דברים לב, לט

ראו עתה. הבינו מן הפרענות שהבאתי עליכם ואין לכם מושיע ומן התשועה שאושיעכם ואין מוחה בידי:

אני אני הוא. אני להשפיל ואני להרים:

ואין אלהים עמדי. עומד כנגדי למחות:

עמדי. דגמתי וכמוני:

ואין מידי מציל. הפושעים בי:

חֲזוֹ כְּעַן אֲרֵי אֲנָא אֲנָא הוּא וְלֵית אֱלָהּ בַּר מִנִי אֲנָא מֵמִית וּמְחַיֵה מָחֵינָא וְאַף מַסֵינָא וְלֵית מִן יְדִי מְשֵׁזֵב

כַּד יִתְגְלֵי מֵימְרָא דַיְיָ לְמִפְרוֹק יַת עַמֵיהּ יֵימַר לְכָל עַמְמַיָא חֲמוֹן כְּדוֹן אֲרוּם אֲנָא הוּא דַהֲוֵויתִי וַהֲוִית וַאֲנָא הוּא דְעָתִיד לְמֶהֱוֵי וְלֵית אֱלָהָא חוֹרַן בַּר מִינִי אֲנָא בְּמֵימְרִי מֵמִית וּמָחֵי מָחִיתִי יַת עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל וַאֲנָא אָסֵי יַתְהוֹן בְּסוֹף יוֹמַיָא וְלֵית דִמְשֵׁזִיב מִן יְדַי גוֹג וּמַשִׁרְיָיתֵיהּ לִמְסַדְרָא סִדְרֵי קְרָבָא עִמְהוֹן

חֲמוּ אֲרוּם כְּדוֹן אֲנָא בְּמֵימְרִי הוּא וְלֵית אֱלָהָא אוֹחֲרָן בַּר מִינִי אֲנָא הוּא דִמְמִית חַיָין בְּעַלְמָא הָדֵין וּמְחַיֵי מֵתַיָא לְעָלְמָא דְאָתֵי אֲנָא הוּא דְמָחֵי וַאֲנָא הוּא דְמַסֵי וְלֵית דִמְשֵׁזִיב מִן יְדָי:

אני אני. פעמיים כמו אנכי אנכי או כי אני הוא ולא אשנה והוא הנכון כי אין עמו פועל אני הוא שהמתי את ישראל ואני אחיה אותם והנה הם לא נצולו ואין מציל אתכם מידי גם אתם מידי עד עשותי את המשפט בכם. ורבים אומרים כי מזה הכתוב נלמוד חיי העולם הבא והעד שאמר בתחל' אמית ואחר כך אחיה וכן ה' ממית ומחיה והעד ה' מוריד שאול ויעל ואחרים אמרו מפסוק ואך את דמכם לנפשותיכם גם וצדקה תהיה לנו כי היא חייך בעוה״ב ואורך ימיך בעולם הזה למען ייטב לך. ורבינו האי ז״ל אמר כי לא הוצרך הכתוב לפרש דבר העוה״ב כי היה ידוע בהעתק' ולפי דעתי שהתורה נתנה לכל לא לאחד לבדו ודבר העוה״ב לא יבינו א' מני אלף כי עמוק הוא ושכר העוה״ב תלוי בדבר הנשמה והנה הוא חלף עבודת הלב ועבודתו להתבונן מעשה השם כי הם הסולם לעלות בו אל מעלת דעת השם שהוא העיקר והנה גם התורה ביארה למשכיל דבר עץ החיים והנה יש כח לנצח הכרובים והאוכל מעץ החיים וחי לעולם כמלאכי השרת וכן במזמור לבני קרח שמעו זאת כל העמים והסוד אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה וכן אחר כבוד תקחני והנה עם שניהם לקיחה כאשר עם דבר חנוך ואליהו ואחר שאמר ויקר פדיון נפשם איך אמר יפדה נפשי והמשכיל יבין:

ראו עתה כי אני אני הוא - הקב"ה אומר לעובדי גלולים: אתם אומרים: אי אלהימו - הלא עתה יכולים לראות בהנקמי בכם לעיניכם.

ראו עתה כי אני אני הוא. שהייתי מביא עליכם פורענות:

ואין אלהים עמדי. ולא היה זה מכח שרי מעלה וצבא השמים:

אני אמית ואחיה. כאמרו והעליתי אתכם מקברותיכם:

מחצתי. במכת נע ונד כאמרו והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים:

ואני ארפא. כאמרו ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא:

ראו עתה כי אני אני הוא. והקב"ה משיב אל האויבים אתם אומרים אי אלהימו ראו עתה כי אני אלהיכם אני הוא שאראה לכם גבורתי. ומה שאתם מצרפין שאר אלוהות אלי.

ואין אלהים עמדי. אלא אני אמית ואחיה בידי להמית ולהחיות ואם המתי אני בעצמי אחיה אותם.

מחצתי ואני ארפאם. ועל מה שאמרתם יקומו ויעזרוכם אין מי שיוכל לעזור להם כי אני לבדי אעזור להם אבל אתם אין מידי מציל:

כי אני אני הוא אני אמית ג"פ אני, כנגד ג' גליות. ואני, כנגד גלות ד'. דכתיב ואני בתוך הגולה. לומר שבכל הגליות הקב"ה עמנו להצילנו:

ואין מידי מציל מידי בגימ' דין. שאין ניצול מיום הדין:

ראו עתה כי אני אני. מלת אני מורה על נמצא כמו אתה, וכן מלת הוא מורה על נמצא ג"כ, כלומר הוא קיים לעולם, והנה שניהם שמות, כלשון (סוכה פרק ד) אני והו הושיעה נא, וכבר בארתי לך בסדר ויהי בשלח (שמות ט״ו:ב׳) בפסוק זה אלי ואנוהו כי פעולת השמות האלה לאהבה ולקבץ פזורים, ורצה משה לחתום השירה הזו בהבטחת הגאולה העתידה בקבוץ פזורי ישראל ועל כן יאמר ראו עתה כי אני אני הוא, כלומר אני השם היודע בקבוץ הפזורים, ואחר כך אמר אני אמית ואחיה רמז לתחיית המתים הסמוך לגאולה, ואחר אמר חי אנכי לעולם לרמוז אל העוה"ב שלאחר התחיה, שהרי בני התחיה יחיו לעוה"ב ולא ימותו, וכמו שאמרו רז"ל מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן, אלא יהיו נעתקים מן העוה"ז של תחיה אל העוה"ב בגוף ובנפש, ועל העוה"ב של אחר התחיה אומרים רז"ל תמיד מזומן הוא לחיי העוה"ב, והוא רב טוב הצפון, תכלית השכר והעונג לבית ישראל, ועליו אמר הנביא ע"ה (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך, ואמר כן לרוב העלמתו, ומזה נכתב לעלם חסר וא"ו בפסוק (שמות ג׳:ט״ו) זה שמי לעלם, שדרשו בו רז"ל לעלם כתיב. ולפי שעד כאן דברי משה שמתוכח עם ישראל ומודיעם העתידות בא הכתוב עתה לדבר בלשון הקב"ה ולבשר אותם בעצמו בהבטחת הגאולה בקבוץ פזורי ישראל, ובענין תחיית המתים ובעולם הבא, ואז ירנינו אותן האומות.

ראו עתה כי אני וגו׳ כך יאמר הקב״ה לאלה ששעבדו בישראל.

כי אני אני הוא אני הוא אשר לא אשתנה.

אני אמית ואחיה. עליו נאמר ובלע המות לנצח אמית לשעבר בישראל ועכשיו ואחיה מחצתי אותם לשעבר ואני ארפא להם מכאן ואילך.

ראו עתה כי אני אני הוא. שאראה להם גבורתי ומה שהם מצרפים שאר אלהות אלי ואין אלהים עמדי אלא אמית ואחיה בידי להמית ולהחיות ואף המתים אני אחיה מחצתי אותם ואני ארפא ועל מה שאמרתם יקומו ויעזרכם אין מי שיוכל לעזור להם כי אם אני אבל אתם אין מידי מציל:

ואני אומר אתם אומר אי אלהימו, ראו עתה כי אני אני הוא. אלהימו ואראה לכם גבורתי:

ואין אלהים עמדי. אין אלהים זולתי ואין בלעדי שאתם מצרפים אחרי' עמי לומר יקומו כאילו אחרים עמי אין אלוה אלא אני:

אני אמית ואחיה. בירי להמית ולהחיות למחוץ לרפאות. ואם המתי אות' אני אחיים ואם מחצתים אני ארפאם. וכשם שמחצתי אני מרפה כך מה שאני ממית אני מחיה. מכאן לתחיית המתים מן התורה:

ואין מידי מציל כנגד שאמרתם יקומו ויעזרוכם. כלומ' אין מי שיכול לעזור אתכם. אני אעזור אותם. אבל אתכם אין מידי מציל:

ראו עתה כי אני אני הוא וגו׳. כפל לומר שתי פעמים ״אני אני״ כנגד שתי טעיות של עבודה זרה שרמזנו בפסוק שלפני זה, לזה אמר ״אני״ – פרוש ולא אחר שאתם חושבים בו לאלוה גמור, וכנגד עבודה זרה שעושים לאמצעי אמר ״אני הוא״ – פרוש לבדי, וגמר אומר ״ואין אלהים עמדי״ – אמצעי ביני לבין הנבראים.

אני אמית ואחיה. זה כנגד כת האומרים שפועל הרע אינו פועל הטוב ושתי יכולות יש, לזה אמר ״אני אמית ואחיה״, ולא בפרט זה בלבד אלא אפלו בפרטי פעלי הרע ״אני מחצתי ואני ארפא״. ורבותינו זכרונם לברכה דרשו (פסחים סח.) יעין שם דבריהם.

ואין מידי מציל. פרוש, שכל הנבראים ימותו, ולזה דייק לומר ״ואין מידי״ ולא אמר ״ואין מציל מידי״.

ראו עתה כי אני אני הוא. כפל לומר אני אני להוציא מדעת האומרים שתי רשויות הם אחד מושל על הטובות ואחד מושל על הרעות וכן אמרה חנה (שמואל א' ב ג) אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה, לומר שיש שני גבוהים כאמור אלא הכל יצא מהתחלה אחת, ה' מוריש ומעשיר, ה' ממית ומחיה (שם ב ו). כי הוא ית' פועל כל ההפכים, ופירש הר"ר משה מקוצי בתחילת מצות עשה בשם רבינו סעדיה להשיב לכופרים האומרים שתי רשויות הם, אם שניהם רשאים לעשות כל אחד מה שירצה ובקש האחד להחיות את האדם והאחד להמיתו ראוי שיהיה האיש ההוא מת חי חי מת לאלתר כהרף עין כו'. לכן אמר כאן אני אני הוא מושל על הטובות ועל הרעות ואין אלהים עמדי. והמופת על זה אני אמית ואחיה ואין מידי מציל. ואילו היה אחד עמדי היה מציל מידי והיה מת חי חי מת כהרף עין ומזה תבין ותשכיל כי אין אלהים עמדי.

ורז"ל (פסחים סח.) למדו מכאן לתחית המתים מן התורה, שנאמר אני אמית ואחיה יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד ת"ל מחצתי ואני ארפא מה מחצתי ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד, וסמך לדבריהם מה שהקדים מיתה לחיים כי כל אדם חי קודם שמת, אלא שמדבר בחיים הבאים לאחר מיתה ראיה שניה, שנאמר אני אמית ואחיה כי מלת אני קאי על שניהם ובמחצתי הכניס אני באמצע מחצתי ואני ארפא לפי שבמיתה וחיים יש מקום לטעות ולומר מיתה באחד וחיים באחד על כן לא הכניס אני באמצע שלא להפריד ביניהם, אבל במחיצה ורפואה אין מקום לטעות כי אין רפואה בלא מחץ ובודאי הכל באחד.

ראו עתה כי אני אני הוא. כפל מלת אני מתפרש על שני אופנים. לפי המשמעות דמקרא הקודם לפי הפי׳ של חול דקאי על הכשדים ומחריבי ב״ר מתפרש אני אני כדאי׳ בב״ר פ׳ מקץ מאני של בו״ד אתה יודע מה אני של הקב״ה. פרעה אמר אני פרעה וגו׳ כך נתגדל יוסף כשיבוא העת שיאמר הקב״ה אני עשיתי ואני אשא עאכ״ו. פי׳ דמשמעות אני לפרקים באו על ישיות האומר וכמש״כ בס׳ במדבר י״ד כ״א בפסוק ואולם חי אני . והכי מתפרש מקרא שאנו בו. כי אני שבראתי הכל. אני הוא. הנני בא להראות ישיות שלי כ״י. היינו כבודו שהוא תכלית הבריאה שחל ע״ז שם אני:

ואין אלהים עמדי. אין שום אלהות בעולם ולא כמו שאתם חושבים דכח אלהות שלכם עשה זאת:

אני אמית. לישראל:

ואחיה. פליטת ישראל:

מחצתי. כח האומות שהרעו לישראל:

ואני ארפא. כח שיורי ישראל. [ואמר ואני ארפא ולא ארפא לבד. לכלול בזה תחה״מ כדאיתא בפסחים דס״ח]:

ואין מידי מציל. אין אלוה שיהא יכול למחות ע״ז. והיתה הידיעה מהקב״ה כשירצה בעתו לפדות את ישראל ולהרים קרנו אזי יתראה גודל כחו ולפי׳ השני בגמ׳ בגיטין הנ״ל צריך לפרש לשון כי אני אני הוא. לא כמו שסבורים שהקב״ה הסיח דעת מישראל ונשתנה דעתו חלילה מאשר היה אלא אני שהייתי מתחלה אלהי ישראל אני הוא לעולם:

ואין אלהים עמדי. מעולם לא מסרתי השגחתי לאלוה אחר:

אני אמית. לא בהיסח הדעת נהרגו כ״כ בשעת החרבן אלא בהשגחתי. ועתה ואחיה. את המותר:

מחצתי. כלל הליכות האומה:

ואני ארפא. להקימה בשעת הגאולה:

ואין מידי מציל. אין מי למחות על ידי. ומכאן ואילך מתחיל גאולה השניה העתידה ב״ב כאשר יבואר:

[לט] ראו עתה והכירו כי רק אני אני הוא . הגם שהיה העונש בהסתרת פנים, אני הוא העושה

מ ר"ל אני אני ב' פעמים ל"ל: