שמות כ, ו

ועשה חסד. נוצר חסד שאדם עושה, לשלם שכר עד לאלפים דור, נמצאת מדה טובה יתרה על מדת פרענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים:

וְעָבֵד טִּיבוּ לְאַלְפֵי דָרִין לְרַחֲמַי וּלְנָטְרֵי פִקוֹדָי:

וּנְטִיר חֶסֶד וְטִיבוּ לְאַלְפִין דָרִין לְרַחֲמַי צַדִּיקַיָא וּלְנַטְרֵי פִּיקוּדָי וְאוֹרַיְיתָי

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כבר נתפרש זה הכתוב בדברי רבותינו (שבועות כא א) שהוא אוסר להשבע בשם הנכבד לריק, כגון הנשבע על הידוע לאדם לשנותו או לקיימו, על עמוד של שיש שהוא של זהב או שהוא של שיש, והוא עומד לפניהם ומכירים בו.

ועל דרך הפשט, יאסור עוד שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם, כלשון לא תשא שמע שוא (שמות כג א), ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים טז ד), כי הדבור יקרא כן בעבור שישא בו קול. וכן משא דבר ה' (זכריה ט א), וכן ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש (ישעיהו ג ז), שישא קולו לאמר כן. ובאמת שגם זה אסור, ונקרא בלשון חכמים מוציא שם שמים לבטלה (תמורה ג). וכבר אמרו רבותינומנין שלא יאמר אדם לה' עולה, לה' חטאת, אלא יאמר עולה לה', חטאת לה', ת"ל "קרבן לה'" (ויקרא א ב), והלא דברים קל וחומר, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שמי אלא על הקרבן, קל וחומר וכו' (נדרים י) (ראו גם ספרא ויקרא ב).

וסידר זו המצוה אחר אזהרת עבודה זרה, כי כאשר ראוי ליראה את ה' הגדול והנורא שלא לתת כבודו לאחר, כן ראוי לתת כבוד לשמו, והנושא אותו לשוא מחללו, כענין שכתוב ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך (ויקרא יט יב). וכמו שהחמיר בעבודה זרה וכתב העונש כי הוא אל קנא פוקד עון אבות על בנים, כן כתב בזה העונש כי לא ינקה אותו. ואמר בלשון הזה, ולא אמר כי יפקוד עליו, בעבור שאינו אצל הנשבעים עבירה גמורה ויחשוב שראוי למחול לו, אמר כי לא ינקה כל הנוגע. ודבר רבי אברהם על הכתוב הזה - כהוגן.

והנה, לשון הכתוב הזה את שם ה' אלהיך, כאלו משה ידבר, וכן בכל הדברות אחרי כן, ובשנים הפסוקים הראשונים השם ידבר: "אנכי", "אשר הוצאתיך", "על פני", "כי אנכי", "לאוהבי ולשומרי מצותי". ומפני זה אמרו רבותינו ז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום (מכות כד), שהם עיקר הכל.

ורבי אברהם הקשה, כי הכתוב אמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שמות כ א), ומפורש מזה את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דברים), ושם כתוב עוד ויכתבם על שני לוחות אבנים, כי כאשר אמרם אל כל קהלכם כן כתבם על הלוחות. ואני אפרש לך קבלת רבותינו: בודאי שכל עשרת הדברות שמעו כל ישראל מפי אלהים כפשוטו של כתוב, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעים הדבור ומבינים אותו ממנו כאשר יבין אותם משה, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו, כמו שהזכרתי. ומכאן ואילך בשאר הדברות ישמעו קול הדבור ולא יבינו אותו, ויצטרך משה לתרגם להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו ממשה. וכך הם מפרשים משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות יט יט). ועל כן היו בהם דברי ה' עם משה שיאמר להם כן. והכונה היתה בזה, כדי שיהיו כלם נביאים באמונת ה' ובאיסור עבודה זרה, כאשר פירשתי (שמות יט, ט), לפי שהם העיקר לכל התורה והמצות, כמו שאמר הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד י). אבל בשאר הדברות יקבלו מפי משה ביאורן עם שמיעתם קול הדברים, ובשאר המצות יאמינו במשה בכל.

כתוב ועושה חסד לאלפים. וכתוב לאלף דור. ובני אדם יחשבו כי זו שאלה. ואיננה. כי כן כתוב אם תשמור מצותי ישמור לך השם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך. שהם הג' האבות. וזה הוא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור ובפרשה זו אמר דבר אחר ועושה חסד לאלפים והטעם אין קץ. והוא לעולם ועד. וזה הדבר יתפרש לשני עניינים. האחד שהשם יעשה חסד לאוהביו שתעמודנה נשמותם לעולם לאלף אלפי דורות. והשני כי השם יעשה טוב לבניהם שהם כמותם עד אין קץ. וככה אמר דוד וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. והנה אין ספק כי חסד השם הוא לנצח על יראיו. ובעבור שהזכיר לבני בנים. על דרך וצדקתו עומדת לעד. הוצרך לפרש אם היו הבנים טובים על כן אמר אחר כן לשומרי בריתו. ובפרשת כי תשא אפשר לך איך תכנס מדת פוקד עון אבות במדת רחמים:

ומלת לאוהבי. הם החסידים ולשומרי מצותי הם הצדיקים:

ועושה חסד לאלפים - לבנים שלשים רבעים חמשיים עשיריים מאות ואלפים בנים אלפים הם אלף דור. ולא קשו קראי אהדדי לפי הפשט, בכאן מדבר בבנים ובבני בנים וכל בנים דור אחד ובני בניהם דור שני והבנים של דור אחרון. אחרון של אלף קורים בנים, בנים אלפים, אבל במשנה תורה שאינו מזכיר לא בנים ולא שלשים ולא רבעים, דכתיב שם: וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים וגו' לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור ואותו אלף הוא בנים אלפים.

ועושה חסד לאלפים. ולפעמים תהיה סבת האריכות שאני עושה חסד לאלפים בסבת איזה קדמון מאוהבי שזכה, ובזכותו אעשה חסד להאריך לבניו כמה דורות:

ועשה חסד ד' במסורה. ב' בדברות. וב' גבי דוד ועשה חסד למשיחו לו' מי שעושה חסד לאחרים עושין עמו חסד ודוד היה גומל חסד אף לאו"ה דכתיב ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון לכך עשו עמו חסד:

ולשומרי מצותי וסמיך ליה לא תשא מלמד שחמורה שבועת שוא ככל המצות. ד"א לומר כשתשמור המצות הזהר שלא תעשה אותם לשוא שלא לשמם אלא עשה אותם לשמם. על שי"ן דלא תשא יש ז' תגין כנגד ז"פ כזב ביחזקאל שבע תועבות בלבו שבע חטאות בתוכחה ז' עונותיכם מלאים ז' שמות ליצה"ר ז' מדרגות לגיהנם:

ועושה חסד לאלפים לאוהבי. דרשו רז"ל לעושים מאהבה. ומה שכתוב (שם ז) לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור לעושים מיראה, וכן אמרו האי בדסמיך ליה והאי בדסמיך ליה כי אע"פ שאין העבודה שלמה לעושים מיראה מ"מ שכרם עד שמים יגיע, וכן דרשו רז"ל בפרק מקום שנהגו כתיב כי גדול עד שמים וכתיב מעל שמים לא קשיא כאן לעושים לשמה כאן לעושים שלא לשמה וכדרב דאמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואפילו שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן. עושים לשמן הם שעושים מאהבה עושים שלא לשמן הם שאינם עושים מאהבה אלא מיראה. ומה שאמרו בברכות כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא הוא שאינו עושה כלל אלא מיראה.

לאהבי הם החסידים.

ולשמרי מצותי הם הצדיקים.

ולשומרי מצותי פי' רש"י מה שפי'. וי"א דאין פקידה גדולה רעה כזאת עד דור רביעי אלא דוקא כשאין בידו למחות בע"ז אבל בשאר עבירות איש בחטאו יומת כמש"ה בפסוק אחר לא יומתו אבות על בנים וזהו דוקא כשאין בידו למחות אבל ביש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעון זה וכל אנשי ביתו:

ועשה חסד לאלפים. לכמה אלפים שבניהן צדיקים ועובדין הק' זה אחר זה הוא מוסיף עליהם אהבה שעובדין אותו דור אחר דור לעולם באין קץ אבל הרשעים לא יעברו דור ד' ולפיכך אינו אומר על חמישי וששי שלא יבא לעולם וכן מצינו ביהוא (מ"ב ט"ו) כי כשהרשיע אמר לו הק' בנים רביעים ישבו לך על כסא ישראל וכן (בראשית ט"ו) ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם וגו':

ועושה חסד לאלפים משפט הפסוק נראה שכמו שאמר פוקד עון אבות על בנים שעון אבות יפרעו הבנים כשהבנים שונאי כן אמר שהחסד והזכות שעשה האב יפרע לבנים כשהבנים אוהבי וזהו שאמר ועושה חסד לאלפים לאוהבי כשהבנים אוהבי וא"כ חסר בכתוב זכות אבות וכמו שאמר עון אבות ורשע הבנים שאמר עון אבות ואמר לשונאי כן היה ראוי שיאמר זכות אבות וצדקת הבנים ולא אמר אלא צדקת הבנים שאמר לאוהבי ולא אמר אב אלא עושה חסד והיה ראוי שיאמר ועושה חסד אבות לאלפים לאוהבי ועוד שאפילו הבנים לא הזכיר אלא אמר לאלפים ובעון הזכיר הבנים בפירוש לכן נראה לי שלפי שעבודה זרה חמורה מאד אמר שאפילו יהיו הבנים אוהבי יענשו בעון האב אלא שיהיה הפרש גדול בין עונש הבנים הצדיקים לעונש הבנים הרשעים שבבנים רשעים יחלק עון האב בארבעה דורות ויפול חלק גדול מהעונש לכל אחד מהם אבל אם הבנים צדיקים יחלק עון האב לאלפים דורות באופן שלא יפול לכל דור אלא מעט מזער וכאלו בטל במיעוטו שידוע שכשיחלק דבר אחד לאנשים רבים יפול לכל אחד מהם חלק יותר קטן ממה שיפול כשיחלק לאנשים מועטים ובזה הפירוש אין חסר בפסוק לא אבות ולא זכותם שאין כל הפסוק מדבר אלא בעון אבות וגם לאלפים חוזר על בנים שהזכיר ולפי שזה נראה קשה אומר שזה בע"ז בלבד לפי שיבדלו כל העולם ממנה וכן כתב הרמב"ן שכתב ויתכן שתהיה המדה החמורה הזאת בע"ז בלבד כי בה יזהיר אבל בשאר העונות איש בעונו בלבד ימות:

ועשה חסד לאלפים וגו׳. פרוש, שגם עושה חסד אין הקדוש ברוך הוא משלם לו כל חסדו תכף ומיד, אלא בוחר לו אפן פרעון הנאות לו לדורות, והולך ופורע בכל דור אשר יצטרך אליו, ויש בו דבר המעמיד הגנה והצלה עד אלפים, והוא מאמרם זכרונם לברכה (שמות רבה מד,ג) שאם היה הקדוש ברוך הוא פורע לאבות שכרם בעולם הזה, במה היו מתפרנסים בניהם בכל דור ודור ובגליות.

ואמרו ולשמרי מצותי, פרשו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה לא,א) שאינה נמשכת עם ״לאלפים״, כי אלו שהם עובדים מיראה אם יצטרכו הדורות לזכותו לא יאריך אלא עד אלף, כמו שמפרש בפסוק אחר, דכתיב (דברים ז:ט) ״לאלף דור״ וגו׳.

ומ"ש לאלפים ובסוף פר' ואתחנן כתיב, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור נ"ל שהכל חשבון אחד כי הפלגת הטובה כפלים פי שנים הרמוז בברית ובחסד שהוא לאלף דור, היינו הך שמירת החסד לבד בלא ברית לאלפים. ובגמרא (סוטה לא.) תרצו הא מאהבה הא מיראה.

ועושה חסד לאלפים. מרבה חסד עד אלפים:

לאהבי ולשמרי מצותי. תניא במכילתא לאוהבי זה א״א וכי״ב. ולשומרי מצותי אלו הנביאים והזקנים. רנ״א לאוהבי ולשומרי מצותי אלו שהם יושבים בא״י ונותנים נפשם על המצות מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני מה לך יוצא לישרף על שקראתי בתורה כו׳ ואומר אשר הכיתי בית מאהבי מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים. באו חז״ל לזה הפי׳ כי א״א לפרש כמשמעו שעושים מצות ה׳. שאין זה מקביל המקרא הקודם של לשונאי דמיירי בעובד עבודת כוכבים שהוא מיפר כל המצות בכלל ה״נ מיירי האי ועושה חסד לאלפים. למי שמתנהג בחסידות עם קונו והיינו למעלה מטבע אנושי. ובשביל זה הקב״ה מתנהג גם עמהם למעלה מהליכות טבע העולם שהנהיג הקב״ה לשלם שכר לעושי מצות ה׳. אבל למי שמתחסד עם קונו הקב״ה משגיח עליו למעלה מה״ט וזה נקרא חסד. וכבר ביארנו דבר ה׳ בזה לעיל י״ט ו׳. ופי׳ כאן שני אופני חסידות שיבואר יפה בס׳ דברים ל״ג ח׳. א׳ לאהבי. זה א״א וכי״ב היינו משוקעים באהבה ודביקות. ובזה נכלל שלא להתרעם על מדותיו ולא יהרהר אחריו. כמבואר שם. ולשמרי מצותי. זהו דרך חסידות השני שמבואר שם במעשה המצות. ובזה ג״כ יש שני אופנים. א׳ שמרגילים את הרבים בתוכחה וכדומה לשמירת המצות. ע״ז אמרו אלו הנביאים. וכמש״כ בס׳ המורה מ״ב פ׳ מ״ה במשמעות נביא. וזה גם כן נקרא חסיד כדאיתא ביומא דף פ״ז א׳ המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו כו׳ שנאמר לא תתן חסידך לראות שחת. ב׳ שעושים בעצמם המצות בדרך הפלגה כידוע עובדי דחסידי בתענית פ״ג ובשבת ד׳ קי״ט אבוך במאי זהיר טפי כו׳ ובירושלמי קידושין ספ״א כל העושה מצוה א׳ ולא עבר עליה מעולם. והיינו שאמרו והזקנים. והקב״ה מתחסד עם אלו לפי ערך חסידותם. כמו שאמרו הזהיר במצות ציצית זוכה לטלית נאה הזהיר כו׳. רנ״א לאהבי ולשמרי מצותי אלו שיושבים בא״י כו׳ מפרש הני תרתי לאדם א׳ שבשביל בקשת אהבת ה׳ יושב בא״י שהמקום מסוגל לכך. ומשום זה מגיע ליהרג בשביל שמירת המצות. דבא״י מצוי בגלות עתות השמד. ואלו ישבו במדינה אחרת לא הגיע לסכנה. והיינו אשר הוכיתי בית מאהבי. ובס׳ דברים ז׳ ט׳ כתיב גם כן לשון זה שמר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו. ויבואר שם למר ולמר:

ועושה חסד לאלפים. בסוטה (דף לא) רשב"א אומר גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים, הכא כתיב לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי והתם כתיב ולשומרי מצותיו לאלף דור, התם נמי כתיב לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור (דברים ז׳:ט׳), האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה, נראה פי' דכאן כתיב ועושה חסד לאלפים לאוהבי, מדבר מן הדורות שהם אוהביו ושומרי מצותיו שאז ימשוך החסד לאלפים דורות, ושם כתיב שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור שהקדים לאוהביו ולשומרי מצותיו קודם לאלף דור, וא"כ מ"ש לאוהביו מדבר מן האבות שהם היו אוהביו ושומרי מצותיו, וה' כרת עמם ברית לעשות עמם חסד שומר חסד האבות שהיו אוהביו עד לאלף דור, אף שהבנים אינם אוהביו רק עושים מיראה [שאם אין שומרים מצות כלל לא ישמור להם חסדי אבות] יקבלו חסדי אבות, וזה רק לאלף דור, וע"כ בכאן כתיב ועושה חסד, כי יעשה עם הדורות חסד חדש שהדורות עצמם, ושם כתיב שומר הברית והחסד, היינו ששומר להם ברית וחסדי אבות שהאבות היו אוהביו ושומרי מצותיו, שלכן סמך לאוהביו אל הברית והחסד שמוסב אל האבות, ובכאן סמך לאוהבי אל לאלפים שמוסב אל הדורות:

ר וקשה דהביא האי קרא נוצר חסד דכתיב בפרשת כי תשא והכא כתיב ועושה חסד וגו'. וי"ל כדי שלא תטעה לפרש הקרא דהכא האי דכתיב ועושה שב אל הקב"ה כלומר שהקב"ה עושה חסד לאלפים ותו לא והא כתיב חסדי ה' כי לא תמנו וגו' לכן הביא קרא דנוצר חסד וגו' שפירושו חסד שהאדם עושה נוצר לו הקב"ה שכרו עד אלפים דור ה"נ האי קרא ועושה חסד שמלת ועושה שב אל האדם כלומר האדם שעושה חסד הקב"ה משלם שכרו עד אלפים דור:

ש (קצ"מ) תימא וכי חושבנא אתא רש"י לאשמועינן. וי"ל דק"ל הא דכתיב נוצר חסד לאלפים אי אפשר שיהיה כפשוטו כיון שאין כל ימי עולם כי אם ששת אלפים לא יגיע העולם מתחלתו ועד סופו אפילו לאלף דור ל"פ דלא אתא קרא לאשמעינן אלא שיעורא דמדה טובה: