שמות כא, כד

עין תחת עין. סמא עין חברו נותן לו דמי עינו, כמה שפחתו דמיו למכר בשוק, וכן כלם, ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (בבא קמא פד א):

עֵינָא חֳלָף עֵינָא שִׁנָא חֳלָף שִׁנָא יְדָא חֳלָף יְדָא רַגְלָא חֳלָף רַגְלָא:

דְּמֵי עֵינָא חוֹלַף עֵינָא דְּמֵי שִׁינָא חוֹלַף שִׁינָא דְּמֵי יְדָא חוֹלַף יְדָא דְּמֵי רִיגְלָא חוֹלַף רִיגְלָא

עין תחת עין הידוע בקבלת רבותינו שהוא ממון (מכילתא כאן ב"ק פד) ויבא כלשון הזה בתשלומין ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש (ויקרא כד יח) ואמר ר"א כי כוונת הכתוב לומר שהוא חייב בכך אם לא יתן כפרו והכתוב אוסר עלינו שלא נקח כפר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות (במדבר לה לא) אבל נקח כפר במי שהוא רשע לכרות אבר מאיבריו ולכן לא נכרות אותו לעולם אבל ישלם כדי דמיו ואם אין לו יהיה דמיו עליו חוב עד שתשיג ידו ונגאל והראיה לדברי חכמים מה שאמר למעלה (פסוק יט) רק שבתו יתן ורפא ירפא ואם נעשה באיש אשר יכה את רעהו כאשר עשה בו מה ישלם אחרי כן והוא גם הוא צריך שבת ורפוי ואין טענה מפני המתרפא מהרה כי אין זה פשוטו של מקרא אבל הכתוב ידבר בכל אדם וגם אם נתרפא יותר מהר כבר לקחנו נקמתו ממנו כי עשינו לו כאשר עשה בשוה ועל דרך הפשט אין הצלה מזאת השאלה לבד אם יאמרו כי המכה אשר יתן מום בעמיתו (ויקרא כד יט) והוא מום קבוע שישאר בו כגון עין יד ורגל וכויה שישאר ממנה הרושם לעולם אז נעשה כמותה בגופו והוא מה שאמר (שם כ) כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו ואין בזה תשלומי שבת ורפוי כלל אבל אשר יכה אותו באבן או באגרוף על בגדיו ונפל למשכב ונתרפא רפואה שלימה ולא נשאר בגופו מום בזה אמר (לעיל פסוק יט) רק שבתו יתן ורפא ירפא והנה הכתוב שהזכיר כויה ופצע וחבורה כפי משמעו כל הנזקים האלו בכלל הזה והפצע והחבורה יתרפאו לגמרי ומה שאמר הכתוב שם (ויקרא כד יט) ואיש כי יתן מום בעמיתו רצה לכלול כל המכות שלא האריך שם להזכיר פצע וחבורה וכויה ואמר מום כי כל מכה יעשה מום לשעתו ואפילו המתרפא נקרא מום כאמרנו מום עובר (בכורות לז) והתורה קראה גרב או ילפת או מרוח אשך מום (ויקרא כא כ) וכלם עוברים ומתרפאים וכתוב ילדים אשר אין בהם כל מום (דניאל א ד) והכלל כי הקבלה בכל מקום אמת

עין. אמר רב סעדיה לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו. כי אם אדם הכה עין חבירו וסרה שלישית אור עיניו איך יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת. אולי יחשיך אור עינו כולו ויותר קשה הכויה והפצע והחבורה כי אם היו במקום מסוכן אולי ימות ואין הדעת סובלת אמר לו בן זוטא. והלא כתוב במקום אחר כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו. והגאון השיב לו יש לנו בי"ת תחת על. והנה טעמו כן ינתן עליו עונש, ובן זוטא השיב לו כאשר עשה כן יעשה לו. והגאון השיב הנה שמשון אמר כאשר עשו לי כן אעשה להם. ושמשון לא לקח נשותיהם ונתנם לאחרים רק גמולם השיב להם. ובן זוטא השיב אם היה המכה עני מה יהיה עונשו. והגאון השיב אם עור יעור עין פקח מה יעשה לו. כי העני יתכן שיעשיר וישלם. רק העור לא יוכל לשלם לעולם. והכלל לא נוכל לפרש על דרך מצות התורה פירש שלם אם לא נסמך על דברי חז"ל. כי כאשר קבלנו התורה מן האבות כן קבלנו תורה שבעל פה אין הפרש ביניהם. והנה יהיה פי' עין תחת עין. ראוי להיותו עינו תחת עינו אם לא יתן כפרו.

ואמר הגאון כי יש שן שהעונש שלו מעט אם יהיה המוכה נער. כי אם יכרת עוד יחליף. והזכיר היד כי היא בעלת מלאכה והזכיר הרגל שהוא יותר קשה מהיד. כי לא יוכל אדם ללכת ברגל אחת. ולפי דעתי כי הזכיר אלה האיברים על ההוה ברוב. כי כאשר יכה אדם חבירו. או יכנו בעין שהוא עומד כנגדו. או בפה שעומד כנגדו וישבור שניו. או ביד שבה ילחם. או יגן בעד פניו או ברגל בברחו מפניו:

עין תחת עין - דמי עין דכוותה. וכל אלו הדברים דרשו מה צורך עין תחת עין וגו'. פסוק זה כולו בחסרון אברים.

עין תחת עין. כך היה ראוי כפי הדין הגמור שהיא מדה כנגד מדה, ובאה הקבלה שישלם ממון (קמא פרק החובל) מפני חסרון השערתנו, פן נסכל ונוסיף על המדה לאשמה בה:

עין תחת עין. קבלת רז"ל בזה דמי עין ולא עין ממש. והראיה מה שהזכיר למעלה רק שבתו יתן ורפא ירפא. ואם נעשה באיש אשר יכה את רעהו כאשר עשה בו. מה ישלם אחר כן. והוא גם הוא צריך שבת ורפוי. ועוד כי זה שהוציא עין חברו. אלו עשינו לו כן והוצאנו את עינו. לא כל הטבעים שוים. ואולי השני ימות בהוצאת עינו מפני שטבעו רך מן הראשון. והתורה אמרה עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין. ואם כן אין בזה השוואת היושר והמשפט לכל טבעי בני האדם. זולתי בדמים. ועוד הכתוב שאמר ואיש כי יתן מום באדם כאשר עשה כן יעשה לו שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו (ויקרא כ"ד) אי אפשר שתקיים אלא כפי קבלת רז"ל בדמים ולא נטילת אבר ממש. לפי שאי אפשר לאדם לעשות חבורה כאותה שעשה לו חברו באורך וברוחב ובעומק ולא יתכן לו לצמצם. ואם יעשה פחות או יותר לא קיים כאשר עשה כן יעשה לו. אלא מכאן שאינה ממש אלא דמים כדמי מה שעשה לא פחות ולא יותר. ויש לשאול היאך נקיים כאשר עשה כן יעשה לו, ויש לומר כי פירוש כאשר עשה כן יעשה לו כאשר הרע כן ירעו לו. והראיה מדברי שמשון שאמר (שופטים ט"ו) כאשר עשו לי כן עשיתי להם, והלא הם גזלו את אשתו והוא שרף את תבואתם. והרי מעשה שלהם לא היה כמעשה שלו. אלא ודאי כיון שהרעו זה לזה כאלו השתלמו הגמול. וכן מצינו בדברי הנביא שמתנבא על עשו (עובדיה א' ט"ו) כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך כי כאשר שתיתם על הר קדשי וגו' והא למדת מן הדעת ומן הכתוב ומדברי חכמים שאין פירושו עין תחת עין עין ממש אלא דמים:

עין תחת עין. קבלת רז"ל בזה דמי עין ולא עין ממש, והראיה מה שהזכיר למעלה רק שבתו יתן ורפא ירפא ואם נעשה באיש אשר יכה את רעהו כאשר עשה בו מה ישלם אחרי כן והוא גם הוא צריך שבת ורפוי, ועוד כי זה שהוציא עין חברו אילו עשינו לו כן והוציאנו את עינו לא כל הטבעים שוים ואולי השני יומת בהוצאת עינו מפני שטבעו רך מן הראשון והתורה אמרה עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין וא"כ אין בזה השואת היושר והמשפט לכל טבעי בני אדם זולתי בדמים, ועוד הכתוב שאמר ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו אי אפשר שיתקיים הכתוב הזה אלא כפי קבלת רז"ל בדמים ולא נטילת אבר ממש לפי שאי אפשר לאדם לעשות חבורה כאותה שעשה לו חברו באורך וברוחב ובעומק ולא יתכן לו לצמצם, ואם יעשה פחות או יותר לא קיים כאשר עשה כן יעשה לו, אלא מכאן שאינו ממש אלא דמים כדמי מה שעשה לא פחות ולא יותר.

ויש לשאול היאך נקיים הכתוב כאשר עשה כן יעשה לו אם לא בעשיית חבורה ממש שהרי הוא חבורה עשה ואם זה שעשה חבורה הוא חייב לשלם דמים היאך יתקיים כאשר עשה כן יעשה לו.

ויש לומר כי פירוש כאשר עשה כן יעשה לו כאשר הרע כן ירעו לו, והראיה מדברי שמשון שאמר (שופטים ט״ו:י״א) כאשר עשו לי כן עשיתי להם והלא הם גזלו את אשתו והוא שרף את תבואתם והרי מעשה שלהם לא היה כמעשה שלו אלא ודאי כיון שהרעו זה לזה כאלו השתלמו הגמול. וכן מצינו בדברי הנביא שמתנבא על עשו (עובדיה) כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך, כי כאשר שתיתם על הר קדשי, והא למדת מן הדעת ומן הכתוב ומדברי חכמים שאין פירוש עין תחת עין ממש אלא דמים, כן כתב רבינו חננאל ז"ל.

והנה הכתוב הזכיר ז' דברים, עין, שן, יד, רגל, כויה, פצע, חבורה, שיש בכל אחד דבר שאינו בחבירו ואי אפשר שנלמוד האחד משאר, עין נברא עמו אבל שן לא נברא עמו ואינו מן המנין של רמ"ח אברים שיש באדם כי כל אבר ואבר מרמ"ח אברים יש לו בשר וגידין ועצמות ולפיכך לא היינו יכולים ללמוד שן מעין שאין השן מכלל האברים אלא שהוא מכלי הטחינה וכן בכולן.

עין תחת עין. פי' ממון שאם תרצה לומר עין ממש אפשר לפעמים ימות האדם בנקירת העין לבד ותהיה נפש תחת עין. שן ועין דנקט ה"ה בכל כ"ד ראשי איברים ומה שאמר שן ועין מומין שבגלוי ואינם חוזרים אף כל וכו':

מדרש שן ועין דנקט. וה"ה בכל כ"ד אלא לפי שכשקלל נח את כנען בעבדות על ידי סבת שן ועין היה כלומר שן שחירק והעין שראה ערות אביו גרמה הקללה מהעבדות ולמה קללו בעבדות יותר מקללה אחרת. וי"ל דלשון הפסוק הוא בן יכבד אב ועבד אדוניו כלומר הבן יכבד האב ואם לאו יהיה עבד לאדוניו:

עין תחת עין. דמי עין תחת עין כך פירשו רבותינו ונתנו טעם וראייה לדבריהם בבא קמא וכן שורת הדין והפסוקין מוכיחין שהוא דמי רגל שכשאדם ממית אדם אין לפייסו בממון ומשום הכי נהרג אבל באיבריו מה יועיל אם יטילו כמו כן מום בחבירו מוטב לו שיתן לו ממון לפרנס את עצמו כמו שאנו רואים בהדיא בהחובל בחבירו שאינו אומר שיחבלו לו כמו כן רק שבתו יתן ורפא ירפא וכן חמשה דברים ומינה שמעינן דכמו כן לראשי אברים דיש אדם שאין לעשות בו כגון סומא שסימא וקיטע שקיטע לא כ"ש ובפי' הוא אומר כאן פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה שאמרנו למעלה גבי חבורה ופצע ונקה המכה רק שבתו יתן וכשם שאין חבורה תחת חבורה דווקא אלא דמים כך אין רגל תחת רגל דווקא אלא דמים וכאן שנה עליהם ליתן צער במקום נזק כמו שדרשו רבותינו:

עין תחת עין. פי' שהיה ראוי לעור עינו רק מפני שא"א לכוין שיהיה נזק שניהם שוה יתן דמי עין, והלמוד הראשון ממכה בהמה כבר מובא בספרא אמור (סי' רמ"ט), ושם פרשתיו היטב, ור' יצחק למד לה ממ"ש אם כופר יושת עליו הרי מועיל כופר במקום שכתוב וגם בעליו יומת, שמפרש שראוי למות וישלם כופר, וכ"ש כאן, אולם יש לדחות ששם המית שלא בכונה, ומזה נדע גם בחובל שלא בכונה אבל בחובל בכונה יש לומר עין תחת עין ממש, וע"ז השיב ר' יצחק שבין ממ"ש פה עין תחת עין ובין ממ"ש זה בפ' אמור ידעינן שגם חובל בכונה כן דינו, ועז"א עין תחת עין שומע אני בין מתכוין ופי' בניחותא שממ"ש פה עין תחת עין ידעינן גם במתכוין, כי כבר בארנו (סימן פה) שר' יצחק ס"ל כר"ש שההורג אינו חייב מיתה רק בנתכוין לו, ושס"ל כתנא דבי חזקיה שפטור גם מממון, וע"כ מ"ש ונתתה נפש תחת נפש היינו במתכוין לאשה ופי' נפש ממש, וא"כ גם עין תחת עין מיירי במתכוין, ובל תאמר שבכאן שמיירי במתכוין פי' עין ממש, כמו שמ"ש ונתתה נפש תחת נפש היינו נפש ממש, ובפ' אמור ששם פי' דמי עין מיירי באינו מתכוין, עז"א והרי הכתוב מוציא המתכוין לעשות בו מום שאינו משלם אלא ממון שנאמר ואיש כי יתן מום בעמיתו וכו' ובמתכוין משלם ממון שנאמר כאשר יתן מום באדם שיתכוין לעשות בו מום, ופירושו עפמ"ש בב"ק (דף פד) דבי ר' ישמעאל א"ק כן ינתן בו ואין נתינה אלא ממון וכו', ומסיק משום דקרא יתירא כתיב כן יעשה לו כן ינתן בו ל"ל ש"מ ממון, ושואל דא"כ כאשר יתן מום באדם ל"ל, ומזה למד ר' יצחק שמ"ש כאשר יתן מורה אף שנותן מום בכונה די בממון, ואגב באר שמש"ש ואיש כי יתן מום וכו' הוא כלל ופרט וכלל, ללמד על כל מומים הקבועים שאינו משלם אלא ממון, כי שם לא פורש כל הפרטים כמו פה ולמדם במדת כלל ופרט וכלל, והמפרשים נדחקו בפי' מימרא זו הגיהו וגרעו והוסיפו, והדברים נכונים, וכבר בארנו בפ' אמור סמוכים לקבלת חכמים שפי' דמי עין, והרמב"ם כתב (בפ"א מה' חובל) ומנין שזה שאמר עין תחת עין תשלומין הוא שנאמר חבורה תחת חבורה ובפירוש נאמר והכה איש את רעהו באבן או באגרוף וכו' רק שבתו יתן ורפא ירפא הא למדת שתחת שנאמר בחבורה תשלומין הוא, וקרוב לזה אמר רב פפא משמיה דרבא (ב"ק פד) א"ק ורפא ירפא ליתן רפואה במקום נזק ואי ס"ד ממש כי היכי דהאי בעי אסיא האי נמי בעי אסיא, וכבר בארתי בפ' אמור לר' ישמעאל שדייק כפל הלשון כן יעשה לו כן ינתן בו, ר"ל שמן הדין ראוי שכן יעשה לו ממש, אבל כיון שזה א"א לכן כן ינתן בו, ואין נתינה אלא ממון ר"ל שנמצא נתינה שאחריו ב' על נתינת הדת והדין, להנתן דת בכל מדינה, ותנתן דת בשושן, ר"ל שיתרצו כן פסק דינו: