דברים לב, מב

אשכיר חצי מדם. האויב:

וחרבי תאכל בשר. בשרם:

מדם חלל ושביה. זאת תהיה להם מעון דם חללי ישראל ושביה ששבו מהם:

מראש פרעות אויב. מפשע תחלת פרצות האויב, כי כשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האמות, פוקד עליהם עונם ועונות אבותיהם מראשית פרצה שפרצו בישראל:

אֱרַוֵי גִירַי מִדְמָא וְחַרְבִּי תִּקְטוֹל בְּעַמְמַיָא מִדַם קְטִילָן וְשִׁבְיָן לְאַעְדָאָה כִתְרִין מֵרֵישׁ סָנְאָה וּבְעַל דְבָבָא

אֵירַוֵי גִירְרַי מִן אֲדַם קְטוֹלֵיהוֹן וּסְיָיפַי תִגְמוֹר בִּשְרֵיהוֹן מִדַם קְטִילִין וְשִׁיבִין מִשֵׁירוֹי פּוּרְעָנוּת סַנְאֵיהוֹן דְעַמִי

אַרִוֵוי גִירַי מִן אַדְמֵיהוֹן וְחַרְבִּי תִּתְכַּל בְּבִשְרֵהוֹן מִן אֲדַם קְטוֹלֵיהוֹן דְעַמִי וְשִׁבְיֵיהוֹן מִן רֵישֵׁי גִבּוֹרֵיהוֹן פּוּלְמַרְכֵיהוֹן:

מדם חלל. פירוש אשכיר:

וטעם ושביה. הפצועים:

מראש. פירוש תאכל בשר. וטעם מראש. להתיז הראש:

פרעות. כמו בפרוע פרעות גם קדמונינו אמרו הנפרע:

פרעות - כמו: וראשו יהיה פרוע. לשון סתירה ופרצה.

אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר. כאמרו כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר (ישעיה סו, טז):

מדם חלל ושביה. כאמרו ורבו חללי ה' (שם):

מראש פרעות אויב. שאפרע מראש האויב:

וחרבי אותיות חרב י"ו. לומר לך שחרב של הקב"ה יש לה י"ו פנים. כדאיתא במדרש שוחר טוב. נקם ברית. לנקום על כל מצוה ומצוה שנכרתו עליה י"ו בריתות. ולכך ט"ז פעמים חרב בפ' יורדי בור (ביחזקאל ל״ב:י״ח). ד"פ נקם בפרשה, וכנגדם אמר דוד ד"פ עד אנה. וד"פ פנה אלי. נ"ב פסוקים בהאזינו, ולפי שעברו עליהם, לכך לא עבר איש ביהודה נ"ב שנה:

אשכיר חצי מדם וכי היאך אפשר לחצים שישתכרו מדם אלא הריני משכיר לאחרים ממה שחצי עושים.

וחרבי תאכל בשר וכי אפשר לחרב שתאכל בשר אלא הריני מאכיל לאחרים ממה שחרבי הורג כענין שנאמר בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה וגו׳ בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו וגו׳ ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון הכי נדרש בספרי.

מדם חלל ושביה ממה שעשו בחללי עמי ובשבויי עמי.

מראש פרעות אויב סרסהו מפרעות ראש אויב.

ורבי נחמיה דורשו כלפי האומות והכי קאמר.

(כז) פן יאמרו האומות ידנו רמה וגו'.

(כח) כי גוי אבד עצות המה שבעה האומות אבדו ז׳ מצוות שנתתי להם.

(כט) לו חכמו אם היו האומות חכמים ישכילו זאת מה שמפרש והולך איכה ירדוף היום אחד ממנו אלף מישראל ולשעבר היה בהפך.

יבינו לאחריתם בפורעניות שעתיד לבא עליהם על ששעבדו בישראל כדכתיב וחש עתידות למו.

(ל) אם לא כי צורם מכרם ומפני מה אירע להם שאחד ממנו רודף אלף מהם אם לא כי צורם של ישראל מכרם בידינו כל כך היה להם לז׳ אומות להבין.

(לא) כי לא כצורנו צורם שהרי אין צורם חלש כצורנו ובשביל כך היו אויבנו ישראל פלילים לשעבר והיו דנים אותנו ומושלים בנו.

(לב) כי מגפן סדם גפנם ומפני מה מכרם צורם אלא ודאי מפני שמגפן סדם גפנם וממטעה של עמרה הם שענבמו ענבי רוש וגו׳ כדכתיב וחטאתם כסדום הגידו כלומר אין בהם טוב אלא כולם רעים ואין הקב״ה תובע עלבונם.

(לד) הלא הוא כמס עמדי מה שאמרו על עמי כי מגפן סדום גפנם שהרי אינו כן אלא עליהם נאמר ואנכי נטעתיך שורק וגו'.

(לה) לי נקם ושלם לעשות מן ז׳ האומות לעת תמוט רגלם של ז׳ האומות כי קרוב יום אידם של ז׳ אומות וחש עתדת למו לז׳ אומות.

(לו) כי יראה וגו' ולמה ינקום אותם כי יראה האויב כי אזלת ידם של ישראל.

(לז) ואמר ויאמר האויב אי אלהימו של ישראל.

(לח) יקומו ויעזרכם כי כל כך יאמר האויב ולפיכך ידין עמו.

(לט) ראו עתה וגו׳ כמו שפירשתי למעלה.

ואין מידי מציל כנגד שאמר האויב יקומו ויעזרכם.

אשכיר חצי מדם. שונאיהם שישפכו חיצי דם האויבים לשכרון:

וחרבי תאכל בשר. תכלה בשר צריהם:

מדם חלל ושביה. של אויבים אשכיר חיצי:

מראש פרעות אויב. שאפרע מראש האויב ויהא ראשו פריע כמנוגע ופורענות יחול על ראשו:

מדם חלל ושביה. קאי על אשכיר חצי מדם ופי׳ שני אופני דם. א׳ דם חלל הרוגים ממש. ה׳ ושביה. פצעי השבוים:

מראש פרעות אויב. קאי על וחרבי תאכל בשר ופי׳ איזה בשר. ראש פרעות והוא מלשון פרא אלא דבאל״ף משמעו פרע מדרך ארץ ופרוע משמע בלי סדר נכון כראוי. כמו וראשו יהיה פרוע ומזה בא המקרא בפרוע פרעות בישראל. כי פרוע הוא כי פרעה אהרן כמבואר במקומו ובאשר דבזמן הגאולה כבר יהיו כלל אוה״ע מכירים את ה׳ ועמו ישראל ונוהגים בו בכבוד ובדרך ישר כמו שנתבאר במקרא הקודם. ואם ימצא איזה מקום ואומה שמתנהגים עם ישראל ברע אינו אלא פרוע מסדר נכון לפי הליכות עולם. ע״כ אמר מראש פרשת אויב. הראשון שבפרעים הללו המה יפלו בחרב ה׳:

תורה אור אשכיר חצי מדם וגו'. עד מראש פרעות אויב. ונעשה הריסה בעולם השפל, והתבוננו שברגע שאני מקיים את עולם העליון אז אני עושה הפסד וכליון בעולם השפל. ומזה תבינו כי התהפכות המדות אינם מצדי רק מצד המקבלים, לכן אל תתפלאו מדבר ישראל כי אתנהג עמהם לפי מעשיהם: ובאופן אחר יש לפרש מן כי אשא אל שמים ידי וגו' עד מראש פרעות אויב עפ"י הקדמה. שיש הבדל בין עונש ישראל בחטאם ובין העונש שיעשה ה' לשונאי ישראל בזה. א) בעונש ישראל לא הזכיר משפט. ב) שלא בא שבועה על גזר דינם. ג) שלא נזכר חרבו של הקב"ה רק מחוץ תשכל חרב שהוא חרב האויב. ד) שהעונשים היו ע"י אחרים, ולא מידו של השי"ת זולת החצים. ולפי המליצה המה רק מכחו ולא מידו. ה) שבכלם נרמז שהקל בהם, ועונש שונאי ישראל הוא להפך. א) שיזכר בו משפט. ב) שנשבע ה' בחייו לקיים דבריו. ג) שהזכיר חרב של הקב"ה. ד) שה' יעשה בעצמו משפטם. ה) שלא זכר צד הקל, וכה יתפרשו הכתובים:

וירא ה' וינאץ וגו' ויאמר אסתירה פני מהם. ולא הזכיר שיביאם במשפט:

כי אש קדחה באפי וגו' ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים. שכלה חמתו בהארץ כמ"ש (לעיל כט כו) ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה:

אספה עלימו רעות. כאלו מאתו לא תצא הרעות רק יאסף מאחרים. להקל בענשם:

חצי אף שהם עונשים ע"ד המליצה שיביא בעצמו, אבל לא בעצם ידו וגם אכלה בם. ר"ל שיבלעו בהם וחץ הנבלע לפעמים לא יזיק וגם הנבלעים לא יזרוק בהם עוד. והכוונה שהעונשים שהביא ה' בעצמו לא יביאם פעמים רבות, ויפרש הרעות שיאסף:

מזי רעב. מחוסר לחם:

ולחמי רשף מיני חליים וקדחת בגוף:

וקטב מרירי. קלקול האויר:

ושן בהמות וגו' עם חמת זוחלי עפר עונשים על ידי בעלי חיים שאינם בעלי בחירה שבנקל להנצל מהם:

מחוץ תשכל חרב. אף שהוא עונש ע"י בעלי בחירה שקשה מאשר ע"י אינם בעלי בחירה אבל רק מבחוץ, וינצל בהחבא. ומחדרים רק אימה אבל לא מות. גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה הוא כאילו כתיב גם יונק גם איש שיבה. שלפי הפשט יורה שעל הרוב חסו עליהם. רק במקרה לא חסו גם על אלה. ועתה יפרש עונש שיביא על שונאי ישראל. כי אשא אל שמים ידי לשון שבועה. ואמרתי חי אנכי לעולם שנשבע ה' בחייו. אם שנותי ברק חרבי כשאשנן חרבי שיהיה לו ברק. והמליצה בזה כי כל עת שהיה מתוח דין ה' על ישראל לא השתמש בחרבו. וכאילו העלתה חלודה, ועתה כשירצה ה' לקיים משפטו ע"י החרב ישנן אותה. ומדרך השופטים שטרם ישבו למשפט יכינו האמצעים שע"י יקוים מעשה המשפט. וכן אמר כאן שישנן חרבו ואחרי כן ותאחז במשפט ידי. הרי שיש בגזר דינם שבועה ומשפט. ולכן יתקיים באין חסד ורחמים:

אשיב נקם לצרי שהמשפט על עלבון ישראל יהיה על דרך נקמה ובעצמו:

ולמשנאי אשלם אשר עשו נגד ה' ישפטם בדרך תשלומין כגמול ידם לא בדרך נקמה אבל בעצמו ישלם להם:

אשכיר חצי מדם כשאענישם ע"י חצים. עונשם הבא מכחי. לא כבעונש ישראל שכלה בהם החצים. אלא ילכו בגופם מעבר אל עבר ויבלע בהם הדם. עד שלא יהיה ניכר ויהיו ראוים לזרוק בהם הרבה פעמים. והוא ע"ד המליצה שישתו החצים את דמם הרבה פעמים כאדם שמרוב שתיתו נעשה שכור:

וחרבי תאכל בשר שע"י ההכאה יתחדד עוד יותר ע"ד המליצה כאדם שנתחזק ע"י אכילה:

מדם חלל ושביה יסוב על אשכיר חצי מדם שהחצים יעשו בהם הרג או פצע שיתמסרו עי"ז בשביה:

מראש פרעות אויב. יסוב על וחרבי תאכל בשר שהבשר יהיה מראשי הגבורים שעי"ז יעשה פרעות בהאויב:

ר ויהי' מלת מדם כמו מן דם האויב ואל יהי' מ"ם מדה מ"ם הסיבה כמ"ם מדם חלל וגו' ול' אשכיר מל' שכורת ולא מיין:

ש פירוש ויהי' מ"ה של מלת מדם מ"ם הסיבה והרא"ם פי' זאת הפורעניות שאמרתי אשכיר חצי וגו' הוא מפני עון החלל לא בעבור חללי דם שהרגו מישראל ויהי' מדם כמו הפוך והוי כמו מחללי דם מפני שהעון שעשו הוא בעבור הדם ומה שכתב למעלה אשכיר חצי מדם אין פי' של מדם חלל רק הוא פי' מדם שבראש הפסוק והוא דרך משל שהשכרות של חצי הוא רק מרוב שתיית דם האויב:

ת מפני שהוא דבוק עם מדם חלל ושביה שפירושו מפשע חללי דם ומפשע השביה אם כן צריך ג"כ לפרש מפשע ראש פרעות אויב ופרעות לשון פרצות ומפני שתחלת הפרצה היתה בישראל מימי אבותיהם של אלו למדו מכאן שהקב"ה נפרע מן העו"א נפרע מן וכו' ומפני שתחלת פרצות האויב אינו מובן שפרצו בישראל הוצרך לחזור ולפרש מראש פרצה שפרצו בישראל: רא"ם: