דברים לב, כד

מזי רעב. אנקלוס תרגם, נפיחי כפן, ואין לי עד מוכיח עליו ומשמו של רבי משה הדרשן מטולושא שמעתי שעירי רעב, אדם כחוש מגדל שער על בשרו:

מזי. לשון ארמי שער מזיא, דהוה מהפך במזיא:

ולחמי רשף. השדים נלחמו בהם, שנאמר (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף, והם שדים:

וקטב מרירי. וכריתות שד ששמו מרירי קטב, כריתה, כמו (הושע יג, יד) אהי קטבך שאול:

ושן בהמת. מעשה היה והיו הרחלים נושכין וממיתין:

חמת זחלי עפר. ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר, כמים הזוחלים על הארץ זחילה לשון מרוצת המים על העפר, וכן כל מרוצת דבר המשפשף על העפר והולך:

נְפִיחֵי כָפָן וַאֲכוּלֵי עוּף וּכְתִישֵׁי רוּחִין בִּישָׁן וְשֵׁן חֵיוַת בָּרָא אֱגָרֵי בְהוֹן עִם חֲמַת תַּנִינַיָא דְזָחֲלִין בְּעַפְרָא

אַגְלֵי יַתְהוֹן בְּמָדַי וּבְעֵלָם מִגוֹ שִׁבְיַת בָּבֶל אָעִיקוּ לְהוֹן דְבֵית אֲגַג דִי מְתִילִין לְשֵׁידִין מְנַפְחֵי כְפָן וּלְמַזִיקֵי אֲכִילֵי עוֹף וְלִבְנֵי טִהֲרִירֵי כְּתִישֵׁי רוּחִין בִּישִׁין וְלִילִין וּמְרַוְוחֵי רְוָוחִין בִּישִׁין וְעַכּוּ"ם דִנְכִיתִין בְשִׁינֵיהוֹן הֵיךְ חֵיוַות בְּרָא אִיגְרֵי בְּהוֹן וַאֲטַלְטְלִינוּן בְּיַד אֲרַמָאֵי דְמַלְיָין אֲרִיסַן כְּחֵיוִין חוֹרְמָנַיָא זוֹחֲלוֹי דְעַפְרָא

מַנְפַח כְּפָן וַאֲכִילֵי עוֹף מְסָאָב מְרַוְוחֵי רוּחִין בִּישִׁין וְשֵׁן אַרְבַּעְתֵּי מַלְכְּוָותָא דְעַכּוּ"ם דִמְתִילִין לְחֵיוַת בְּרָא אַגְרֵי בְּהוֹן עִם חֲמַתְהוֹן דְתַנִינַיָא זַחֲלַל עַפְרָא:

מזי רעב. כמו שרופי רעב מגזרת למזא לאתונא:

ולחומי רשף. אכולי עוף כמו ובני רשף יגביהו עוף והנכון בעיני שהזכיר הארבעה השפטי' הרעים והם רעב וזהו מזי רעב. ולחומי רשף וקטב מרירי זה הדבר. ושן בהמות אשלח בם חיה. וחרב מחוץ תשכל חרב. והנה יהיה פירוש רשף כמו רשפיה רשפי אש. והטעם שיתחמם האויר:

וקטב כמו הכרתה:

מרירי. מרירות באויר כמו כמרירי יום וכן כתוב מקטב ישוד צהרים כמו הדבר. ולחומי רשף כמו אכולי וכן רבים:

עם חמת זוחלי עפר. לנשוך והחמה כנוי לנשיכה:

וטעם עפר כמו השרפי' ומלת זוחלי מיראה כי כל רואם ייראם כטעם האימים כי יש תואר השם וחבירו באליהוא בן ברכאל:

מזי רעב - פתרונו לפי ענינו, כתרגומו.ואם לשון תלמוד הוא, הרי הוא כמו נתמומז מוחיה דדין.

ולחומי רשף - ברד ואש מן השמים כמו רשפי [אש]. ועיקר פירושו לשון פריחה בעוף, כדכתיב: ובני רשף יגביהו עוף. שמה שבר רשפי קשת, כלשון, מחץ יעוף יומם.

וקטב מרירי - מחותכים ומדוקרים על ידי ליסטים הממררים והורגים בני אדם. כמו עון פלילי, עון של דיין שעושין בו דין. ונתן בפלילים הדיינים קרואין כן, שדנין את האחרים. אף מרירי ממרר את אחרים. וזהו מקטב ישוד צהרים = שהם ליסטים. כדכתיב: בחור שודד בצהרים, שכן דרך ליסטים להלחם בצהרים. וכן הוא אומר: אשדוד בצהרים יגרשוה.

מזי רעב. שדופי רעב כמו ואמר למזא לאתונא על חד שבעה שהיו נחרים ונקמטי' עורם מפני זלעפות רעב:

ולחומי רשף. שיתלחמו בגחלים ובשריפה כמו רשפיה רשפי אש:

וקטב. לשון כריתות כמו אהי קטבך שאול:

מרירי. לשון מרירות כמו מרורת פתנים בקרבו ובערבי פסחים מפרש לה לשון שדים ומסיק התם דתרי קטב היו חד מקמי טיהרא וחד בתר טיהרא כדאיתא התם:

מזי רעב מזכיר ה' דברים. מזי רעב. ולחומי רשף. וקטב מרירי. ושן בהמות. עם חמת זוחלי עפר. כנגד מה שעברו על ה' חומשי תורה. וה' ניאופים, בהושע. וה' תועבות שראה יחזקאל. וכנגד ה' המקטירי'. לבעל. לשמש. ולירח. ולמזלות. ולכל צבא השמים:,

מזי רעב. שרופי רעב, מן (דניאל ב) למזא לאתונא. כי מצד הרעב החום הטבעי שבקרבם ישרפם כיון שהם בריאים ואין להם מה לאכול והם אכולי חולי השחפת.

וקטב מרירי. הוא כריתת מרירות האויר, כלשון (איוב ג׳:ה׳) יבעתוהו כמרירי יום, וזהו (תהילים צ״א:ו׳) ומקטב ישוד צהרים, וזהו הדבר. והזכיר בכאן ארבעה שפטים, רעב ודבר וחיה וחרב.

מזי רעב שרופי רעב כמין למזי לאתונא.

ולחמי [רשף] אכולי עוף לשון לכו לחמו בלחמי ולשון ובני רשף יגביהו עוף. ד״א ולחמי חצים כמו שמה שבר רשפי קשת. ד״א ולחמי מאש האויבים כמו רשפיה רשפי אש.

ושן בהמת חיות רעות שכן מצינו חיה נקראת בהמה וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף.

[אשלח הכא כתיב משקל כבד ודגש לפי שהוא שלוח של השחתה].

מזי רעב שרופי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי שילחמו בגחלים ובשריפה כמו רשפי אש ולחומי אכולי רשף והוא חולי החמימות שהוא כרשף וקטב ל' כריתות כמו אהי קטבך שאול. מרירי לשון מרורת פתנים ובערבי פסחים מפ' לשון שדים ומסיק דתרי קטב מרירי הוו חד מקמי טיהרא וחד בתר טיהרא טיהרא צהרים והך דמקמי טיהרא קטב מרירי שמו ומיחזי ככדא דכמכא והדר כבחשא ופי' ומיחזי ככד של כותח שמהפך בו ככף הקדרה הנך דבתר טיהרא קטב ישוד צהרים איקרי ומיחזי כקרנא דעיזי והדר כנפיא פי' ומהפך וחוזר כנפה ומתקופת תמוז ועד שיתסר ביה ודאי שכיחי משם ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי. מחוץ תשכל חרב היוצא לחוץ יפול בחרב ומחדרים אימה והניצל מן החרב יפול עליו חרב מות:

מזי רעב. שדופי רעב, כמו ואמר למזא לאתונא על חד שבעה שיהא עורם ניחר ונקמט מפני זלעפות רעב:

ולחומי רשף. שילחמו בם גחלים ושריפה. כמו רשפיה רשפי אש. אי נמי לחומי לחמם יהיו גחלם כמו שורש רתמים לחמם:

[וקטב. ] קטב לשון כריתות. כמו אהי קטבך שאול. אהי הפוכה יהא כמו איה. וכן אהי מלכך אפוא. כלומ' איה הכריתו' שאמרת כרתי ברית את מות:

מרירי. לשון מרורות. כמו מרורת פתנים בקרבו:

מזי רעב מלשון מזייה בלשון חכמים הוא שער פי' אני אעשה להם מגודלי שער כמו העני שהולך לשאול צדקה וכמו האבלים מחוץ כלומר אם תלכו בחוץ חוץ לעיר גזל והריגה ואם תשבו בבתיכם אימת מלאך המות ואפילו הבחורים שהם נבחרים וגם הזקנים שאין שולט בהם כ"כ מלאך המות במגפה עכ"ז כולם ימותו אמרתי אפאיהם אשימם בפינה א' כדי שלא יזיקו האויר אשביתה מלהיות מעורבים עם אנשים זכרם לולי כעס אויב שימצאם אגורים וימיתם כולם ביחד פן ינכרו צרימו ולפי האמת לא ה' פעל כל כך רע שיאמרו האומות ידינו רמה:

מזי רעב. כפי׳ הראב״ע מלשון ומזא לאתונא ומזה הפירוש הנשים מבכות את התמוז. והכונה שמלבד הרעב מחמת מיעוט אוכל נתוסף רעב מחמת חולי חמימות הגוף שאוכל ואינו שבע וכמו שאמר יחזקאל ה׳ ט״ז בשלחי את חצי הרעב וגו׳ ורעב אוסיף עליכם ובתוכחה של ת״כ כתיב ואכלתם ולא תשבעו. וחגי אמר אכול ואין לשבעה. וזהו מכח החום והוא מזי רעב:

ולחמי רשף. דבקות מזיקים הרבה ועי׳ מש״כ בס׳ במדבר כ״ח ב׳ במשמעות לחמי:

ושן בהמת. אע״ג שאין דרך בהמה לנשך אדם. ואינו אלא קרן דלאו אורחה אבל בקללה יהיה שן הרגיל בכך:

עם חמת זוחלי עפר. לא להנאתם כדרך שן אלא שיהיו ארסיים. וכטבע זוחלי עפר וכדתניא בספרי:

[כד] נגד טבעית רצונית בחירית. נגד טבעית:

מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי. נגד רצונית ושן בהמת וכו':

ט זה ל' הגמ' רצונו בה שיש לו ראיה לפירושו של ר' משה הדרשן:

י רצונו בזה דהל"ל ושן חיות כיון שחיות הן עומדי' לנשוך ואל בהמו':