שמות כא, לו

או נודע. או לא היה תם, אלא נודע כי שור נגח הוא היום, ומתמול שלשום, הרי שלש נגיחות:

שלם ישלם שור. נזק שלם:

והמת יהיה לו. לנזק, ועליו ישלים המזיק עד שישתלם נזק כל נזקו:

אוֹ אִתְיְדַע אֲרֵי תוֹר נַגַח הוּא מֵאִתְּמַלֵי וּמִדְקַמוֹהִי וְלָא נָטְרֵהּ מָרֵהּ שַׁלָמָא יְשַׁלֵם תּוֹרָא חֲלַף תּוֹרָא וּמֵיתָא יְהֵא דִילֵהּ:

אִין אִישְׁתְּמוֹדַע אֲרוּם תּוֹר נַגְחָן הוּא מֵאִתְמְלֵי וּמִדְקֳדָמוֹי וְלָא נַטְרֵיהּ מָרֵיהּ שַׁלְמָא יְשַׁלֵם תּוֹרָא חוֹלַף תּוֹרָא וּנְבֵילְתָּא וּמוֹשְׁכָא יְהֵי דִילֵיהּ

ולא ישמרנו בעליו ידוע כי גם התם אם ישמרנו בעליו כראוי ויצא והזיק במקרה שאירע בודאי שהוא פטור וזה שאמר במועד ולא ישמרנו על דעת האומר בתלמוד שהמועד צריך שמירה מעולה מן התם (ב"ק מה) יאמר הכתוב ואם שור נגח הוא והועד בבעליו ולא ישמרנו להוסיף בו שמירה מפני רעתו ויצא והזיק ישלם נזק שלם ועל דעת האומר שהשמירה בתם ובמועד שוה (ב"ק מה ותוספתא שם) יאמר ואם נודע לו ששור נגח הוא וגם עתה לא ישמרנו בעבור פשיעתו הגדולה יתחייב נזק שלם

והמת יהיה לו לניזק ועליו ישלם המזיק עד שישתלם הניזק נזק שלם זהו לשון רש"י כדרך רבותינו (ב"ק י) ואם כן ראוי שנפרש שלם ישלם שור תחת השור עם המת שיהיה לו וכן ויוסף היה במצרים (לעיל א ה) עם יוסף שהיה במצרים וכן לא אוכל און ועצרה (ישעיהו א יג) בעצרה כאומרו שונא גזל בעולה (שם סא ח) ויתכן לפרש על דרך הפשט והמת יהיה לו למזיק כלומר שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו למזיק המשלם בתשלומין האלו שיכניסהו לניזק בחשבון ועל שני הלשונות הדין שוה הוא שיהיו הבעלים מטפלין בנבלה ומשעת מיתה תכנס עמו בחשבונו כדברי רבותינו (ב"ק שם)

או וגו'. ואם היה השור מועד ישלם הנזק שלם. והזכיר הכתוב דבר השור עד שיגיע אל וכי יגנוב איש שור או שה. וכל זה בעבור העבד שהוא נמכר בגנבתו. כי כן החל כי תקנה עבד עברי:

המת יהיה בגימטריא הבעלים מטפלין בנבילה:

[או נודע אשר נודע], ולא ישמרנו הלא דברים ק״ו ומה אם כששמרו ויצא והזיק חייב על שלא שמרו לא כ״ש. ומה ת״ל ולא ישמרנו אלא הוסיף הכתוב עוד שמירה אחרת על שמירתו וזו היא נשיכה. ד״א ללמדך שאין עונשין מן הדין. ד״א ולא ישמרנו בעליו להביא שומר חנם.

או נודע. או פשעו הבעלים שלא נזהרו בו וחייבין לשלם כל הנזק ולהעמיד לו שור אחר במקום שורו חשוב כמותו או שויו וזה הדין אפי' ברשות הרבים דרך שוורים לילך ברשות הרבים ונגחי והדרי ובכל מקום חייבין חוץ מרשות המזיק דאי הלך שור הניזק ברשות המזיק והוזק שם פטור דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי:

ולא ישמרנו. יתבאר על דרך אמרם בפרק ארבעה וחמשה (בבא קמא מה:): רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין. אמר רבה: מאי טעמא? דאמר קרא ״ולא ישמרנו״ – שוב אין לו שמירה לזה. אמר ליה אביי: אלא מעתה ״ולא יכסנו״ נמי שוב אין לו וכו׳ עד כאן. ונראה כי דיוקא דרבה קאי וקאי, כי יש הפרש בין ״ולא יכסנו״ שהכתוב לא שנה שעור הדבור שהתחיל לומר ״כי יפתח״ לשון עתיד, ״כי יכרה״ וגו׳ ״ולא יכסנו״ לשון עתיד, מה שאין כן ״ולא ישמרנו״ שהתחיל הכתוב לומר לשון עבר ״או נודע״ וגו׳ וגמר אומר לשון עתיד ״ולא ישמרנו״, שהיה לו לומר ״ולא שמרו״ ונכון. והתם לא חש רבה להשיב לאביי, ולסברת רבי יהודה שפוטרו בשמירה אפלו פחותה אמר הכתוב כסדר זה ״ולא ישמרנו״ לדרוש לזה ולא לאחר, ועין שם בסוף הפרק.

ישלם שור. אולי שהגם שאמרו (בבא קמא ה.) מועד ישלם מעידית שבנכסיו, אם היה לבעל המזיק עדית יותר בנכסיו יכול לסלקו בשוה כשורו, ולא אמרו עדית אלא לאפוקי פחות מזה.

שלם ישלם שור. ע״כ אין הפי׳ סתם שור דא״כ הרי שור בן יומו קרוי שור ויהיה תשלומי מועד פחות מתשלומי תם. שמשלם אחר שומת ההיזק חציו. ושור כ״ש יוכל להיות עוד פחות מזה. אלא ע״כ משמעות ישלם שור בשווי שור שהוזק. וא״כ היה ראוי לכתוב שלם ישלם את השור. אלא בא ללמדנו כאן ג״כ שלא מיקרי תשלומין עד שיתן לידו ממש בכדי שיהא יכול לקנות שור תחת השור ולא סגי במה שהניח המעות לפניו ולא זכה בהם. אבל והמת יהיה לו. כמו שביארנו לעיל ל״ד. דה״פ דהמת א״צ ליתן לידו אלא ממילא הוא שלו. זהו עומק הפשט. והדרשות רבו בזה:

או נודע. בא הכתוב לחלק וכו', התבאר למעלה (סי' קג) שהכתוב באר חמשה הבדלים בין תם למועד, ג' באר בפ' שור שנגח אדם ושנים מבוארים כאן, ומ"ש מתמול שלשום יום ואמש וכו' התבאר למעלה (סי' קד). ומ"ש ולא ישמרנו להביא ש"ח התבאר (בסי' קו). ומ"ש שלם ישלם אין לי אלא בהמה התבאר (בסי' קכא). ומ"ש והמת יהיה לו לניזק התבאר (בסי' קכב):

ח הא דלא פירש האי או כמו אם י"ל דהי' צריך לוא"ו המוסיף ולכתוב ואם וכו' ובזה יש ליישב קושית הרא"ם שהקשה למה לא פירש או אם כמו שפירש בפסוק או הודע אליו חטאתו שאז יתיישב על בוריו גם לא יצטרך להוסיף מלת אלא והניח הדבר בצ"ע ועל מה שהקשה הרא"ם ועוד שהוא עצמו בפסוק או הודע אליו חטאתו פי' שהוא כמו אם ואמר וכן או נודע כי שור נגח הוא שינה פה וצ"ע:

ט וא"ת והא כבר פירש בזה לעיל. וי"ל דמהכא הוא עיקר הלימוד דבעלים מטפלים בנבילה. אי נמי שלא נטעה לומר כיון שהמזיק משלם נזק שלם הוה אמינא דהמזיק יטפל בנבילה לכ"פ שגם כן המת לניזק: