דברים ה, א

וּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יָת קְיָמַיָא וְיָת דִינַיָא דִי אֲנָא מְמַלֵל קֳדָמֵיכוֹן יוֹמָא דֵין וְתַלְפוּן יָתְהוֹן וְתִטְרוּן לְמֶעְבָּדְהוֹן

וּקְרָא משֶׁה לְכָל יִשְרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן שְׁמָעוּ יִשְרָאֵל יַת קְיָמַיָא וְיַת דִּינַיָא דַאֲנָא מְמַלֵיל קֳדָמֵיכוֹן יוֹמָא דֵין וְתִילְפוּן יַתְהוֹן וְתִינְטְרוּן לְמֶעֱבַדְהוֹן

ויקרא משה אל כל ישראל. כאשר פירשתי להשמיע דברי הברית את הבנים:

ויקרא משה אל כל ישראל. הם הבנים שקראן משה עכשיו להשמיעם עשרת הדברות שקבלו האבות ושמעו אותם מפי הגבורה. ואמר להן לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כלומר לא את אבותינו בלבד שקבלו ושמעו.

אל כל ישראל להשמיעם עשרת הדברות לנולדים אחר מתן תורה.

שמע ישראל. אנטנט בל':

ולמדתם אותם. לדורות הבאים:

ושמרתם לעשותם. אותם:

ויקרא משה. אולי לפי שירשו כל הארצות ההם, היו ישראל מפזרים בכל המקומות ההם, לזה הצרך לקרות לכלן. או אפשר שעד עתה היה מדבר עם האנשים, וכשרצה לומר עשרת הדברות קרא גם לנשים והטף כמעמד הר סיני, כאמרו ״כל ישראל״.

ויקרא משה וגו׳. כבר כתבנו ריש הספר דלא נאמר כל הספר בפעם אחת ולא במק״א. וכן בזה היה דבור חדש ואסיפה במק״א:

אל כל ישראל. היינו ת״ח שבדור לדרוש חדש מה שנוגע לעיונה ש״ת:

ולמדתם אותם. הוא למוד מה שכבר הנכם למדים ממני:

ושמרתם לעשותם. יהיו משומרים לא רק בשביל שיהיו נזכרים בלבבכם אלא כדי לעשותם וזהו עיקר הדרוש שילמדו ע״ע לעשות היינו לחדש עוד וכהא דתנן במסכת אבות הלומד ע״מ לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וביארנו בס׳ ויקרא י״ח ה׳ שפירושו ע״מ לעשות לחדש עוד ולהוסיף לקח. וזהו אשר העלה משה רבינו. דיש נ״מ בזה שלמדים מתחלה בשביל זה המעלה אז מסייעים מן השמים לבא לידי כך כי סייעתא דשמיא תלוי בכח ורצון המקבל והוסיף עוד דוגמא לזה:

ויקרא משה, עד כאן הוא כעין הקדמה אל הספר, שהקדים לספר הסבה שבגללה נעו ישראל במדבר ארבעים שנה ונגזר על משה שלא יכנס לארץ ולא נתקבלה תפלתו ע"ז, ולכן היה מוכרח לסדר לפניהם ספר משנה תורה קודם מותו כי אחרי מותו נחתם שליחות התורה ולא בשמים היא, ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, עתה יספר כי בעת החל לסדר לפניהם משנה תורה הקדים לשנות לפניהם עשרת הדברים ששמעו בסיני מפי ה', כי הם אבות ושרשים לכל המצות וכל המצות נכללו בעשרת הדברות כענפים המתפרדים מן השרש כאומר כל החוקים והמשפטים שאתן לפניכם כבר נכללו בעשרת הדברים ששמעתם מפי ה' בעצמו שהם כוללים את כולם כמ"ש ה"ר סעדיה גאון והרמב"ן והראב"ע במאמר השכל שחבר ע"ז, ואמר שמע ישראל את החקים ואת המשפטים שאדבר באזניהם בספר משנה התורה הזאת, וחייבם על השמיעה ועל הלמוד שהוא העיון בהם ועל העשיה שהוא התכלית שעז"א ושמרתם לעשותם:

ויקרא משה אל כל ישראל וגו' עד אנכי ה'. אחר שהעידה התורה האלהית על מה שעשה משה התחיל אח"כ לספר דברי משה בלשונו המדבר בעדו. בביאור החקים והמשפטים אשר זכר. ואמר שמרע"ה קרא אל כל ישראל. וקבצם בפומבי גדול ושאמר עליהם שישמעו את החקים ואת המשפטים. והם כלל המצו' שיזכור בזה הספור שהיה ביום ההוא מבאר באזניהם והזהירם על שלשה דברים:

האחד שישמעו אותם. כמו שאמר שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום:

והשני הוא הלמוד שילמדו אותם פעמים רבות ויהיו אלו עם אלו נושאים ונותני' בהם כי בהם תשלם הלמוד ועל זה אמר ולמדתם אותם:

והשלישי הוא התכלית כלומר שישמרו ויעשו את המצות המדעיות בידיעה והאמונה הקיימת בלבם. ועם המעשיות בשמירה והמעשה בפועל וע"ז אמר ושמרתם לעשותם:

והנה ראה מרע"ה שיהיו נופלים בדברי התורה שני ספקות. הא' אם עבר זמנה רוצה לומר שלא נתנה אלא לאותו דור המדבר שקבלו אותה בסיני ושאר הדורות לא היו מחוייבים בה. והשני כי אם היתה זאת התורה אלהית. למה מקצתה שמעו ישראל מפי השם יתברך והוא החלק המעטי ממנה עשרת הדברו'. וקצתה שהוא החלק יותר גדול לא שמעו כי אם מפי משה. הנה להשיב על הספק האחד. אמר ה' אלהינו כרת עמנו ברית בחורב. לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת. ולהשיב על הספק השני. אמר פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש. וגם אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' שהם שאר המצות כלם. הנה היה זה לפי שאתם יראתם מפני האש עם היות שלא עליתם בהר. והיה זה כאשר אמר הקדוש ברוך הוא אנכי ה' אלהיך ושאר הדברות כלם שאז כאשר הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. הקרבתם אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ואמרתם הן הראנו ה' אלהינו וגו'. ועתה למה נמות וגו'. קרב אתה ושמע והיה תכלית הדברים כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו. ואז הודה ה' לדבריכם ונתן לכם את התורה הזאת. ומפני זה ראוי לכם שכמו שתשמרו את הדברים האלהיים אשר שמעתם מפי השם יתברך. כן תשמרו שאר המצות אשר אנכי מלמד אתכם כיון שאתם בקשתם לשמעם מפי ולא מפיו יתברך. ולכן שמע ישראל ואהבת את ה' אלהיך. זהו קשור הפרשיות אמתי כפי סדרן:

ועתה אשוב לפרשת הכתובים כפי ענינם. לא את אבותינו כרת ה' כלומר שלא תקל התורה בעיניכם בעבור הדורות הרבים. כי הש"י לא נתן התורה לאותו דור הרמוז אשר קבלוה. כי ידוע היה לפניו שהם לא יבאו אל הארץ ולזה לא יקיימו בה המצות. אבל כרת הברית ההוא בעבור הדורות הבאים שיבאו לארץ וישמרו לעשותם. והוא אמרו כי אתנו אנחנו אלה פה היום. רוצה לומר לא היתה התורה מכוונת אלא לכל אשר יהיו חיים בכל דור ודור לא לאותם אשר קבלוה. וכבר המשילו זה לבונה גלגל הריחים על אמת המים. שאין ספק שלא כיון בבנינו אל אותם המים אשר עברו בזמן הבנין מצד מה שהם רמוזים. אבל יכוין אל המים מצד מה שהם עוברים תמיד. ויאמר באמת כי לא על המים שעברו כוון מלאכתו. כי גם על העוברים תמיד. ולזה אמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת. שהם כבר מתו ובטלו מהם תורה ומצות. שנאמר במתים חפשי' ואמרו ז"ל בפ"ט דנדה כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים וכן אל אותם שהיו חיים תחתנו עד סוף כל הדורות. ואם כן המעמד האלהי ההוא עומד בעינו בתקפו ובגבורתו בכל זמן בכל העוברים תמיד כמשל בנין הרחים על אמת המים. והוא הטעם בעצמו כמה שאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ובאמרו להלן ואותנו הוציא משם. כי בכל אלו העניינים כיון אל הכלל העומד תמיד. לא אל האישים שנזדמנו בשעת המעשה. וכיון שהמעמד ההוא מכוון כנגד כל דור ודור וכל איש ואיש אשר מבני ישראל המה. אם כן באמת ובתמים תוכלו לאמר. פנים בפנים דבר ה' בהר מתוך האש כי עמכם דבר עם היות שלא הייתם שמה בפרטיותכם. ובפרשת אתם נצבים אעיר על הספק הזה אשר יפול בזה המאמר וארחיב הדברים בהתרתו. ואמנם מה הוא ענין פנים בפנים שנזכר בישראל. הנה יתבאר בפרקים יבאו במעלת נבואת מרע"ה בפרשת וזאת הברכה:

ולפי שהיה לאומר שיאמר אם הש"י דבר עם משה פנים אל פנים מה צורך היה למשה להיות שליח וסרסור בדבר ההוא. לכן אמר בתתו הסבה בזה. אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש. רונה לומר מה שהייתי אני שם היה לפי שאתם יראתם מפני האש בהיות שלא עליתם בהר כמו שעליתי אני ואף על פי שהייתם מרחוק ולא עליתם היה מפני שיראתם מפני האש ולזה בקשתם ממני קרב אתה ושמע וכמו שפירש אחר זה. ומלת לאמר יש מפרשים שפירושו שהוא מוסב אל פנים בפנים דבר ה' עמכם לאמר אנכי ה' אלהיך והוא דעת רש"י והראב"ע. והרמב"ן פי' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר לא נעלה. ולי נראה שלמ"ד לאמר היא למ"ד הזמן כלומר כי יראת' מפני האש עם היות שלא עליתם בהר. והיראה כשאמר יתברך אנכי ה' אלהיך ושאר הדברות כי בעבור אותה האמירה אז בזמן ששמעתם אותה היתה היראה כלה והותר בזה הספק הכ':