דברים ה, ל

בְּכָל אָרְחָא דִי פַקִיד יְיָ אֱלָהֲכוֹן יָתְכוֹן תְּהָכוּן בְּדִיל דְתֵיחוּן וְיֵיטַב לְכוֹן וְתוֹרְכוּן יוֹמִין בְּאַרְעָא דִי תֵירְתוּן

בְּכָל אָרְחָא דְפַקֵּיד יְיָ אֱלָהָכוֹן יַתְכוֹן תְּהָכוּן מִן בִּגְלַל דְּתֵיחוּן וְיוֹטִיב לְכוֹן וְתוֹרְכוּן יוֹמִין בְּאַרְעָא דְתֵירְתוּן

בכל הדרך. פירוש ימין ושמאל וזו המצוה והחוקים והמשפטים עיקרם למען תירא אתה ובנך ובן בנך והנה עיקר כל המצות אמונת הלב וכאשר תירא השם זה כל האדם ובעבור זה נברא האדם כדברי קהלת ועוד יאריכון ימים עם הכל על האדמה ועם היחיד בעולם הבא (ס״א הזה):

למען תחיון וטוב לכם. כדי שתחיו חיי עד באופן טוב ומאושר:

והארכתם ימים בארץ אשר תירשון. ושתקנו אותו אריכות ימים לעולם שכלו ארוך בהיותכם בארץ בלי צער ובאין מחריד ומונע:

למען תחיון. לטובתכם אני דורש:

בכל הדרך וגו׳ למען תחיון וטוב לכם והארכתם וגו׳. פרוש ״תחיון״ – אריכות ימים בעולם הזה, ואמרו וטוב לכם – טובת עולם הבא, ואמרו והארכתם וגו׳ – שלא יגלו ישראל מעל הארץ לעולם.

ולסברת רבי יעקב (קידושין לט:) שאמר שכר מצוה בעולם הזה ליכא, נראה שיודה ר׳ יעקב במי שהוא צדיק גמור ושמר כל התורה שיזכה גם בעולם הזה, ולא אמר ר׳ יעקב אלא באדם שרובו זכיות. וכן תמצא שאמרו שם בקדושין כשהקשה מאותה בריתא שאמרה כל מי שרובו זכיות מריעין לו וכו׳ והעמיד בש״ס כרבי יעקב.

וממנה יש לנו לדון ממה שאמר כל מי שרבו זכיות, הא למדת דוקא מי שיש בידו עברות אלא שרבו זכיותיו הוא שאומר עליו מריעין לו וכו׳, אבל מי שכלו זכיות יודה כי ייטיב לו ה׳ גם בעולם הזה. והוא מה שאומר בכל הדרך אשר צוה וגו׳, דקדק לומר בכל להעיר שמדבר במי ששומר הכל, ולאיש כזה ישנו בעולם הבא כאמרו ״למען תחיון וטוב״ וגו׳, גם ישנו בעולם הזה והוא אמרו והארכתם ימים בארץ אשר תירשון, ולא אמר ״והארכתם ימים״ סתם שנפרש שנתכון לעולם שכלו ארוך.

בכל הדרך וגו׳. היינו מצות שבין אדם לחבירו שזה מיקרי דרך כדאי׳ בסוף פ״ב דב״מ בכל הדרך זו גמ״ח. וע״ז לא כתיב לא תסרו ימין ושמאל דאלו דברים שאין להם שיעור:

למען תחיון. כבר ביארנו משמעות חיות דכתיב בקיום המצות שהוא חיות הנפש השש ועושה צדק. וכתיב כאן בנו״ן הנוסף להקטין הענין דכח מעשה גמ״ח אינו נותן חיות ודביקות ואהבת ה׳ כמו כח מצות שבין אדם לשמים:

וטוב לכם. בעניני עוה״ז שהרי אוכלין פירותיה בעוה״ז:

והארכתם ימים. כמשמעו וזהו הבטחה שלא יהי׳ הטוב בעוה״ז בא למעט החיות כדרך ההולכים אחר אכילה ושתיה וטוב עוה״ז במדה יתירה שממעט חיות האדם ע״ז הבטיח שתהי׳ חיות הגוף ואריכות ימים גם יחדיו:

בארץ אשר תירשון. אע״ג שהוא מצוה שאינה תלוי׳ בארץ ונוהג גם בחו״ל מכ״מ שכר המצות מסוגל יותר בא״י כמש״כ בס׳ שמות בפסוק של כבוד או״א. ומכ״מ כתיב תירשון בנו״ן הנוסף להקטין הירושה היינו אפילו בחו״ל שהירושה שאדם מישראל יושב בה הוא ירושה קלה וקטנה:

בכל הדרך, וגם בדרכי המדות שמהם צומחות הפעולות תלכו בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם כמ"ש והלכת בדרכיו, וכוונת ה' בכ"ז למען תחיון וטוב לכם, שמרוב חשקו להטיב צוה אתכם המצות כדי שתקבלו שכר על עשייתם: