דברים ז, כד

וְיִמְסַר מַלְכֵיהוֹן בִּידָךְ וְתוֹבַד יָת שִׁמְהוֹן מִתְּחוֹת שְׁמַיָא לָא יִתְעַתַּד אֱנַשׁ קֳדָמָךְ עַד דִתְשֵׁיצֵי יָתְהוֹן

וְיִמְסוֹר מַלְכֵיהוֹן בְּיֶדְכוֹן וְתוֹבְדוּן יַת שׁוּמְהוֹן מִדּוּכְרָנָא תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָא לָא יִתְעַתֵּד אֵינַשׁ קוֹמֵיכוֹן עַד דְּיִתְשֵׁיצֵי יַתְהוֹן

ואמר ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם עד שלא יהיה להם שם על פני חוץ וכל הנצב בפניהם ישמידו וזה כענין שבא ביהושע (יא כ) כי מאת השם היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם ולא נשאר להם מלך בארץ כי כל מלכיהם נפלו וכתב רש"י (רש"י על דברים ז׳:כ״ב) פן תרבה עליך חית השדה והלא אם עושים רצונו אינם מתיראים מן החיה שנאמר (איוב ה כג) וחית השדה השלמה לך אלא גלוי היה לפניו שעתידין לחטוא ודברי רבותינו הם (ספרי) ואף על פי שהפרשה הזאת להבטחה נאמרה כבר הזכרתי (רמב"ן על דברים ד׳:כ״ה) כי משה רבינו במשנה התורה יבטיח ויזהיר וירמוז כי לא תגיע זכותם להכריתם כלם כאחד ושישבית חיה רעה מן הארץ כמובטח להם בפרשת אם בחקתי (ויקרא כו ו) אבל יהיה כאשר אמר שיאבידו את רובם ומלכיהם בתחלה ואחרי כן יאבדו הנשארים:

השמדך. שם הפעל ואם הוא בחירק יתכן היות כמוהו השאיר לו שריד והעד אותם שהוא הפעול:

ונתן מלכיהם בידיך, והאבדת את שמם. כי אמנם קיום זרע מלוכת האויבים הוא לשטן בכל עת, כענין הדד נער קטן שהיה מזרע המלך באדום, וקם לשטן לשלמה:

ונתן מלכיהם בידך. פרוש בחיים חיותם, כאמרו (יהושע י:כג) ״ויוציאו אליו את חמשת המלכים האלה אל יהושע״.

ונתן מלכיהם בידך. ג״ז עצה מן השמים שלא בנקל יתקבצו למלחמה כאשר יותן המלך בידך:

והאבדת את שמם וגו׳. של משפחת המלך. למען לא יהי׳ בנקל להם למהר למנות מלך וללחום:

לא יתיצב איש וגו׳. ובלי מלך לא ימצא איש עוז ידו ולבו למלחמה. עד שיגיע השמידך אותם לגמרי: