שמות כט, כב

החלב. זה חלב הדקים או הקיבה:

והאליה. מן הכליות ולמטה, כמו שמפורש בויקרא (ג ט) שנאמר לעמת העצה יסירנה, מקום שהכליות יועצות, ובאמורי הפר לא נאמר אליה, שאין אליה קריבה אלא בכבש וכבשה ואיל, אבל שור ועז אין טעונים אליה:

ואת שוק הימין. לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים אלא זו בלבד:

כי איל מלאים הוא. שלמים, לשון שלמות שמשלם בכל מגיד הכתוב שהמלואים שלמים, שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים, לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה, וזהו משה ששמש במלואים, והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים, כמפורש בענין:

וְתִסַב מִן דִכְרָא תַּרְבָּא וְאַלִיתָא וְיָת תַּרְבָּא דְחָפֵי יָת גַוָא וְיָת חֲצַר כַּבְדָא וְיָת תַּרְתֵּן כָּלְיָן וְיָת תַּרְבָּא דִי עֲלֵיהֶן וְיָת שׁוֹקָא דְיַמִינָא אֲרֵי דְכַר קֻרְבָּנָא הוּא:

וְתִסַב מִן דִּכְרָא תַּרְבָּא וְאַלְיָתָא וְיַת תַּרְבָּא דְחָפֵי יַת בְּנֵי גַוָא וְיַת דְּמִשְׁתְּאַר עַל חֲצַר כַּבְדָא וְיַת תַּרְתֵּין כּוּלְּיַין וְיַת תַּרְבָּא דַּעֲלֵיהוֹן וְיַת שׁוֹקָא דְיַמִּינָא אֲרוּם דְּכַר קוּרְבָּנַיָא הוּא

ולקחת. זה החלב הנזכר. הוא אשר על הקרב ככתוב בפרשת ויקרא:

שוק. הצד הימין והחזה נלקחו מאיל המלואים. והשוק והחזה יהיו מהיום נתונים לאהרן ולבניו מזבחי שלמי בני ישראל. רק החזה מאיל המלואים משה לבדו יאכלנו כי הוא כהן הכהנים:

כי איל מלואים הוא. לפיכך היה שוק הימין בזה נתן על גבי המזבח, ולא כן בשאר הקרבנות, כי השוק הימני בבהמה הוא במקום היד הימנית באדם, ולכן ראוי שיהיה שוק הקרבן על גבי המזבח מלואי יד ליד ימין הכהן המקריבו. כי אמנם עבודת הכהן ביד ימין היתה, כאמרם ז"ל כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין:

ואת שוק הימין פרש״י לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים אלא זו בלבד. פי׳ אלא שוק של איל המלואים של יום ראשון אבל בשאר ששה אילים שהיו בשאר ימי המלואים לא הוקטר מהם שום שוק. והוא שפרש״י בסמוך לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה.

כי איל מלאים הוא על שם שמלאו בו ידיהם, והוא נתינת טעם למה שוק זה נקטר.

החלב והאליה. פרש״י זה חלב הדקים או הקיבה. והרמב״ן כ׳ לעיל י״ג שהוא החלב שעל הקרב. וע״ז קשה שהרי במעשה כתיב ג״כ את החלב ואת האליה ואת כל החלב אשר על הקרב. וצ״ל לפי׳ הרמב״ן דשם נכלל בזה החלב המכסה. וגם לפרש״י אינו מובן אמאי פירש הכתוב באיל ולא בפר הקודם. ובקרבנות לדורות לא נזכר בשום מקום זה החלב בפ״ע. אלא נראה לפרש החלב הוא של האליה. ומשום דכתיב בשלמים חלבו האליה תמימה דמשמעו חלבו הוא קצה האליה אשר שם חתיכה של שומן. ועמו כל האליה אע״ג שהוא בשר ואינו קרב בשר בשלמים אלא משום שכך דרך הכבוד להקריב האבר שלם מש״ה קרב גם האליה כדי שיהא תמימה וכמו שביארנו בס׳ ויקרא. מש״ה הוצרך הכתוב לפרש חלבו האליה תמימה. כלומר משום חלבו יביאו האליה תמימה. וכ״ז בשלמים דעלמא משא״כ באיל המלואים שגם שוק הימין קרב ע״כ אפשר להקריב האליה אפילו לא היה החלב עמו מש״ה כתיב החלב והאליה:

ואת שוק הימין כי איל מלואים הוא. בכל שלמים תרומה היא מחלק הבעלים לכהנים כאשר יבואר בסמוך. אבל בשביל שהוא איל מלואים שבו נכלל עבודת העולה והשלמים יחד. מש״ה היה המובחר שבבשר קרב כמו עולה. והוא שוק הימין:

ל פלוגתא דר"ע ור"י הוא חד סובר חלב הדקים וחד סובר חלב הקיבה:

מ וכן לא מצינו תרומת לחם הבא עם שלמים נקטרת כזו שהרי הם נתנים לכהנים אלא הוראת שעה היתה:

נ פירוש שהמלואים האמור כאן הוא במקום שלמים האמור במ"א ונקרא מלואים מפני שכל מלא שלם וכן היא קריאת שם שלמים כי שלמים הוא לשון שלימות שמושלם בכל והא דשינה הקרא וקראם בשם מלואים ולא בשם שלמים מגיד שהמלואים שלמים כלומר שהם ממולאים בכל שמשימים שלום וכו':