שמות כא, לז

חמשה בקר וגו'. אמר רבן יוחנן בן זכאי חס המקום על כבודן של בריות, שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנשאו על כתפו, משלם חמשה, שה שנשאו על כתפו, משלם ארבעה הואיל ונתבזה בו אמר רבי מאיר בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה, שור שבטלו ממלאכתו משלם חמשה, שה שלא בטלו ממלאכתו ארבעה:

תחת השור' תחת השה. שנאן הכתוב לומר, שאין מדת תשלומי ארבעה וחמשה נוהגת אלא בשור ושה בלבד:

אֲרֵי יִגְנוּב גְבַר תּוֹר אוֹ אִמָר וְיִכְּסִנֵהּ אוֹ זַבְּנִנֵהּ חַמְשָׁא תוֹרִין יְשַׁלֵם חָלָף תּוֹרָא וְאַרְבַּע עָנָא חֳלָף אִמְרָא:

אֲרוּם יִגְנוֹב גְּבַר תּוֹר אוֹ אִימַר וְיִכְסִינֵיהּ אוֹ זַבִּינֵיהּ חַמְשָׁא תּוֹרָא יְשַׁלֵם חוֹלַף תּוֹר חַד מִן בִּגְלַל דְּבַטְלֵי מִן רַדְיֵיה וְאַרְבַּע עָנָא חוֹלַף אִימַר חַד מִן בִּגְלַל דְּאַקְטֵיהּ בִּגְנֵבוּתֵיהּ וְלֵית בָּהּ עִיבִידְתָּא

כי יגנוב. אמר רבי ישועה הוסיף השם על עונש השור יותר מן השה כי לא יוכל להסתיר השור כמו השה ולא יוכל לגנבו רק הרגיל יותר באומנות הגניבה והגאון אמר בעבור הנזק שיבא לבעל השור יותר מהשה כי בו יחרוש:

חמשה בקר - אמרו חכמים: שור שביטלו ממלאכתו חמשה.

כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו. ע"ד הפשט העבירות שהן מצויות יותר בהן הוא ראוי להגדיל העונש יותר, ולפי שהתורה חייבה לגנב לשלם תשלומי כפל על כן תחייב לגונב מן הבהמות הדקות שהן מצויות חוץ למדינה בשדות ובמדברות לשלם כפל הכפל וזהו וארבע צאן תחת השה, גם הבהמות הגסות הגנבה מצויה בהן יותר לפי שא"א לרועה להעבירן לפניו כאשר בדקות, ועל כן החמיר בגנבתן יותר והוסיף אחד ואמר חמשה בקר ישלם תחת השור, כן כתב הרמב"ם ז"ל.

אבל רז"ל בארו לנו בזה שני טעמים אמרו כי מה שהוסיף עונש בגנבת השור יותר מפני שהגנב הרכיב השה על כתפו וכדי בזיון בזה מה שאין כן בשור שהלך ברגליו, והוכיחו מזה גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה, הקב"ה חס על הבריות. ובשור שבטלו ממלאכתו מה שאין כן בשה החמיר בו הכתוב יותר, והוכיחו מזה גדולה מלאכה. ומה שחייבה תורה לגנב שישלם פי שנים ואין הגזלן משלם אלא קרן, כבר נתנו רז"ל טעם בזה לפי שהגזלן השוה את העבד לקונו אבל הגנב חלק הכבוד לעבד יותר מקונו שנאמר (ישעיה כט) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו, וכתיב (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה וגו'.

וע"ד המדרש כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו, לפי ששור גנבנו ועשינו עגל לפיכך חמשה בקר ישלם תחת השור שלמנו תחתיו שמתו אבותינו עליו במדבר, וארבע צאן תחת השה תחת שגנבנו ליוסף היינו ד' מאות שנה משועבדים במצרים ומלכו בנו ד' מלכיות. ע"כ לשון המדרש, ומה שמתו אבותינו עליו במדבר נראה שהזכיר כן על אותם שנהרגו ע"י בני לוי שהיו כשלשת אלפי איש וכן במגפה ע"י הקב"ה, אבל מפני שהזכיר מספר חמשה נראה לי כי חמשה עונשין קבלנו עליו תחת השור ואלו הם, הריגה בסייף ע"י בני לוי, מגפה ע"י הקב"ה שנאמר (שמות לב) ויגוף ה' את העם, הורקת פנים ע"י משה שנתכוין לבודקן כסוטות, חורבן בהמ"ק שנאמר (יחזקאל ט) קרבו פקודות העיר, ולשון פקודות הוא כנגד הלשון שהזכיר בכאן (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי ולכך אמר פקודות זכירה לדורות כי אע"פ שאין הקב"ה פוקד העון הרי הוא נזכר בכל דור ודור, ובפסוק פוקד עון אבות (שם לד) אבאר זה בעזה"י.

כי יגנב איש אף הטובח והמוכר בכלל היו, כדכתיב אם ימצא הגנב וגו׳ ונאמרה פר׳ זו להוציאו מהכלל לחייבו בתשלומי ד׳ וה'.

וטבחו או מכרו. אם הטובח חייב המוכר לא כ״ש, אלא א״כ ענשת מן הדין לכך נאמר ומכרו ללמדך שאין עונשים מן הדין.

וטבחו או מכרו מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת.

חמשה בקר, וארבע צאן וגו׳ לפי שהגנב זלזל עצמו בשה יותר מבשור שהרי נטלו על כתפו כשגנבו ועוד שלא עשה בו מלאכה כבשור, הקל הכתוב בתשלומיו יותר מבשור. ד״א דין הוא בגונב שור שישלם יותר מגונב שה שאם לא היה למוד בגנבה לא היה יכול לגנוב בהמה גדולה כל כך, אבל גונב שה יש פתחון פה עליו לומר איני יכול איני רגיל באומנות גנבה ודיו בארבע צאן. ד״א דין הוא בגונב שור שישלם תחתיו תשלומים יתרים יותר מגונב צאן, לפי שהזיק לבעל השור שהיה חורש בו מה שאין כן בצאן.

תחת השור, תחת השה שנאן הכתוב לומר לך שאין דין ד׳ וה׳ נוהג אלא בשור ובשה בלבד.

כי יגנוב איש שור או שה. וטבחו או מכרו וכו' ה' בקר וד' צאן. בזאת הפרשה מפרש תשלומי כפל ארבעה וחמשה דכתיב ישלם שנים. וא"ת מפני מה הזהירה תורה על הגנב יותר מן הגזלן דכתיב והשיב את הגזלה. וי"ל דבדין הוא להכביד על הגנב יותר מן הגזלן לפי שגנב דעת המקום ב"ה ודעת הבריות שהלך במסתרים לעשות הגניבה ההיא אבל גזלן בפרהסייא עשה מה שעשה ולכך לא החמירה עליו רק להשיב את הגזילה:

חמשה בקר. לפי שעמל בו וגדלו וטרח בו ומבטלו ממלאכתו קנסו הכתוב כ"כ ועוד דאדם ניחא ליה במה שגידל טפי מדבר אחר הרבה וכן צאן אלא שאין בו ביטול מלאכה פיחת אחת וכן אמרו רבותינו וגם לפי שנשא הצאן על כתיפו מה שאין בשור ע"כ פיחת אחת ואפי' לא גדלו שקנאו היום או אתמול לא חילק הכתוב וגם דבר זה שעושה אחת ומן האחת יעמוד ד' או ה':

כי יגנוב איש שור בעבירה המצויה יותר צריך להגדיל העונש ולכן חייב לגנב כפל ולגונב הבהמה כפל הכפל לפי שהן בשדה ומצוי לגנוב אותה ובבהמה גסה מצויה הגניבה יותר לפי שאי אפשר לרועה להעבירה כמו בדקה ולזה הוסיף אחד חמשה בקר וגו' ולרבותינו ז"ל לפי שהגנב הרכיב השה על כתפו ונתבזה ישלם ארבעה והשור שהלך ברגליו ולא נתבזה בו ישלם חמשה שגדול כבוד הבריות ועוד שהשור בטלו ממלאכתו וישלם חמשה אבל שה שלא בטלו ממלאכה שאין לשה מלאכה ישלם ד':

וטבחו וגו׳. פרוש לשור ושה, אבל טלה וגדי וגדלו ברשותו ונשתנו בידו – אינו חיב, שקנאו בשנוי, ושלו מכר או טבח. וכן מוכח מדבריהם (בבא קמא סה.).

השור. במשנה (בבא קמא סב:) אמרו: אין חיב בארבעה וחמשה אלא דוקא שור ושה, ולא חיה ועוף. וטעמם, שהיה לו לומר ״כי יגנב איש שור וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם וארבע צאן תחת השה״, ודורש אחת מהם למעט כל חוץ מהם, וביתור של אחד היה נשמע המכון שישתנה הדין בין השור לשה.

וטבחו או מכרו. ולא נצרך הכתוב כאן לפרש דדוקא בהגיע הגנבה לרשותו כמו שפירש הכתוב להלן גבי כפל ונמצא בידו. היינו משום דכתיב ומכרו והרי א״א למכור אלא א״כ הגיע לרשותו וה״ה טביחה. אבל כפל ס״ד דאע״ג שעדיין לא הגיע לרשותו חייב כפל מש״ה פירש הכתוב ונמצא בידו:

חמשה בקר. וארבע צאן. שם בקר וצאן אינו חל על שור ושה אחד. מש״ה כתיב תחלה שור או שה וע׳ בראשית ל״ד כ״ח:

כי יגנוב איש שור או שה. לפי הסדר היה ראוי להקדים דין הגנב שמשלם כפל ואחריו יאמר שאם טבחו או מכרו ישלם דו"ה, ע"ז משיב במכלתא שבא לכלול שגם בטוען טענת גנב וטבח ומכר ישלם דו"ה כר' חייא בר אבא (דף סב סג), לכן הקדים זה דרך כלל שבכל מין גנבה שמשלם כפל שכולל גם טוען טענת גנב שדינו מבואר בפ' שאח"ז במ"ש אם ימצא הגנב ג"כ ישלם דו"ה, ומ"ש לחייב על זה בפ"ע וכו' התבאר למעלה כ"פ:

וטבחו או מכרו. מ"ש או מכרו מיותר דהוא כ"ש מטובח שלא הוציאו לרשות אחר רק מפני שאין עונשין מן הדין, אולם חוק מוסד אצלנו שדרך הכתוב שדבר שיש בו חדוש יותר כתוב תמיד באחרונה בדרך לא זו אף זו והיל"ל ומכרו או וטבחו, רק כבר בארתי (באילת השחר כלל ר') שכ"מ שבאו שני דברים שהאחד נשמע מכלל חברו רק שבא ללמד על חברו יכתוב המלמד תמיד באחרונה אף שהלמד ישבו חדוש יותר. ומזה מבואר שמכרו בא ללמד על וטבחו שצריך שיהיה חוץ לרשותו (כמ"ש בדף עט) ושיהיה מותר באכילה ובהנאה, לאפוקי שוחט ונמצא טרפה כר"ש (בדף ע') ושחט לע"א וכיוצא, ואחר שידעינן שמכרו שנכתב לבסוף בא ללמד על וטבחו, ממילא ה"ה דמקשינן מכירה לטביחה שאינה יכולה לחזור, לאפוקי אם מכר לזמן (כמ"ש ר"נ בדף סח), שמכרו כולו (כמ"ש בדף עח ע"ב), וכיוצא בזה דריש למעלה . (סי' קטז) עיי"ש, ומ"מ צ"ל שעקר בא להקיש טביחה למכירה, כי הלמוד להקיש מכירה לטביחה אינו נחוץ כ"כ שגם מן הסברא נדע שצריך שתהיה מכירה טובה לא מכירה לזמן ולא מכירה חציה, ובזה אין סתירות מפה למ"ש למעלה על באבן או באגרוף עיי"ש:

כי יגנוב איש. העתקתי פה גרסת הגר"א, ומבואר שהיה מפרש עפמ"ש בכתובות (ד' לד) דתשלומי דו"ה כיון דחדוש הוא אע"ג דמיקטל משלם, וע"כ מוחק סיום הברייתא ולא יצאו מכלל תשלומין ולא נודע איך למד מן זה הדבר. ולי נראה שאמר בניחותא שבאם גנב קדשים ושחטן בחוץ חייב בתשלומי דו"ה וזה יצויר אף למ"ד דחייבי כריתות פטורים מן התשלומין, אם הבעלים נשאלו על ההקדש, כמ"ש ביו"ד (סי' שכ"ג ברמ"א) שאם נתערבה החלה בעסה ישאל לחכם ויתיר הנדר, וא"כ בשחוטי חוץ מצוה שהבעלים יתירו הנדר כדי שיפקע האיסור ובזה חזר החיוב של תשלומי ארבעה וחמשה, וז"ש והדין נותן אם חייבים על כרת וכו' ר"ל הלא מצד הדין יש לו ליפטר מתשלומים הקלים אחר שחייבים על כרת החמור א"כ קם לי' בדרבה מיניה, ע"ז משיב ת"ל זה הדבר, והוא עפ"י ב"ב (דף קך) ונדרים (דף עח) שלמד זה הדבר שנאמר גבי שחוטי חוץ מזה הדבר שנאמר בפ' נדרים לענין שיש שאלה בהקדש, ופרשתי זה בס' התו"ה אחרי (סי' פז) שלמד שמי שעבר ושחט בחוץ ונתחייב כרת יתיר נדרו ופקע ההקדש למפרע עיי"ש, וז"ש ת"ל זה הדבר מכלל כרת יצאו, ר"ל שע"י התרת הנדר שנלמד מזה הדבר יצאו מכלל כרת וממילא לא יצאו מכלל תשלומין:

חמשה בקר ישלם. שחוץ מהשור הנגנב יוסיף ארבעה, וכמ"ש ונמצא ישלם שבעתים (משלי ו׳:ל״א), ר"ל ד' וג' חוץ מהקרן, ור"מ נתן הטעם מפני שהיזק השור גדול יותר שהוא עושה מלאכה בשדה, וריב"ז נתן הטעם מפני שהשה נושאו על כתפו, וזה מצטרף להעונש כי היה לו בזיון. ומובא בב"ק (דף עט ע"ב) ובתוספתא (פ"ז):

חמשה בקר ישלם תחת השור. מכפל והארכת הלשון למדו שהגם שתשלומי כפל נוהג בכל דבר, תשלומי ד' וה' אין נוהג אלא בשור ושה לבד, ואין ללמדו מסיני כמו שלמדו יתר הדברים בב"ק (דף נה), ובגמרא (דף סז) פי' איך יש פה יתור לשון, עיי"ש:

י פירוש דאלו לא שנאן הוה ילפינן שור שור משבת לחייב ד' וה' אף לכל חיה ועוף ופירוש שנאן פי' בגמרא דלא הל"ל אלא כי יגנוב איש שור וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וד' צאן תחת השה שה דרישא ושור דסיפא למה לי אלא ש"מ שור ושה אין מידי אחרינא לא: