם אתגלי. ולהיפך מיבעי] ועברי משמעו פחותי ערך אפילו משם יעקב. אלא אדם שפל ומגושם רק מזרע העברים כמש״כ להלן כ״א ב׳. ובאמת היו שני המאמרים מפי ה׳. גם המאמר הראשון היה לאנשי המעלה ויחוגו לי. גם המאמר השני לפחותי ודלת העם ובלשון ונזבחה לה׳ אלהינו אע״ג שלא יחוגו לפני ה׳ מ״מ יקריבו כולם. ופי׳ עוד בזה המאמר בשם ה׳ נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר. דמשמעו בברור שישובו אח״כ. וכך היה סבור פרעה בכל משך המכות. ועוד במכת הערב אמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו וגו׳. אבל כ״ז היה בעוד לא היה מכת חשך ולא מתו עוד קטני אמנה והיו הרבה מכונים עברים. משא״כ אחר מכת חשך ומתו בג׳ ימי אפלה הפחותים. וכל הנשארים היו בזה המשך מתעלים והולכים כמבואר להלן ר״פ וארא ו׳ ו׳ וכיון שהגיע למכת בכורות אמר משה לפרעה הלשון שאמר ה׳ לעיל ד׳ כ״ב. כה אמר ה׳ בני בכרי ישראל. ואמר אליך שלח את בני וגו׳ אז קם המאמר הראשון אלהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי. ולא היה עוד הדבור דרך שלשת ימים וגו׳. ופרעה הבין כ״ז היטב. ע״כ בשלחו כלה שלח לחלוטין. אך עם מצרים לא ידעו מכ״ז כאשר יבואר בפ׳ בא:

פן יפגענו וגו׳. אינו דבר ה׳ שהוא ית׳ לא יאמר פן. ובלשון בדבר או בחרב. וזה אינו דבר ברור. אלא הקב״ה אמר נלכה נא דרך ג׳ ימים במדבר ונזבחה לה׳ אלהינו. והם אמרו שמש״ה אנו מבקשים לילך דרך ג׳ ימים. וכדי שלא יאמר פרעה היאך אפשר לסכן עצמכם כ״כ לילך בהמון רבה במדבר במקום ציה ושממה על משך איזה ימים. ומאין יהיו ניזונים בכל משך הזמן. ע״כ אמרו שמחוייבים לבטוח בה׳ ולילך בלי חקירה שיראים פן יפגענו וגו׳. והנה היה ראוי לכתוב נקרא עלינו לכו נא דרך שלשת ימים וזבחו לה׳ ועתה נלכה נא וגו׳. אלא שהכתוב מקצר ומובן שהדבור נלכה נא וגו׳ קאי גם על דבר אלהי העברים. גם על דבר משה ואהרן לפרעה פן יפגענו וגו׳. ומזה למדנו כמה מקראות בתורה שהכי הוא הפי׳:

ויאמרו. אז באו בנוסח השני שצוה ה' שיאמרו זקני ישראל, שהגם שאתה אינך מקבל השליחות אליך, צריך אתה לעשות זאת למעננו, אחר שהיא אלהי העברים והוא נקרא עלינו ומבקש עבודה, ויש פחד שיפגענו כדבר או בחרב ויהיה נזק להמלך באבדן עבדיו, ואמרו אלהי העברים נגד מ"ש מי ה' אמרו שהוא אלהים נודע וגדול שמו ע"י הנסים שעשה להעברים לאברהם יצחק ויעקב שזה נודע לכל העולם כמ"ש ויוכח עליהם מלכים וכו':