שמות כט, ו

נזר הקדש. זה הציץ:

על המצנפת. כמו שפרשתי למעלה (שמות כח לז) על ידי הפתיל האמצעי ושני פתילין שבראשו הקשורין שלשתן מאחורי העורף, הוא נותנו על המצנפת כמין כובע:

וּתְשַׁוִי מִצְנֶפְתָּא עַל רֵישֵׁהּ וְתִתֵּן יָת כְּלִילָא דְקוּדְשָׁא עַל מִצְנֶפְתָּא:

וּתְשַׁוֵּי מַצְנַפְתָּא עַל רֵישֵׁיהּ וְתִתֵּן יַת כְּלִילָא דְבֵיהּ חֲקִיק שְׁמָא דְקוּדְשָׁא עַל מִצְנַפְתָּא

ושמת. גם איננו רחוק שישים המצנפת באחרונה והזכיר בתחלת הפרשה המצנפת לפני האבנט. כי היא נכבד' ממנו:

את נזר הקדש על המצנפת. כבר ביארנו דהאי על אינו על מקומי. אלא פי׳ שהמצנפת היה מעמיד את הנזר שלא יפול מראשו:

ולקחת את שמן המשחה, ושם משמע שהמשכן נמשח קודם לאהרן, עמש"ש (סימן קעד):