פרשת האזינו · דברים פרק לב פסוק ד
דברים לב, ד
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל־דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא׃
גימטריה של הפסוק כולו: 2,764 · 14 מילים
מפרשים על הפסוק
מקראות גדולות לפרק לב20 מפרשים: רש"י · תרגום אונקלוס · תרגום יונתן · תרגום ירושלמי · רמב"ן · אבן עזרא · רשב"ם · ספורנו · דעת זקנים · בעל הטורים · רבנו בחיי · חזקוני · הרא"ש · בכור שור · תולדות יצחק · אור החיים · כלי יקר · העמק דבר · מלבי"ם · שפתי חכמים
רש"י על דברים לב, ד
הצור תמים פעלו. אף על פי שהוא חזק, כשמביא פרענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא, כי אם בדין, כי תמים פעלו:
אל אמונה. לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא ואף על פי שמאחר את תגמולם, סופו לאמן את דבריו:
ואין עול. אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה:
צדיק וישר הוא. הכל מצדיקים עליהם את דינו, וכך ראוי וישר להם צדיק מפי הבריות. וישר הוא וראוי להצדיקו:
תרגום אונקלוס לדברים לב, ד
תַּקִיפָא דְשָׁלְמִין עוֹבָדוֹהִי אֲרֵי כָּל אֹרְחָתֵהּ דִינָא אֱלָהָא מְהֵימְנָא דְמִן קֳדָמוֹהִי עַוְלָה לָא נָפֵק מִן קֳדָם דְזַכַּי וְקַשִׁיט הוּא
תרגום יונתן לדברים לב, ד
אָמַר משֶׁה נְבִיָא כַּד סְלֵיקַת לְטַוְורָא דְסִינַי חָמִית רִבּוֹן כָּל עָלְמַיָא יְיָ מְרַבַּע יוֹמָא לְאַרְבָּעָא חוּלְקִין תְּלַת שָׁעִין עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא וּתְלַת עָסִיק בְּדִינָא וּתְלַת מְכַרְזֵג בֵּין גְבַר לְאִיתָא וּגְזַר לִמְרוֹמָם וּמָאִיךְ וּתְלַת מְפַרְנֵס כָּל בִּרְיָיתָא דְהָכִין כְּתִיב תַּקִיף דְשַׁלְמִין עוֹבָדוֹי אֲרוּם כָּל אָרְחָתוֹי דִינָא אֱלָהָא מְהֵימְנָא דְמִן קֳדָמוֹי עַוְלָא לָא נָפִיק דְזַכַּאי וְקָשִׁיט הוּא
תרגום ירושלמי לדברים לב, ד
אָמַר משֶׁה נְבִיָא כַּד סַלְקִית לִמְרוֹמָא חֲמִית תַּמָן רִבּוֹן כָּל עַלְמַיָא יְיָ מְרַבַּע יוֹמָא לְאַרְבַּע חוּלְקִין תְּלַת שָׁעִין עָסִיק בְּאוֹרַיְיתָא וּתְלַת שָׁעִין עָסִיק בְּדִינָא וּתְלַת שָׁעִין עָסִיק מְפַרְנֵס עַלְמָא וּתְלַת שָׁעִין מְזַוֵוג גְבַר לְאִיתָא תַּקִיפָא דְשַׁלְמִין עוֹבָדוֹהִי אֲרוּם כָּל אוֹרְחָתֵיהּ דִינִין דִקְשׁוֹט אֱלָהָא מְהֵימְנָא וְקַשִׁיטָא וְלֵית קֳדָמוֹי שְׁקַר צַדִיק וְקַשִׁיט בְּדִינָא הוּא:
רמב"ן על דברים לב, ד
הצור תמים פעלו רמז למדת הדין ואמר תמים פעלו כי הפועל הבא ממנו תמים ושלם לא ימוט ולא ישתנה לעולם כי כל דרכיו משפט הרחמים הם ולא תבוא בפועל חסרון אך במשפט כי המשפט לאל אמונה ואין עול בצור והמשפט צדיק והצור ישר:
אבן עזרא על דברים לב, ד
והחל הצור תמים פעלו. להודיע כי כל מה שאירע לישראל בעבור מעשיהם הרעים היה:
וטעם הצור. שהוא עומד תמיד כצור. ואל תתמה. כי כן יאמר הכתוב כארי' ישאג כי לא יוכל המדבר לדמות מעשי השם ית' כי אם אל מעשיו. כי הכל מעשיו. וכן צור לבבי כמו משען ותוקף ועמידה. וי״א מלשון צורה וכן וצורם לבלות שאול. ועיקר שאין לו עצם מקבל רק הוא צור קדמון והראשון נכון בעיני:
תמים פעלו. כי כל מפעל פועל חסר בעבור הצטרכו לאשר הוא למעלה ממנו לבד מפעל השם הנכבד והכל (שנים) (בם' מ״ח גרס שונים) חוץ מיוצר הכל:
כי כל דרכיו משפט. שלא ישתנו רק הם על משפט אחד וזו היא התהלה (התחלה) וכל הנבראים ישתנו מעשיהם כפי צרכיהם ומעשי השם (לכבודו) (בם' הנ״ל גרס לבדו) בגבורה כפי החכמה. ואין לטעון מעמידת השמש כי סודו ברור במלת וירח בעמק אילון כאשר פירשתי במקומו:
אל אמונה ואין עול. הוא לבדו יש לו גבורת אמת כי כל גבורה בגבורים הוא מקרה מיד אחר. והטעם אחר שהוא אל אמונה לא יתכן שיעשה עול ויתכן להיות ואין עול בדרכיו. או מלת אל מושכת עצמה ואחרת עמה:
צדיק וישר הוא. בעבור שאמר שחת לו אמר כי צדקתו שחתו עם נפתל והנה הוא לבדו ישר ויושר הישר לתקן המעות על כן טעם לו בעבור שהיו לו בתחלה:
רשב"ם על דברים לב, ד
הצור תמים פעלו - שירה זו לעד היא. לפיכך מדברת השירה אחר שיבא לישראל פורעניות חטאתם. הצור תמים פעלו - בכל פורענות שהביא עליכם.
צדיק וישר הוא - כמו שמפרש והולך שהטיב להם מכמה ענינים. והם: וישמן ישורון ויטש אלוה עשהו.
ספורנו על דברים לב, ד
הצור. בלתי משתנה לא קצרה ידו מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע וגם כן לא תיחסו אליו עול אחרי שידעתם במופתים כי תמים פעלו במציאות. עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע.
ובזה נודע כי כל דרכיו משפט. דרכי טובו ומדת דינו כולם משפט בלי ספק:
אל אמונה. נאמן במה שנשבע לאבות להיטיב לבנים בזכותם של אבות:
ואין עול. בהביאו פורענות:
צדיק. צדקות אהב ובצדקתו לא יטוש את עמו:
וישר הוא. שלא לקפח שכר כל בריה ומשלם לשונאיו אל פניו ולפיכך מאריך ומיטיב לאמות בעולם הזה:
דעת זקנים על דברים לב, ד
הצור תמים פעלו. דין הוא שתתנו לו גודל כי הוא צור ותקיף ועושה פעולתו בתמימות ואינו מראה כעס למכעיסים לפניו:
צדיק וישר הוא. לעושי רצונו ואינו מקפח שכרם. ולפי שהיה רוצה לספר היאך נוקם נקמה מישראל כשמכעיסין לפניו ואחר כך מן האומות המשעבדים בהן לפי' הצדיק דין תחלה:
בעל הטורים על דברים לב, ד
כי שם ה' אקרא הצור תמים לומר שמברכין ברוך דיין האמת:
צדיק וישר הוא שחת לו. שחייב לו לומר יפה דנתני:
הוא עשך ויכוננך וסמיך ליה:
רבנו בחיי על דברים לב, ד
הצור תמים פעלו. ע"ד הפשט נקרא הקב"ה צור מלשון תוקף וכן (ישעיהו נ״א:א׳) הביטו אל צור חוצבתם, כי כשם שהצור תקיף והוא יסוד הארץ, כן הקב"ה יסוד העולם. ומשה יתחיל עתה לדבר אל העדים ויאמר, אדון זה שאני רוצה לדבר עליו הוא צור ותקיף שאין כמוהו, אבל תמים הוא, אינו בא בתוקף עם בריותיו אלא תמים פעלו, בתמימות וענוה הוא מתנהג עם בריותיו, ובלשון הזה שבח דוד ע"ה (שמואל ב כ״ב:ל״א) האל תמים דרכו, כלומר אע"פ שהוא אל תקיף מדתו עם בריותיו שיתנהג עמהם בתמימות, וזהו כענין שכתוב (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, כלומר אע"פ שהוא שדי והוא שגיא כח לא מצאנוהו אנחנו שגיא כח אלא תמים ומרבה לסלוח. וכן דרשו רז"ל כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענותנותו, ודבר זה נזכר בתורה ושנוי בנביאים ומשלש בכתובים. אמר תמים פעלו שאינו כשאר הכחות שפעולתן חסרה לפי שיצטרכו לקבל כח ממי שלמעלה מהם, ואותו כח צריך לכח אחר וכן מכח לכח עד הכח העליון שהוא אדון הכל יתברך שאינו צריך לאחר אלא כל הכחות מקבלין ממנו, ולפיכך תמים פעלו כל פעולותיו שלמות.
ושמעתי מפי מורי הר"ש נר"ו שאין צורך לומר בברכת הלבנה פועל אמת שפעולתה אמת, לפי שפעולת מי שצריך לשל מעלה ממנו אינו אמת, כלומר אינה תמימה ואינה על השלמות, ואין שום פעל על השלמות כי אם פעולתו יתעלה, ועל כן אומר כי ראוי לברך כן פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש, ויחזור על הבורא יתעלה שהוא פועל אמת ופעולתו אמת כדרך שאמר בכאן תמים פעלו.
ונראה לי לפרש הצור תמים פעלו, כי משה רמז בכאן על יצירתו של אדם הראשון ועל חטאו ועונשו, והענין מפני שהיה הוא סבה שנגזרה מיתה על כל תולדותיו, ולכך הוצרך משה להזכיר כן ביום מותו, ומה שקראו הצור על שם שהוא צר כל הצורות כלן, וכמו שדרשו רז"ל (שמואל א ב׳:ב׳) אין צור כאלהינו, אין צייר כאלהינו, וכן (ישעיהו כ״ו:ד׳) צור עולמים, צר שני עולמים, וכתיב באדם הראשון (בראשית ב׳:ז׳) וייצר ה' אלהים את האדם. וענין הכתוב כי הצור כשיצר אדם הראשון שהיה פעלו ומעשה ידיו היתה כוונתו בו להיותו תמים עובד השם בארץ כמלאך בשמים, ולפי שחטא הענישו במיתה, וזה במשפט, זהו כי כל דרכיו משפט, כי הוא אל אמונה, כלומר הדורות חולפים והוא קיים ואין עול במשפטו כי צדיק וישר הוא, והכתוב שאחריו מפרש ומבאר חטאו, הוא שאמר שחת לו ולא אמר להם, והכוונה שחת אדם הראשון לו לאביו שבשמים, וההשחתה הזו הוא מה שידעת שקצץ בנטיעות, והוא חטא עושי העגל שהזכיר בהן הלשון הזה בעצמו (שמות ל״ב:ז׳) שחת עמך, אע"פ שהחטא חלוק ולא היה קצוץ האב והבנים במקום אחד, ובאר עוד הכתוב במה היה החטא וההשחתה הזו לאדם הראשון, וזהו שאמר לא, כלומר במלת לא, והוא שעבר על לא תעשה באמרו (בראשית ב׳:י״ז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, זהו שאמר שחת לו לא. ואמר בניו מומם, כי בניו קין והבל השחיתו, וכבר ידעת כי זה נהרג וזה נכרת, וההשחתה שעשו היה מומם, מום גדול להם.
חזקוני על דברים לב, ד
הצור תמים פעלו אדלעיל קאי לשמים ולארץ וד׳ רוחות.
תמים פעלו פעולותיו בתמימות ושלמות שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם בונה בנין אין פעולתו תמימה ושלמה שהרי לא בנה העצים והאבנים והעפר אבל סודרן זה על זה אבל הקב״ה פעלו תמים ושלם שהוא בורא את הכל.
כי כל דרכיו משפט לפי שרוצה לספר איך לקח נקמה מישראל ואח״כ מעמים אחרים. בישראל הצדיק תחלה את הדין שכל עניניו במשפט ובצדק כמו שמפרש והולך.
הרא"ש על דברים לב, ד
הצור תמים פעלו. דין הוא שתתנו גודל לו כי הוא צור ותקיף ועושה פעולתו בתמימות ואינו מראה כעס למכעיסים לפניו. צדיק וישר הוא לעושי רצונו ואינו מקפח שכרם ולפי שרוצה היה לספר היאך ינקום נקמה מישראל כשהכעיסו לו ונקמה שיעשה להם אח"כ מן האומות המשעבדים בהם לפי' הצדיק דין תחלה:
בכור שור על דברים לב, ד
הצור תמים. כלומ' דין הוא שתתנו לו גודל כי הוא צור ותקיף וחזק וכל יכול הוא. והוא מכלכל דבריו במשפט. ועושה פעולתו בתמימותיו. ואינו מראה כחו להעביר מחרץ המשפט עם בריותיו אלא צדיק לעוברי רצונו שמצדיק משלו ואינו רוצה ליקח כל דינו. ודא"כ לא יוכלו להתקיים:
וישר הוא. לעושי רצונו שאינו מעכב משכרם כלום. ולפי שרוצה לספר איך לקח נקמה מישראל ואחר כך יקח מהאומות שישעבדו בהם הצדיק תחלה את הדין שהכל במשפט ובצדק בלא עול:
תולדות יצחק על דברים לב, ד
הצור תמים פעלו נ"ל לפי שזה כפול ומכופל שהכוונה שהוא התחיל עתה להוכיחם שהקב"ה עשה טובות עמהם והם היו כפויי טובה ולפי שהיינו אומרים שג"כ פעולתו אינה שלימה ח"ו אחר שצדיק ורע לו רשע וטוב לו לז"א ד' חלוקות יש השני הנזכרים ועוד שנים צדיק וטוב לו רשע ורע לו לז"א אם צדיק וטוב לו תמים פעלו וזה הלשון נאמר בצדיקים תמים תהיה צדיק תמים ורצה שהוא תמים עם התמים. ואם לרשעים רע כי כל דרכיו משפט שזה הלשון נאמר כשהקב"ה עושה משפט ברשעים שנא' לעשות בהם משפט כתוב ובזה הותר ספק א' איך אמר כל דרכיו משפט והלא ג"כ הם רחמים אבל מדבר עם רשעים גמורים. ואם הוא רשע וטוב לו והקב"ה אמר בהפך בתורתו שאמר ואם לא תשמעו לי ויסרתי אתכם וגו' ונראה ח"ו שלא נתאמת דברו אמר אל אמונה שלכן אנו אומרים אל אמונה ערבית שהוא מאמן דבריו ולז"א שהוא עושה משפט ולכן אמר אל שאין אלהי אלא דיין. וכנגד צדיק ורע לו אמר ואין עושה עול לאיש שהוא צדיק וישר אלא לכל מי שהוא צדיק הוא משלם פעלו או כפשוטו שאמר בכלל בכל הד' חלוקות צדיק וישר הוא כנ"ל. עוד נ"ל טעם להכפל הפסוק לפי שיש ה' עולמות ובכולם הקב"ה ישר האחד העולם הזה ואמר אע"פ שתראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו תמים פעלו ולז"א תמים לשון רבים ולא תם שהם ב' פעולות השני עולם הנשמות שמת האדם ומוליך למקצת אנשים לג"ע ומקצתם לגיהנם כל דרכיו משפט וטעם כי לפי שצדיק ורע לו אינו עול אם נצרף עולם הנשמות עם זה העולם כי שם שכר הצדיק שלם ובעולם הזה נותן לו עונש עבירה שעשה א"כ הטעם שתמים פעלו בעולם הזה הוא לפי שכל דרכיו של עולם הנשמות משפט אמת ושם יתנו לו שכר וכן ברשע וטוב לו תמים פעלו לפי שדרכיו משפט בעולם הנשמות שיענישו לו שם וזה ע"ד משפטי ה' אמת צדקו יחדיו צדקו בשתחבר משפטי העולם הזה עם משפט העולם הבא ואם עולם המשיח שאנו מצפים לו אל אמונה ובזה נופל לשון אמונה ולפי שאחר המשיח יהיה התחיה ויש אנשים שיחיו ויש שלא יחיו והוא עולם רביעי לז"א ואין עול ולפי שאחר התחיה ידין אותם הקב"ה וישארו מהם קיימים בגוף ונפש כאליהו וזהו נקרא עולם הבא והוא עולם חמישי ויש שימות ויהיה לדראון עולם אמר כנגד מי שימות צדיק וכנגד מי שיהיה חי לעד וישר הוא ולזה אז"ל פלוני מזומן לחיי הע"ה אף אחר שמת ואלו הה' עולמות תקנו עליהם אין ערוך לך ה' אלהינו בעולם הזה הוא עולם אחד ואין זולתך מלכנו לחיי העה"ב בכאן כלל עולם הנשמות ועולם שאחר התחיה אפס בלתך גואלנו לימות המשיח הוא עולם ג' מי דומה לך מושיענו לתחיית המתים מי יחיה מי לא יחיה ולזה נהגו לאומרו בצדוק הדין של המתים לפי שהוא צדוק הדין לה' עולמות שכולם יעברו על אותו המת. עוד אומר שאלו הפסוקים הם הקדמה לכל הו' חלוקות וזה לפי שהאומה תהיה רעה לא' מג' סבות האחד בעבור המלך שהוא רשע כירבעם ומלכי ישראל הרשעים שהם מחטיאים את ישראל או בעבור שתורתו רעה כדתות עובדי ע"ז או שהיא מצד עצמה רעה. אם התורה יערוף כמטר לקחי שנותן חיים לעולם כמו המטר. אם המלך כי שם ה' אקרא הצור תמים פעלו וא"כ לא נשאר הרוע אלא מצד עצמם:
אור החיים על דברים לב, ד
הצור תמים פעלו. פרוש, לפי שקדם ואמר שעסק התורה יסובב טל ומטר, לזה העיר שאם האדם עסק בתורה ומזונותיו קשים ולחם אין, או שרואה אדם שאין עליו על תורה ומואס בלומדיה ומודדין לו במדה גסה אכול ושבוע והותר כיעודים שנאמרו ללומדי תורה ונהפוך הוא, לא מפני זה יבעט ותולד בו חס ושלום מינות, אלא יצדיק הדין עליו ויאמר ה׳ אמת ודינו דין אמת. והוא אמרו ״הצור״ – פרוש לשון תוקף וחוזק, וזה יגיד אל יד ה׳ הרודה באדם. אף על פי כן תצדיק ותאמר ״תמים פעלו״, זה כנגד מה שרואה את שדרכו למדד בגסה של טובה ומדדו בדקה. וגמר אומר ״כי כל דרכיו משפט״ – כלל בזה גם את שדרכו למדד טובה בדקה ומדדו לו בגסה, ״כי כל דרכיו משפט״, כי לא הביא יסורין על הצדיק עד שנתחיב בהם, ולא הביא טובה על הרשעים אלא אם זכו לה כפי מעשיהם.
וגמר אומר אל אמונה וגו׳, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי) ״אל אמונה״ – לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא, ״ואין עול״ – לשלם לרשעים צדקתם בעולם הזה. והכונה במאמר זה על פי דבריהם שאמרו (שוחר טוב ד) בפסוק ״נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו״ (תהלים ד:ח), שאמר דוד כי מעת שראה שלות הרשעים נשא קל וחומר בעצמו: ומה לאלו שהם עוברי רצונו כך וכו׳. והוא אמרו ״אל אמונה״, פרוש, יצדיק הצדיק אמונת שכרו בה׳ כשיראה מדת ״ואין עול״, שהוא שכר הרשעים שבעולם הזה על מעוט זכותם.
צדיק וישר הוא. פרוש, כי האדון ה׳ צבאות ברא העולם במשפט, דכתיב (משלי כט:ד) ״במשפט יעמיד ארץ״, ואמרו זכרונם לברכה (תנחומא שופטים) שנשבע ה׳ שיעמוד העולם על המשפט, אבל מצינו לו שלש עשרה מדות שכולם רחמים, ואם נשבע על המשפט מה מקום לרחמים?
אכן הסדר הוא על זה הדרך, כי מתחלה כשיושב על המשפט הוא מעמיד המשפט על תלו, וכשבא להשתלם מתרצה ברחמים ומתפיס בתחנונים. והוא על דרך אמרו (תהלים קמה:יז) ״צדיק ה׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו״, פרוש, כשהוא בא להדריך דבר הוא מדריכו על קו הדין, אבל במעשיו, פרוש, בשעת מעשה כשבא אדם ומתחנן – אל רחום וחנון ירחמהו. והוא אמרו צדיק וישר הוא, פרוש צדיק על קו הדין, וכפרוש רש״י במה שאמרו בגמרא (עבודה זרה ו.) ״ודילמא נח טרפה הוה״, ומתרץ ״תמים כתיב ביה״, ומקשו ״ודלמא צדיק בדרכיו תמים במעשיו״, ופרש (רש״י) ״צדיק בדרכיו על פי הדין״ וכו׳, וזה בתחלה, אבל אחר כך ״וישר״, פרוש ישר לפנים משורת הדין, כאמרם זכרונם לברכה (בבא מציעא קח:) בפרוש פסוק ״ועשית הישר והטוב״ (דברים ו:יח וברש״י שם).
כלי יקר על דברים לב, ד
הצור תמים פעלו. מבואר כדרך שאמר שלמה (קהלת ז כט) אשר האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. והוא כדי להסיר מלב האדם מחשבות און לדבר על ה' תועה שהאומן אשר בראו נתן בו החומר שיש לו נטיה אל התאות המוחשות ומידו היתה לו השחתה זו שכן אנו אומרים דרך התנצלות זכור כי עפר אנחנו (תהלים קג יד) וכן אמר איוב (י ט) זכר נא כי כחומר עשיתני וגו' ואולי יבא החוטא לתלות אשמתו ביוצרו, ע"ז אמר שאין הדבר כן אלא הצור אשר יצר את האדם בחכמה, תמים פעלו. כי אין צייר כאלהינו (ברכות י.) וכל פעולתו תמים בלא חסרון, והמופת על זה כי כל דרכיו משפט, ואילו היה האדם חסר מצד יצירתו א"כ לא היה בעל בחירה כי היה כמוכרח במעשיו ולא היה מן הראוי לבא במשפט על מעשיו, והרי אתה מודה שכל דרכי ה' משפט וחלילה לשדי מעול, כי אל אמונה, לשלם לצדיקים, ואין עול, לשלם אפילו לרשעים וכשם שאתה מודה שבדין הוא נותן שכר טוב לעושי רצונו כך בדין הוא מעניש לרשעים לפי שצדיק וישר הוא, ועשה את האדם ישר מכל צד, והמה בקשו חשבונות רבים, כי מצדם באה ההשחתה ולא מצדו ית' זה"ש שחת לו, כתרגומו חבילו להון ולא ליה, כי החבלה תלויה בהון מצד רוע בחירתם ולא ליה כי אין לתלות החבלה בו ית' כלל, לא בניו מומם, לומר שאין הדבר כמו שחשבו לתלות מומם במה שהם בניו לאמר לך אל האומן אשר עשני בעל חומר כי מידו היתה זאת לי, אלא עיקר מומם מצד עצמם מה שהם דור עקש ופתלתל. ואין להם שום מום וחסרון מצד שהם בניו ית' כי הצור פעלם בתמימות בלא חסרון, והמה בחרו להם דרכים מקולקלים אשר לא צוה ה'. גם לפירש"י אתי שפיר שפירש לו כלפי הקב"ה ור"ל שהשחתה זו ליחסה לו ית', לא, ר"ל זה אינו כן אלא בניו היו וההשחתה מומם מום שלהם.
ד"א שחת לו, לייחס ההשחתה לו ית', לא, זה אינו אלא בניו מומם, שעיקר מומם הוא מה שקראם הקב"ה בניו וגדלם ורוממם על כן פשוט בעיניהם שירחם ה' עליהם כרחם אב על בנים, ולא יביט באוניות שלהם ועוד שמתוך זה גבה לבם עד להשחית ומתוך רום לבבם באו לידי חטא ובסמוך יתבאר פסוק זה עוד, ועיין בפר' בן סורר ומורה ביטול דעה זו.
העמק דבר על דברים לב, ד
הצור. משמעו היוצר הכל כלשון המקרא שמואל א׳ אין צור כאלהינו. והקדים זה השבח ביחוד על הקב״ה באשר נוגע לענין שאומר. תמים פעלו. כל מה שפועל בעולמו הכל הוא תמים אפילו מה שנראה שהוא מחסר ומשבר מה שהיה תמים עד כה אינו אלא מתמים מה שהיה חסר עד כה. והסביר איך הוא כה. כי כל דרכיו משפט. בתורת שכר ועונש והרי שופט את הגזלן ולוקח גזלו ממנו. לא נקרא מפסיד לו אלא משלים אותו כמליצת הגמ׳ סנהדרין ד״ז דאזיל מבי דינא שקיל גלימא ליזמר וליזיל ופרש״י לא הפסיד לו אלא גזילה הוציא מידו כך כל דרכי הקב״ה הם במשפט על מעשה האדם אם כן אין זה הפסד אלא מתמימו. ומש״ה הקדים להוכיח כי כן הוא בשם הצור פי׳ אחרי שהוא הצור. וא״כ יודע הכל וגם אם כן ההשגחה רבה שהרי ההירוס נוגע להיצירה. וגם א״כ א״א לוותר שהרי שכר ועונש הם מעצם היצירה :
אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. שבחים הללו מכוונים להצדיק פעולת ה׳ בשני חרבנות כאשר יבואר אל אמונה ואין עול נגד חרבן ראשון ושני צדיק וישר הוא עד חרבן ראשון ושני. כאשר יבואר עוד:
מלבי"ם על דברים לב, ד
הצור. נותן הקדמה לכל דברי השירה הזאת כי משפטי ה' אמת. כללות השירה יבאר, עת יחטא האדם ואשם, ויעזוב את ה', הנה לגדולת חטאתם, מצד עזבם צור מושיעם, בוראם יוצרם, ובחרם אלילים אלמים אין בם מועיל, ראוים לכליה גמורה, לבד מיראתו שיתלו האומות הדבר במקרה ובכחם, ובחולשת ישראל, ע"כ לא הענישם בכליה רק הסתר פנים, ומצאוהו ממילא רעות רבות וצרות:
שפתי חכמים על דברים לב, ד
ל דק"ל למה קרא מרע"ה להקב"ה צור ותו מאי תמים דהזכיר הכא וכי ס"ד שפעולתו של הקב"ה אינה תמימה ל"פ אע"פ כו':
מ דק"ל למה אמר הל' של אמונה ומפרש דקאי אמתן שכרן של צדיקים שהוא לזמן ארוך בעה"ב לכן שייך ביה ל' אמונה:
נ ר"ל דפסוק זה כפל ל' הוא מדכתיב אל אמונה ודאי אין עושה עול אלא אף לרשעים דה"א דלא משלם להם שכרן אלא מנכה להן מצוה נגד עבירה אלא משלם להם שכר המצות בעה"ז כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו וגו' כדי שיהא עונש של עבירות בעוה"ב מרובה:
ס ר"ל שרוצה לפרש מלת צדיק וכו' דל' צדיק נאמר על מי שקונה בעצמו שלימות הרבה וזה אין שייך בהקב"ה חלילה ומתרץ הכל מצדיקין כו' והרא"ם פי' הוצרך לפרש הכל מצדיקין כו' מפני שא"א לומר שהכ' מעיד על צדקתו יתברך כי לא יעלה על דעת היפך זה וכ"ש אחר שנאמר עליו שהוא אל אמונה ואין עול ומפני שיש לטעות ולומר שמלת צדיק וישר הם תוארים להקב"ה מ"ה פי' דשניהם והא תואר השם מפי הבריות וכו' ר"ל שהכל מצדיקין עליהם את דינו:
ע ר"ל שישר לבריות לעשות כן וקאי וישר על הבריות אבל א"ל שקאי וישר על הקב"ה כיון דצדיק קאי אבריות ולא אהקב"ה ה"ה נמי מלת וישר קאי נמי אבריות ולא אהקב"ה וק"ל:
מאמרים באתר שעוסקים בפסוק
- ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כג, א) · שיעורי "החיזוק היומי"
- מטמונים מהפרשה · וקראת לשבת עונג
מילה במילה
| מילה | מילת הבסיס | שורש | גימטריה |
|---|---|---|---|
| הַצּוּר | צוּר שם עצם | צ-ו-ר | 301 |
| תָּמִים | תָּמִים שם תואר | ת-מ-ם | 490 |
| פָּעֳלוֹ | פֹּעַל שם עצם | פ-ע-ל | 186 |
| כִּי | כִּי מילת חיבור | 30 | |
| כָל | כֹּל שם עצם | כ-ל-ל | 50 |
| דְּרָכָיו | דֶּרֶךְ שם עצם | ד-ר-ך | 240 |
| מִשְׁפָּט | מִשְׁפָּט שם עצם | ש-פ-ט | 429 |
| אֵל | — | 31 | |
| אֱמוּנָה | אֱמוּנָה שם עצם | א-מ-ן | 102 |
| וְאֵין | אַיִן תואר הפועל | 67 | |
| עָוֶל | עֶוֶל שם עצם | ע-ו-ל | 106 |
| צַדִּיק | צַדִּיק שם תואר | צ-ד-ק | 204 |
| וְיָשָׁר | יָשָׁר שם תואר | י-ש-ר | 516 |
| הוּא | הוּא כינוי | ה-ו-א | 12 |
מקורות הנוסח של הפירושים
- רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Deuteronomy – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תרגום אונקלוס: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Onkelos Deuteronomy – Onkelos Deuteronomy (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תרגום יונתן: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Targum Jonathan on Deuteronomy – Targum Jonathan on Deuteronomy (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תרגום ירושלמי: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Targum Jerusalem – תרגום ירושלמי על התורה (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רמב"ן: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ramban on Deuteronomy – On Your Way new (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Deuteronomy – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רשב"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashbam on Deuteronomy – רשב"ם על דברים - דעת (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- ספורנו: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Sforno on Deuteronomy – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- דעת זקנים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Da'at Zekenim on Deuteronomy – דעת זקנים (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- בעל הטורים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רבנו בחיי: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rabbeinu Bahya – Midrash Rabbeinu Bachya [ben Asher]. Warsaw, 1878 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- חזקוני: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Chizkuni – חזקוני (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- הרא"ש: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rosh on Torah – הדר זקנים, ליוורנו ת"ר (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- בכור שור: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bekhor Shor – בכור שור, ברסלאו, תר"נ (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bekhor Shor – בכור שור, ברסלאו, תרע"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- תולדות יצחק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Toledot Yitzchak on Torah – תולדות יצחק, וורשא תרל"ז (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- אור החיים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Or HaChaim on Deuteronomy – Vocalized Edition · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
- כלי יקר: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Kli Yakar on Deuteronomy – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- העמק דבר: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Haamek Davar on Deuteronomy – ספר תורת אלוהים, וילנא 1879 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Deuteronomy – מקראי קודש, וילנא תרנ"א (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Deuteronomy – מקראי קודש, וילנא תרנ"א (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- שפתי חכמים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Siftei Chakhamim – שפתי חכמים (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.