דברים ו, כ

כי ישאלך בנך מחר. יש מחר שהוא אחר זמן:

אֲרֵי יִשְׁאֲלִנָךְ בְּרָךְ מְחָר לְמֵימָר מָא סָהֶדְוָתָא וּקְיָמַיָא וְדִינַיָא דִי פַקִיד יְיָ אֱלָהָנָא יָתְכוֹן

אֲרוּם יְשַׁיְילִינָךְ בְּרָךְ מְחַר לְמֵימָר מַה סְהִידְוָותָא וּקְיָימַיָא וְדִינַיָא דְפַקֵּיד יְיָ אֱלָהָנָא יַתְכוֹן

וטעם כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות שישאל תחלה על מה יעידו אלה המצות הנקראים עדות בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה ומה החקים כי נעלם טעמם בתורה והמשפטים ישאל מה המשפטים שנעשה במצות האלה שנסקול העושה מלאכה בשבת ונשרוף הבא על אשה ואמה ונכה את הארבעים לזורע כלאים כי משפטי ישוב המדינות בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה צדיקים וטובים הן כל רואיהם יכירון וצוה בתשובת השאלה הזאת שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים והכוונה בזה הוא הטעם במה שאמר בעשרת הדברות (דברים ה׳:ו׳) אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי יתכוון שנודיע לבן השואל כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים וזה טעם לעינינו כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם כי השם אלהינו הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו כי כל זה יודע ביציאת מצרים כאשר פירשתי בדבור הראשון (שמות כ ב) והנה ראוי לנו לתת כבוד לשמו כי הוא בוראנו ואשר הגדיל חסדו עמנו ויצונו לעשות את החקים האלה הנזכרים בעדות חקים ומשפטים ליראה אותו בעשותנו העדות זכר לנפלאותיו לטוב לנו בעשיית החקים כי טובים הם אין בהם חק שתהיה בו רעה כלל אע"פ שלא נתברר טעמם לכל. לחיותנו כהיום הזה במשפטים כי בכללם נחיה וכלם טובים אין בהם רעה אבל כלם גורמים חיים טובים בסוף. והנה אנחנו חייבין לעשות רצון הבורא שהוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן ידיו ואין בכל מצותיו רק טוב עד שתהיה לנו צדקה לפני ה' אלהינו ויתן לנו שכר טוב בעשיית כל המצוות האלו. קרא גמול המצות צדקה כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם יתן עוד שכר בעבודתו, צדקה יעשה עימו:

מה העדות. הטעם למה זה העול עלינו בינות בני אדם ואמרת כי השם פדנו מבית עבדים והנה עשה לנו זאת הטובה והנה חייבים אנחנו ליראה את שמו כי כבר הכרנו כי הוא הטיב לנו ועוד ייטיב לנו להחיותנו כי מצותיו חיים הם למוצאיהם:

מה העדות. החלק העיוני שהוא עדות מופתי:

והחקים והמשפטים. החלק המעשי:

אשר צוה ה' אלהינו אתכם. ולא הספיקו מצות בני נח:

כי ישאלך בנך מחר. זו שאלת בן חכם מאותן ארבעה בנים הנזכרים בהגדה ואע"פ שהוא אומר אתכם דמשמע כמו לכם ולא לו מ"מ כיון שאמר אשר צוה ה' אלהינו אינו מוציא עצמו מן הכלל כמו רשע שאומר מה העבודה הזאת לכם והאי דקאמר (אתכם) לפי שעדיין לא נולד באותה שעה שהקב"ה צוה אותה מצוה:

כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים. כלומר למה נצטוינו על מצות רבות מאד בשלשה חלקים אלו, ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים, ומתוך הענוי והשעבוד הוציאנו הקב"ה משם ועשה עמנו נסים מפורסמים, לכך אנו חייבים לו הרבה ועלינו לקבל עול מצותיו. ותשובה זו לשאלה זו תורה כי זכרון יציאת מצרים שורש התורה ועיקר גדול ויסוד לכל המצות כלן.

[כי ישאלך בנך מחר מחר זה לאחר זמן הוא].

אשר צוה ה׳ אלקינו אתכם בבן חכם הכתוב מדבר שמדקדק כל כך בטעם המצוות, ובמה שאמר אתכם לא הוציא עצמו מן הכלל דכיון שאמר ה׳ אלקינו קבל עליו עול מלכות שמים, ואתכם דקאמר היינו משום שלא נולד בשעת הצווי, אבל האומר מה העבודה הזאת לכם ולא הזכיר שם שמים מוציא עצמו מן הכלל של העבודה דמשמע שאינה עליו.

כי ישאלך בנך מחר לאמר. זו שאלת בן חכם כדאמרי' בהגדה של פסח כנגד ד' בנים דברה תורה ואע"פ שאו' אתכם דמשמע כמו לכם ולא לו וי"ל כיון שאמ' אשר צוה ה' אלהינו אינו מוציא את עצמו מן הכלל כמו הרשע שאמר מה העבודה הזאת לכם והאי דקאמר אתכם לפי שעדיין לא נולד באותה שעה שצוה הקב"ה אותה המצוה:

כי ישאלך בנך מחר. בבן חכם הכתוב מדבר שמדקדק בטעם המצות שאנו אוכלין פסח ומצות ומרורים:

מה העדות והחוקים [והמשפטים]. אם תעשה דבר זה לעדות, מה אנו מעידים? חוק הוא, למה ניתן חוק זה? ואין דין הוא, מאיזה טעם הוא דין?:

כי ישאלך וגו׳ פ׳ זו נפלאה. גם השאלה גם התשובה. מה זו שאלה מה העדת וגו׳ וכי לנו לדעת טעם על המצות מדוע צוה הקב״ה כך. וכמו שא״א לשאול על פועל ידו ית׳ למאי ברא כן. ככה א״א לחקור על תכונת המצות. ומה חכמה יש בשאלה זו שכנו חז״ל בשם שאלת חכם. ואם היא באמת שאלה מה זו תשובה וכי בשביל שהקב״ה פדה אותנו מבית עבדים צוה לעשות ענינים מבלי טעם ודעת. וגם ניתוח הפסוקים אינו מובן שהמקרא דייק ביד חזקה לא כמו שאנו מוסיפים בהגדה גם בזרוע נטויה. וגם דייק לעשות את כל החקים האלה פרט ביחוד חקים. והלא שאל על שלשה דברים. ולהלן סיים לעשות את כל המצוה הזאת. הנה בא בלשון אחר. אבל הענין דלא בא השאלה והחקירה על גוף המצות ח״ו כ״א על שני דברים שמצינו כמו כן במשנה ובגמרא השאלה והתשובה. וכ״ז מבואר בפ׳ זו. חדא תנן במשנה דמכות רחב״ע א׳ רצה הקב״ה לזכות א״י לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנא׳ ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ואין הפי׳ הרבה להם שמשום הכי נתן תרי״ג מצות ח״ו. דודאי כל מצוה בפ״ע יש לה יסוד נאמן בפ״ע ושהיא מוכרחת לקיום העולם ולא רק למען לזכות את ישראל נברא מצוה זו. אלא כלפי דתנן שם במכות ר״ש בר רבי א׳ הה״א רק חזק לבלתי אכול הדם ומה אם הדם שנפשו ש״א קצה ממנו כו׳ בא ראב״ע ונתן ישוב על הרבה אזהרות שבא בדם. ואע״ג שיש דרש בכריתות בזה מכ״מ לפי פשט המקרא באין להזהיר כמה לאוין בדם. ואינו מצוה חדשה רק רבוי תורה. ורק לזכות את ישראל שהיושב ולא אכל הדם מקבל שכר כעושה מצוה. ועתה יהא מקבל שכר כאלו עושה הרבה מצות כפי רבוי אזהרות. ובזה מיושב כמה מ״ע שנשנו עד שאמרו חז״ל כל המקיים מצות תפלין ה״ז שמנה מ״ע ברכת כהנים שלשה מ״ע וכן הרבה. וכ״ז אינו אלא להאדיר שכר של המצוה במה שהוכפלה ונשנה ונשתלש וזה הדרוש מבואר ברבה ר״פ בהעלתך דמצות נרות נאמר כ״פ זה שאה״כ ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. עוד יש לחקור על כמה מצות שנכתב גם ההכנה בתורה כמו בציצית וסוכה ועוד הרבה. וכבר ביארנו לעיל בפ׳ שמור אם יום השבת דהכנה הכתובה בתורה נחשבת למצוה ג״כ עד שמצוה בו יותר מבשלוחו. וע״ע בהע״ש סי׳ קס״ט והרי אם עשה סוכה ולא ישב לא עשם כלום. ולהיפך ישב בסוכת חבירו יצא ידי מצוה. וא״כ מצד שרש המצוה אין ענין אלא הישיבה. ולמאי הרבה הקב״ה מצות הכנה ע״ז שייך ג״כ הישוב רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם מצות. וע׳ ס׳ שמות י״ב כ״ח. וכיב״ז שנינו במכילתא לענין טף למה באין בשעת הקהל משום ה׳ חפץ למען צדקו וגו׳. פי׳ דכיון דלא זהו התכלית של הקהל רק לשמוע ולהבין ולא בא הטף אלא להרבות הטורח והעסק במצות הקהל משום ה׳ חפץ למען צדקו. ונמצא פי׳ הרבה להם תורה היינו כפל המצות. ומצות היינו הכנות. שנא׳ ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה. היינו בכמות. במה שהוסיף לגוף המצוה הכנה רבה. ויאדיר. זה גוף המצוה שהוכפלה למען יהא שכרה גבוה. עוד בא בתלמוד ביצה דכ״ה ב׳ תנא משמי׳ דר״מ מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזים ופרש״י וניתנה להם תורה שיעסקו בו והיא מתשת כוחם ומכנעת לבם. מעתה מבואר הפרשה ושאלת החכם על שני דברים. מה העדות רבוי תורה שבכתב במקום שאין צורך כמו כפילות המצות והכנות. והחקים והמשפטים היינו י״ג מדות שהתורה נדרשת והחקירות ועסק התורה שלכאורה אין הצורך אלא לפי צורך ההוראה למעשה אבל הקב״ה צוה לעסוק אפילו בלעדי צורך הוראה. ואמר אתכם כבר ביארנו בס׳ במדבר ל״א כ״א עה״פ זאת חקת התורה אשר צוה ה׳ את משה שהוא ד״א לומר לרבו דכח התורה ניתן לרב וממנו בא להתקבל ולא דמי להעבודה שהוא המעשה שכל ישראל שוין בדבר ומי שאומר מה העבודה הזאת לכם אינו אלא רשע:

כי ישאלך, והנה מצות התורה נחלקים לשלשה חלקים, שיש מצות שנקראים בשם עדות כמו המצות שנזכר בהם יצ"מ כמו שבת ומועדים, ויש מצות שהם חוקים שלא נודע להם שום טעם כמו שעטנז ובב"ח ודיני הקרבנות וכדומה, ויש מצות שנקראים בשם משפטים שהם מצות שבין אדם לחברו שהשכל מחייב אותם, ובנך ישאלך מחר שאלות בכל ג' מיני מצות האלה בעדות ובחוקים ובמשפטים ומלמד אותם תשובות מה שישיבו על כל אחד ואחד:

כי ישאלך בנך מחר וגו' עד כי יביאך ה' אלהיך הפרשה הרביעית הזאת באה כנגד הדבור החמישי מכבוד אב ואם והודיעם שעם היות שהם לא הבינו ממנו כי אם כבוד ההורים לגמול להם הטובות שעשו עם בניה' בגודלם ולמודם הנה יש עוד במצוה הזאת צורך עצום שלא נזכר שמה והוא ידיעת הידיעות האמתיות על פי הקבלה. וזהו אמרו כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם והפרשה הזאת כבר ביארה בפרשת בא אל פרעה וכפי הפשט השאלה הזאת בכל מצות התורה תכלול. רוצה לומר שהבן הזה ראה בתורה ג' מינים. מהמצות. מהם עדות כחג הפסח ושאר המצות שהם עדות הנסים והנפלאו' שעשה הש"י לישראל במצרים. והמין השני הם החקים שהם המצות שאין טעמם נודע. והמין הג' הם המשפטים שהם המצות שטעמם נודע ונגלה מדרך הסברא ושקול הדעת. ולפי שהיתה שאלתו על שלשת המינים מן המצות האלה צוהו השם ית' שישיבהו אמתת הדברים ובורין אם לענין העדות שיאמר אליו עבדים היינו לפרעה במצרי' ויוציאנו ה' אלהינו ביד חזקה ויתן ה' אותות ומופתים רוצה לומר שהיה המלך קשה והארץ קשה. ולא די שהוציאנו משם אבל גם שנה הטבע ועשה נסים ונפלאות חוץ מן המנהג הטבעי ויוציאנו משם והנה אמר ויוציאנו ה' ויתן ה' אותות וגו' ויצונו ה' וגו' ולא אמר ה' אלהינו בכל דבריו. אבל אמר אחרי זה ליראה את ה' אלהינו לפני ה' אלהינו כאשר צונו להעיר על ענין אמתי. וזה כי לא היה הש"י לנו לאלהים כ"א במתן תורה ומשם והלאה. ולכן אמר ויוציאנו ה'. ויתן ה'. ויצונו ה'. שהיה זה כלו במצרים קודם התורה. אמנם לאחר מתן תורה שקבלנו עלינו אלהותו. אמר ליראה את ה' אלהינו. ולפני ה' אלהינו. כאשר צונו. מפני העדות הזה ר"ל מיציאת מצרים באו אותן המצות שנקראו עדות. ואמנם כנגד המשפטים אמר ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. רוצה לומר ואמנם לענין המשפטים נתנם הקדוש ברוך הוא לנו לפי שהוציאנו להתישב בארץ הזאת. והקבוץ המדיני יצטרך בהכרח משפטים ישרים. ולכן מאותו צד שהוא הקבוץ המדיני הוצרכנו אל המשפטים ההם לפי שבהם יושלם ישוב בני האדם וקבוצם המדיני:

ואפשר לפרש שאותנו הוציא משם. הוא תשלום הטענה הראשונה. כלומר שלא עשה כל מהשעשה במצרים כדי להעניש המצריים ברשעתם כ"א כדי להוציא אותנו משם וכדי לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ותהיה היציאה סבת העדות והמשפטים יחד. ואמנם לענין החקים אמר ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה לאהבה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. אין טעמם ידוע אצלו אבל תועלתם הוא מבואר. שמביאים האדם ליראה את השם יתברך ולטוב הנצחי המיוחם לנפש ולאורך החיים הגשמיים ועליו אמר לחיותנו כהיום הזה. ולפי שיאמר הבן אם כל כך תועלת יש בענין החקים מה לנו בשאר המצות מהעדות והמשפטים הלא יותר טוב הוא לעשות החקים ולעזוב המצות הנה מפני זה אמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו ורמז והעיד באמרו את כל המצוה הזאת על העדות והחקים והמשפטים שבהם כללות המצות, כי הצדקה תהיה לנו השם יתברך כאשר נשמור את כל המצוה הזאת בכל חלקיה העדות והחקים והמשפטים כאשר צוה אותם. וכלל בזה עוד שראו שישברו החקים מיראת העונש לפי שגזרת מלך היא ואם לא יעשו אותם ישמירם מעל פני האדמה. ועל זה אמר ליראה את ה' אלהינו וג"כ לתקות השכר אם גשמי בעולם הזה ואם רוחני בעולם הבא ועליהם אמר לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה. ומלבד יראת העונש ותקות השכר ראוי גם כן לשמור המצות להיותם חקים ומשפטים צדיקים שמפאת עצמם ראוי שישמרם האדם. וזהו וצדקה תהיה לנו ר"ל צדקה ויושר תהיה לנו כאשר נשמור לעשות את כל המצות לפי שהם מצות טובות מצד עצמם ויש בהם צדק ויושר רב. וכבר כתב הרב המורה בחלק ג' פ' י"ג שצדקה יאמר על חק הדבר ומשפטו יסכים לזה. וזהו דרך אחר בפירוש הפסוקים. הנה בזה גלה משה רבינו עליו השלום שבדבור כבוד אב ואם מלבד מה שהבינו ממנו ישראל בשמעם אותו. הנה כבר נכללה בו עוד קבלת האבות וצרכה ותועלתה כמה היא. האמנם חכמינו ז"ל בהגדה במכילתא פרשת י"ח דרשו הפסוקים האלה כנגד הבן החכם כמו שאמרו חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים וגומר. והנה הביאם לזה. ר"ל היות השאלה פרטית על ענין הפסח בעבור מה שראו בענין התשובה. שהיא ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים. האמנם איך דרש החכם חקים ומשפטים על ענין הפסח הוא כפי כפי מה שאומר. כי הוא ראה בענין הפסח דברים שהם עדות כמו ענין המצה שהוא בעבור שלא הספיק בצקת אבותינו להחמיץ. וגם ענין הפסח עצמו שהיה כנגד מזל טלה שעשה בו השם יתברך שפטים. וראה גם כן בענין הפסח דברים שהם חקים מבלי טעם נודע על מצות ומרורים יאכלוהו ושלא יאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים ולא יותירו ממנו עד בקר. ומצא גם כן בענין הפסח משפטים כענין כל בן נכר לא יאכל בו. תושב ושכיר לא יאכל בו שהיה זה על פי המשפט שמי שלא נעשה לו הנס לא יאכל הפסח. וכן כל ערל לא יאכל בו. ומפני זה ראו בהגדה שהיה בן חכם כיון שעשה חלוק במצות הפסח וינתח אותה לנתחיה. ולפי הדרישה מאשר צוה ה' אלהינו אתכם גלה היותו חכם ירא אלהים וסר מרע. כיון שהודה היות המצוה האלהית מאת השם יתברך ולא כמו שאמר הבן הרשע מה העבודה הזאת לכם שהנה כוונתו היות העבודה סדור אנושי לא אלהי. אמנם הבן החכם הודה שהיה סדור אלהי. אבל שאל על סבת חילוף המצוה והיתה התשובה אם לענין העדות. עבדים היינו לפרעה במצרים. ואם לענין המשפטים באמרו ואותנו הוציא משם. רוצה לומר אותנו הוציא משם ולא לבן הנכר ולגר ולתושב הארץ ולערל. ולכן לא צוו הם מאוכלי הפסח. ולענין החקה אשר במצוה הזאת השיבו ויצונו ה' לעשות את כל החקי' האלה וכמו שפירשתי. ולהיות החקים ההם מהעדות והחקים והמשפטים נכללים במצות הפסח כלם. לכן אמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת בלשון יחיד רוצה לומר מצות הפסח. האמנם אמר המגיד אף אתה אמור לו כהלכות הפסח. רוצה לומר אף מלבד אותה התשובה הנאמרת בפרשת אתה אמור לו שאר ההלכות שיש בענין הפסח עד הדבר הקטן שהוא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ובזה הבן החכם יבין וישכיל כי יש לאלוה מלין ושיש במצוה ההיא כפלים לתושיה ממה ששאל: