שמות כא, כג

ואם אסון יהיה. באשה:

ונתתה נפש תחת נפש. רבותינו חולקין בדבר יש אומרים נפש ממש, ויש אומרים ממון, אבל לא נפש ממש, שהמתכון להרג את זה והרג את זה פטור ממיתה ומשלם ליורשיו דמיו, כמו שהיה נמכר בשוק:

וְאִם מוֹתָא יְהֵא וְתִתֵּן נַפְשָׁא חֳלָף נַפְשָׁא:

וְאִין מוֹתָא יְהֵי בָהּ וּתְדִינוּן נַפְשָׁא דִקְטוֹלָא חוֹלַף נַפְשָׁא דְאִתְּתָא

ואם אסון יהיה. לאשה. ויש מחלוקת אומרים כי ימות הנוגף בעבור שמחשבתו להרוג אחיו יומת וראייתם כי על הילדים כתוב ענוש ענש. ועל מות האשה כתוב ונתת נפש תחת נפש ואם הוא עונש מה יתרון למות האשה יותר מן הילדים. ואם אמרנו שהם בני עונשים. למה שינה הכתוב לומר נפש תחת נפש. ומחלוקת אחרת אומרת כי המתכוין להרוג את זה והרג את זה לא יומת. וישינה הכתוב לומר נפש תחת נפש כי עונש הנפש יותר מהילדים הרבה מאד וראייתם הכתוב הבא אחריו. עין תחת עין שאינו כמשמעו רק הוא כפר. ונזכר זאת הפרשה בעבור עין תחת עין שן תחת שן. כי אחריו כתוב משפט עין העבד ושינו:

ונתתה נפש תחת נפש - ופטור מדמי וולדות.

ואם אסון יהיה. למ"ד נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב ר"ל נפש תחת נפש ממש ולמ"ד פטור ממיתה וחייב ממון הוי נפש תחת נפש ממון פדיון נפשו ולתנא דבי חזקיהו דסבר פ"ק דבבא קמא דפטור אפילו מממון מתפרש קרא הכי ואם אסון יהיה ונתכוון לאשה עצמה. ונתת נפש תחת נפש. ותימה מה חידוש יש בזה דכיון דנתכוין לאשה דנהרג ולי נראה דסד"א דכיון דלא אתעבידא מחשבתו שהרי עיקר כוונתו היתה להרוג את חבירו לא ליחייב קמ"ל:

ואם אסון יהיה באשה. ונתת נפש תחת נפש. נחלקו רז"ל בזה יש מהם אומרים נפש ממש שהרי רוצח הוא שהרג את האשה ואע"פ שלא נתכוין לה חייב, וי"א ממון שלא נתכוין לה ונתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור.

ובמדרש של רבי שמעון בן יוחאי ראיתי כי ינצו אנשים זה מיכאל וסמאל, ונגפו אשה הרה זו כנסת ישראל, ויצאו ילדיה בגלות, ענוש יענש סמאל, כאשר ישית עליו בעל האשה, זה הקב"ה שנאמר ונתן בפלילים.

ואם אסון יהיה. באשה ונתת נפש תחת נפש לפטור מן הממון דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין:

ונתתה נפש וגו׳. נחלקו רבותינו זכרונם לברכה במכילתא, יש אומרים מיתה, הגם שנתכון להרוג את זה והרג את זה, ויש אומרים ממון. ולדבריו ידיק אמרו ונתתה על נכון, שהוא דבר הנתן מיד ליד. ולמאן דאמר נפש ממש אמר ונתתה לומר כי במקום נתינה האמורה בסמוך כשלא יהיה אסון תהיה זו, ואין כאן נתינה אחרת כי פטור מדמי ולדות, זולת אם היה אסון והוא בדרך שאינו חיב, כגון שאמדו המכה שאינה כדי להמית הרי זה חיב, וכמו שכתבתי בפסוק (שמות כא:יח) ״וכי יריבן״.

ונתתה נפש תחת נפש. אין נ״מ אם הוא אדם חשוב או זול. רק שיהא תחת נפש. וכן הפי׳ במקרא הסמוך עין תחת עין אין נ״מ אם הניזק הוא אדם גדול או פחות ערך אלא רק תחת עין דשיימינן ליה כעבדא ועי׳ ויקרא כ״ד י״ט כ׳ שביאר המקרא יותר זה הפרט:

ואם אסון יהיה. אסון הוא מקרה מות מבלי הכנה אליו, ודעת הת"ק דנתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, וע"כ פי' נפש ממש, ודעת רבי דפטור (כנ"ל סי' פה), וע"כ פי' נפש תחת נפש כמו עין תחת עין דמי נפש וכמ"ש בסנהדרין (דף עט), ובגמ' הלשון נאמר כאן נתינה כו':